023- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – ע-עב למתקדמים

023- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – ע-עב למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)שאלות לחזרה ושינון בשלח ע-עב
1. הסבר מהו “זה אלי ואנוהו” עפ”י אות ר”מ?
2. מהם דברי רבי יצחק על הכתוב “ויהי לי לישועה” מיהו לי ומהיכן מוכיח?
3. מהיכן אנו לומדים שיראל נקראים אחים ורעים להקב”ה? ומהו “אח לצרה יולד” הן לדברי רבי יצחק והן לדברי רבי יהודה.
4. כיצד למד רבי ייסא שאין עבודה לפני הקב”ה אלא אהבה? כיצד היא נראית?
5. למה כתוב על בחינת “אלי” שהיא מדרגת הימין שהוא אלוקי אברהם ארוממנהו והרי הוא למעלה ואין צורך לרומם אותו?
6. מדוע כתוב בשוב ה’ מציון ולא אל ציון?

בְּשַׁלַּח ע-עב

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

 

רמ) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. זהו צדיק, יסוד, שממנו יוצאים ברכות בזיווג. ואנווהו, באותו מקום שנמצא בו אהבה, שזהו ביהמ”ק. משה אמר, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ, צד שמאל, שממנו באים הלויים. כיוון שמשה אמר על צד (שמאל) ההיא וארוממנהו, נמצא בו שלמות הכל. כי וארוממנהו פירושו, שמכליל אותו בצד ימין, שזהו כל השלמות. משה רוצה להרים את קו שמאל שיתכלל בימין ובזה תבוא השלמות.

רמא) וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זהו המלך הקדוש, ז”א שכתוב:  כי עוזי וזמרת יה הויה ויהי לי לישועה. משמע שמה שאומר, הויה ויהי לי לישועה, שזהו המלך הקדוש, הנקרא הויה, ז”א.

רמב) רבי חזקיה: עוזי וזמרת יה כמ”ש: בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד. בכל עת אוהב הרע, זה הקב”ה, שכתוב בו: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב.

רמג) ואח לצרה יוולד (אח לשון אחווה – שבעת צורה יוכל להשתמש באחווה זו). בשעה שיציקו לך שונאיך, הקב”ה אומר, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בךְ. וישראל נקראים אחים ורֵעים להקב”ה. יוולד, שבשעת הצרה יוולד בעולם מי שיהיה לך לאח, להצילך מכל אלו המציקים לך.

רמד) רבי יהודה: יִוָּלֵד פירושו, שהמלך הקדוש יתעורר בעוז הזה, לנקום בעדך מהאומות, ולהניק אותך מאמא, בינה, בשמאל כמ”ש: עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. לעורר גבורות כנגד האומות עכו”ם. לעומת רצונות ההשפעה, עליהם כתוב: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ –  בגויים שבנפש שהם הרצונות החיצוניים, בהם כן ניתן לעשות נקמה. אין לאדם כוח לפעול כנגד כוחות אומות העולם שבנפשו לבד. כאן המאבק הוא בעיקר בשמירה, שלא להתחבר איתם בחינת הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ולבסוף ה’ יעשה בהם נקמה.

רמה) רבי ייסא: כמה יש לאדם לאהוב את הקב”ה, כי אין עבודה לפני הקב”ה אלא אהבה. וכל מי שאוהב אותו ועושה עבודה באהבה, קורא לו הקב”ה, אוהב. א”כ איך אפשר להעמיד אלו הכתובים: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב. וכתוב: הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.

רמו) אלא, רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב. אל תעזוב, לעבוד אותו ולהידבק בו ולעשות מצוותיו. כתוב בעולות (קורבן שכולו להשם, כמו אור חוזר הנדחה). אבל בחטאות ואשמות נאמר, הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ. הֹקַר יצרֵך, שלא ירתיח כנגדך, ולא ישלוט בך, ולא תעלה מחשבה זרה. מבית רעך, זהו הנשמה הקדושה, שהכניס בך רעך ונתנה בתוכך. את רעך – הקב”ה אל תעזוב, אך הֹקַר רַגְלְךָ מהיצר הרע של הזיווג.

