016- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – מו-מח למתקדמים

016- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – מו-מח למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון בשלח מו-מח
1. על מה מצביעים האותיות בפס’ ויסע? ומה בפס’ ויבא ומה בפס’ ויט? מה יוצר הצירוף של הפסוקים?
2. אם השמות הקדושים נובעים מהז”ת דבינה היו צריכים להיות ע’ ומדוע אומר שהם ע”ב?
3. מהם ב’ סופרים? ב’ עדים ו-ב’ גונים? על מה מורה כל אחד ומה יחודו?
4. כיצד מסודרים האותיות בטבלת השמות של כל אחד מהפס’ ומדוע?
5. מהי השאלה בקס”ח?

בְּשַׁלַּח מו-מח

וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט

קַו אֶמְצָעִי הַבָּא בֶּגְוָונִים נוֹתֵן יֹפִי.

צריך אדם חסדים, ולתת  לימין שבקו אמצעי להוביל, כדי להפשיר את החוכמה שהיא בבחינת ים קפוא. בקו אמצעי יש ב’ גוונים, דינים של חלוקה לכאורה, אך כאן ישנה אפשרות לבוא בביטול לפאר, ליפות את הדבר, בחינת וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּהמיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

יש צורך בתובנה פנימית של התקשרות להשראה אלוקית, לה נצרכת ישרות פנימית, תוך ביטול לדעת חכמים. רק בקשה אמיתית, תפילה ראויה תאפשר לגשת למקום זה.

כאשר מבקש באמת מוצא בתוכו שילוב של תובנה פנימית, היורדת למוחו, ומאתגרת את האדם, כדי שיעשה שותף. מצד אחד רואה הוא את השלמות שבבריאה, ומצד שני רואה כאוס. כאן עליו למצוא בתוכו שלמות, החיבור בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, ולחברם יחד ולהורידם ללב.

זו תחילת שלושה פסוקים עם שבעים ושנים אותיות היוצרים שמות קדושים. החלוקה כנגד ג’ האבות, וַיִּסַּע  כנגד אברהם, וַיָּבֹא יצחק, וַיֵּט יעקב. שמות אלו ניתנים מהזכר – הבינה העליונה אל הנקבה, ללב האדם. הקשר למוחין אלו מתחיל כשאדם מעלה ביקוש, משותקק לדבר אמיתי, ובא נקי לבקש ורואה שלמעלה התובנה אמיתית, ומנסה להבין את נשיאת ההפכים שרואה.

קנט) פסוק הזה: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם, פירושו, וייסע, שנסע מצד החסד והתדבק בצד הגבורה. כי חסד הוא פנים וגבורה היא אחוריים. משום שהגיעה השעה להתלבש בדין.

קס) באותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה שבעים ושניים שמות קדושים בשלושה צדדים, ג’ קווים. צד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע’ (70) חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה. שזה עניין קו ימין שהוא סוד וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים.

קסא) צד השני התלבשה המלכות ברמחים של הגבורה, הדינים שבה, בשישים הכאות של אש ועשרה הכאות שלה עצמה, שיורדים מצד אמא עילאה בדינים חקוקים, שהוא סוד קו שמאל והפסוק וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

קסב) צד השלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת”ת (קו אמצאי), שירש בן הקדוש, ת”ת, בע’ (70) עטרות עליונות מצד או”א. והוא כולל לימין, חסד, ולשמאל, גבורה. שהוא סוד הפסוק וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם. לכל פסוק משלושת אלו כוח מיוחד כנגד אברהם יצחק ויעקב.

שורש הקווים בבינה. קו ימין שבה מכונה אבא עילאה. קו שמאל שבה מכונה אמא עילאה. קו אמצעי שבה ת”ת, המכריע ביניהם. שזה עניין שלושה יוצאים מאחד (בתחילה הם ב’ קווים וז”א שעולה לביקוש למעלה גורם לקו שלישי), שכל הגדלות שגרם התחתון אל העליון, זוכה בו גם התחתון, ולפיכך, אחד עומד בשלושתם, וזכה גם הת”ת בב’ האורות ימין ושמאל של או”א. ואח”כ, כשהשיג הת”ת ג’ הקווים, ב’ מאו”א, ואחד משל עצמו, הוא משפיע אותם אל המלכות.

וע”כ נאמר לעיל, שבאותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה שבעים ושניים שמות קדושים בשלושה צדדים, ג’ קווים. כי ג’ קווים אלו הם ג’ הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, שבכל אחד יש ע”ב (72) אותיות, וצירופם יחד עושה ע”ב שמות קדושים, שבכל אחד ג’ אותיות מג’ הפסוקים. צד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע’ (70) חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה, שהוא קו ימין שבבינה, המאיר לחסד דת”ת, והיא מתלבשת בעטרות דחסד העליון הזה דת”ת. וזה הפסוק, וייסע.