 

תַּעֲנוּג הַבָּא בִּלְבוּשׁ לֹא אֳמִּיתִּי, מֶזִּיק.

כל תענוג מגיע מהשם יתברך, אך כאשר התענוג בא בלבושים שקריים, לפרטיות – עליך לברוח. מצד אחד הנשמה מבקשת תענוג מהאמת, אך כאשר הנשמה מכוסה ומוסתרת מהאדם, הרצון לקבל תענוג מגיע מהקליפה, מדברים לא אמיתיים. גם תענוג שאינו אמיתי מורגש חזק, ומביא את האדם לבלבול ותעתוע, מפני שהנשמה רוצה תענוג ומבולבלת מהלבושים, מכלים לא ראויים המושכים את האור. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ – הרחק רגליך מתענוג כזה שבא מהיצר לפרטיות, אך רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב – שהוא הקב”ה, תענוג מהאמת, בו תדבק. יש להבחין בצורה ברורה. כשאתה אומר שאתה רֵעַ אותו אתה אוהב, מהי הסיבה לאהבה זו, האם מפני שה’ נותן לי תענוג אותו אני לוקח לפרטיות, תענוג בלבושים שקריים, או שאני אוהב את השם מפני שזו האמת, שעלי ועל השורשים שלי לאהוב אותו.

רמז) וע”כ עבודת הקב”ה, היא לאהוב אותו בכל שיתנהג עימך כמ”ש:  ואהבת את ה’ אלקיך. זה אלי ואנוֵוהוּ (אוהב אותו), שכל ישראל ראו על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. ואפילו העובָּרים שבמעי אימם, היו רואים ומשבחים להקב”ה. וכולם היו אומרים, זה אלי ואנווהו, אלקי אבי וארוממֶנְהוּ. אלקי אבי כמ”ש: אלקי אברהם.

רמח) שואל רבי יוסי: למה כתוב וארוממנהו? הרי אלקי אברהם, קו ימין, הוא למעלה, ואין צורך לרומם אותו. אלקי יצחק, קו שמאל, שצריכים לרוממו ולא קו ימין. אפילו כן, צריכים לרוממו. והכל דבר אחד, וארוממנהו בכל הצדדים, לכלול גם מי שיודע לייחד את השם הקדוש הגדול, שגם הוא צריך לרומם אותו, כי זהו עבודה עליונה של הקב”ה. גם כשיש לך קו ימין שבא להשפיע, גם אותו עליך לרומם שההשפעה תעשה נחת רוח להשם, שלא תאמר כמו הסוסים: איזה כיף זה להשפיע. את מידת ההשפעה יש לרומם מפני שזו האמת ולא מהסיבה שזה תענוג.

רמט) רבי יהודה היה יושב לפני רבי שמעון וקורא: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ. קול צופייך, המצפים מתי ירחם הקב”ה לבנות ביתו. נשאו קול, שכל אדם הבוכה ומרים קולו על חורבן בית הקב”ה, זוכה שיחדיו ירננו, וזוכה לראותו בישוב בשמחה. אם לא כואב לך אינך בונה כלי ראוי לשמוח בדבר.

רנ) בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן. שואל, צריך היה לכתוב אל ציון?  בשעה שנחרבה ירושלים של מטה, וכנ”י, המלכות, הוגלתה, עלה המלך הקדוש, ז”א, לציון, יסוד דמלכות, ונאנח כנגדה, משום שכנ”י הוגלתה. וכשתחזור כנ”י למקומה, אז ישוב המלך הקדוש לציון, למקומו, להזדווג אחד באחד כמ”ש: בשוב ה’ ציון. ולא לציון, כי ה’ ציון מורה על זיווג ה’ עם ציון. ואז עתידים ישראל לומר, זה אלי ואנוֵוהוּ כמ”ש: זה ה’, קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, כלומר בישועה של ה’ שחזר לציון. ציון זה עניין של זיווג, ומלמד כאן שצורת עבודת השם צריכה להיות לקראת האהבה.

תגיות: בריאת האדם, נסירת חווה, קבלת תענוג, לֹא-תִקֹּם

 

אין תגובות

להגיב