וכן מקבלת מגבורה דת”ת הארת קו שמאל מאמא עילאה, המכונה שישים הכאות של אש, כמ”ש:  שישים גיבורים סביב לה. וע”כ נאמר, צד השני התלבשה המלכות ברמחים של הגבורה, כלומר גבורה שבת”ת, בשישים הכאות של אש ועשרה הכאות שלה עצמה, שיורדים מצד אמא עילאה בדינים חקוקים, כי ת”ת מקבל אותם מקו שמאל דאמא עילאה. וזה הפסוק, ויבוא.

וכן מקבלת מת”ת דת”ת, בחינתו עצמו של קו אמצעי. שנאמר, צד השלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת”ת, כי להיותו קו אמצעי הוא כולל בתוכו ב’ הגוונים לבן ואדום, שהתכללותם ארגמן. והם ב’ קווים דבינה, שירש אותם בעניין שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם.

ב’ קווים ימין ושמאל שבבינה מכונים חכמה ובינה. אלא שהשתנה שמם לאו”א, ות”ת, קו אמצעי, מכונה הבן שלהם. שמדרך האורות להשתלשל זה מזה בדרך עילה ועלול כסדר המדרגה. וכאן יצאו האורות שלא בסדר המדרגה, כי תיקון אחד נעשה, שעלתה המלכות לבינה, וקיבלה בינה צורת מלכות המצומצמת. וירדו בינה ותו”מ שלה למדרגת ז”א. וע”י זה, בעת גדלות כשבינה העלתה הבינה ותו”מ שלה ממדרגת ז”א, עלה גם ז”א עימהם למקום בינה. וע”י זה נעשה שם קו אמצעי, וקיבל האורות דבינה, אע”פ שבסדר המדרגה אין ז”א ראוי כלל לקבל ולהאיר כמו הבינה. ומתוך שאור הזה הגיע לז”א שלא בסדר המדרגה, אלא ע”י ירידת בינה ותו”מ דבינה, והעלאתם את הז”א למקום בינה, וכן ע”י עניין אחד עומד בשלושה, לפיכך מכונה אור הזה בשם אור של תולדה, ולא בדרך השתלשלות עילה ועלול. ולפיכך מכונה ז”א בשם בן, כלומר אור של תולדה. ולפיכך מכונים החכמה ובינה בשם או”א, כי הם הולידו את אור הזה, שנקרא ז”א. התפארת שגרמה לזיווג ל ג’ קווים למעלה, זוכה אף היא ל ג’ הקווים. המלכות שתחתיה, בחינת הלבנה יורשת את ג’ הקווים מתפארת. כך שז”א נק’ בן, שלא עלה על סדר המדרגה.

מתוך החיסרון במחשבה, יורדת היא לגוף, ואז בעקבות זה יכולה היא לייצר מחשבה חדשה ע”י ע”ב צירופי אותיות.

קסג) ושתי עטרות מצד או”א, והם ע”ב (72) שמות. מצד החסד הם שבעים, ושניים עדים. מצד הגבורה שבעים, ושניים סופרים. מצד הת”ת שבעים, ושניים צבעים להתפאר. ת”ת, ז”א, משפיע אל המלכות שבעים עטרות מכל קו. כי אע”פ שז”א מקבל ג’ קווים דבינה, עכ”ז אינו מקבל מעצם ג”ר של ב’ קווים שבבינה, המכונים או”א, אלא מז”ת שלהם, שכל אחד כלול מעשרה, והם ג”פ שבעים עטרות. אמנם לפי”ז למה נקרא ע”ב (72) שמות, היה לו להיקרא ע’ (70) שמות? כי מלבד ע’ עטרות, שהם ז”ת שמקבל מב’ הקווים שבבינה, שנקראים או”א, הוא מקבל עוד ב’ עטרות מג”ר דאו”א, בעניין אחד עומד בשלושתם, ומטעם זה עלה הת”ת, בחינת ז”ת, ונעשה לדעת, בחינת ג”ר. ומטעם תוספת ב’ עטרות דג”ר הללו הוא נקרא ע”ב שמות. למרות שבינה נספרת במאות, סופר כאן בעשרות, שז”א עולה ונבחנת המידה שהוא מקבל.

ותוספת זה יש בכל אחד מג’ קווים שלו, שבחסד הם מכונים שניים עדים. ובגבורה – שניים סופרים. ובת”ת – שניים צבעים. ומכונים כן בדמיון לשטר מתנה, שיש שם כתב סופר וחתימת עדים. והנה עיקר כוח שטר המתנה הוא ודאי כתב הסופר, שכותב ופורט כל הערכים שהנותן מקנה אל המקבל. ועכ”ז, אם לא היה שם חתימת העדים, לא היה השטר שווה כלום. ואין צריך לומר, אם היה שם חתימת עדים לבד בלי כתב הסופר, שלא היה שווה כלום. והנה השם ע”ב כאן, הוא בעיקר להמשיך חכמה אל הנוקבא, בעניין וייסע ויבוא ויֵט. החכמה נמשכת רק מקו שמאל, אבל בלי התלבשותה בחסדים שבקו ימין אינה יכולה להאיר. ולפיכך הזוהר מדמה ב’ עטרות שבקו שמאל, לב’ סופרים, שכתב סופר הוא העיקר שבשטר, וב’ עטרות שבקו ימין מדמה לב’ עדים, שאע”פ שאינם מוסיפים משהו על כתב הסופר, אמנם הם מקיימים לכל השטר, שזולתם אין השטר שווה כלום.

אף כאן, בלי החסדים אין הארת החכמה שווה כלום כי אינה יכולה להאיר בלי חסדים, וע”כ הם מכונים ב’ עדים. וב’ עטרות שבקו אמצעי הוא מדמה לב’ גוונים, והוא מטעם, שגוונים מורים על דינים, ומקו האמצעי נמשכים דינים דמסך דחיריק. אבל אם הם דינים, איזה יחס יש להם לג”ר, להיקרא ב’ עטרות? כי דינים האלו, מלבד שאינם פוגמים כלום את האורות, אלא להיפך, שהם מפארים אותם, כי זולתם לא היה ייחוד בין ב’ הקווים. שטר לא מתקיים בלי עדים, וכך בלי חסדים אין הארת חוכמה. העדים כאן הם מצד החסד, והסופרים מצד הגבורה. חיסרון יכול להיות התפארות. היכולת לחלק את האמונה, האהבה בכדי לפאר אותה ע”י הפרטים. לכאורה דין מחלק, אך יכול גם לפאר שכל אחד מביא את הגוון שלו – מעשי ידי להתפאר.

קסד) ובמקום זה, במלכות, נחקק אחד באחד, שע”ב עטרות שבכל קו נכללים זה בזה, ועולה מהם השם הקדוש, המרכבה. כי נעשים ע”ב שמות, שבכל אחד מהם ג’ אותיות. וכאן נחקקו האבות, חג”ת, ג’ הקווים, להתחבר יחד. והוא השם הקדוש ע”ב חקוק באותיותיו. השמות והצרופים הם כוח ג’ האמונות יחד, שכל אחד לחוד גם הוליד דברים שליליים.

קסה) הצירוף של אותיות: אותיות הראשונות, ע”ב אותיות של הפסוק וייסע, רשומים כסדרם בדרך יושר, כי היושר מורה על חסד, משום שכל האותיות הראשונות נמצאות בחסד, בקו ימין, ללכת בדרך יושר, בסידור מתוקן.

קסו) אותיות השניות, ע”ב אותיות של הפסוק ויבוא, רשומים בגלגול למפרע, שנרשמות ממטה למעלה. משום שכל ע”ב אותיות השניות נמצאות בגבורה, לגלות דינים, וכלי זין, הבאים מצד השמאל. וכשהן למפרע, רומזות על דינים.

קסז) אותיות השלישיות, ע”ב אותיות של הפסוק ויֵט, הן אותיות הרשומות להראות הגוונים, שהם הדינים, להתעטר במלך הקדוש. וכולם מתחברים ומתקשרים בו, מטעם היותו קו האמצעי, והוא מתעטר בעטרותיו בדרך יושר ורושם לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, כי מקיים הארת שניהם, כמלך שמתעטר מכל. שמאל צריך להיכלל בימין, וקו אמצעי צריך להיות בנטיה כלפי חסד.

קסח) כאן נרשם השם הקדוש חקוק בע”ב תיבות, שג”פ ע”ב אותיות, שבכל קו מג’ קווים, מתחברים ומשתלבים יחד, ואז עושים ע”ב תיבות שבכל תיבה ג’ אותיות מן ג’ הקווים. המתעטרים באבות, חג”ת, שהם מרכבה קדושה העליונה. אלו אותיות השלישיות, למה לא כתובים בב’ דרכים, חלקם בדרך יושר כסדרם, וחלקם בדרך למפרע, כדי ליישר לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, להיותו מקיים הארת שניהם? כתוב:  אתה כוננת מֵישָרים, פירושו, שהקב”ה עושה מישרים, ומקיים לב’ הצדדים. וכתוב:  והבריח התיכון בתוך הקרשים שהוא הקב”ה, קו האמצעי, המקיים ב’ הצדדים. וא”כ היה צריך להירשם חציו ביושר כקו ימין, וחציו למפרע כקו שמאל. אלא זה יעקב. והכול אחד. כי גם יעקב מורה על קו האמצעי.

תגיות: קו אמצעי, העלאת ביקוש אמיתי

 

אין תגובות

להגיב