031- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – צד-צו למתקדמים

031- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – צד-צו למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות לחזרה ושינון בשלח צד-צו
1. מה דעתו רבי יצחק בשונה מרבי אלעזר על הכתוב "נטית ימינך" ועל פי זה מהו "תבלעמו ארץ"? אגב כך הסבר מה הטעם לקבור המת בארץ ולא להשליכו לים?
2. מדוע כתוב אימתה בפסוק "תפול עליהם אימתה ופחד" ולא אימה?
3. מדוע כתוב "תביאמו ותטעמו" ולא תביאם ותטעם?
4. מה היחס בין כריתת ברית לבין שמירת הברית היכן אתה מוצא זאת בנפשך?
5. מהו היחס בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים? מדוע אגב כך נכון שלא להתפלל בשדה אלא בבית הכנסת בתוך הבית?

בְּשַׁלַּח צד-צו

נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ

הַאִם לְהֵרָאוֹת טוֹב כְּלַפֵּי הַסְבִיבָה זֶה עֵרֶך גָּבוֹהַּ יִוָּתֶר מֶהָעַרכִים הַפְּנִימִיים?

 

שכז) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. הלוא הימין פועל חסד? פירושו כמ"ש:  הרימותָ ימינך ונשאר השמאל לבדו, ועשה דין. אמר רבי יצחק: הרי העירו בה החברים, כשהוציא הקב"ה את המצרים מתים מתחת המים, אמר לארץ, אסוף אותם בתוכך. ולא רצתה עד שהושיט הקב"ה את הימין כנגדה, והשביע אותה, אז בלעה אותם הארץ כמ"ש: תבלעמו ארץ. נטית ימינך, פירושו, להפריד אותה מן השמאל, ואז נעשה הדין בשמאל. מלמד כאן שקבורה בארץ היא רחמים. האם זה דין לקחת את הרצון שמת ולשים אותו בארץ כדי שיגדל ממנו שוב? עצם הלוז תצמיח, והים אינו מצמיח. קוברים בארץ לומר שאנו מאמינים בתחיית המתים. גאולת מצרים אינה הגאולה האחרונה, ויש לחזור ולהחיות רצונות שעדיין לא תוקנו. העבודה הנפשית מתקדמת בהדרגה, לכן זה דין שמגיעים עוד גלויות, ורחמים שמאפשרים לאדם להתאמן.

שכח) נָחִיתָ  בְחַסְדְּךָ, עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ כמ"ש: כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. כי ימינך, גדולה, חסד. ניהלת בעוזך, זהו, וזרועך, גבורה. אל נווה קודשך, זהו, ואור פניך כי רציתם, צדיק, יסוד. וכל שש הספירות כולם נמצאים בכתוב. כי חו"ג כוללים ת"ת. ויסוד כולל נו"ה.

שכט) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. אמר רבי שמעון: אימתה, כלומר, אימת השכינה, כמו, אימת ה', שהיא השכינה.

של) תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ. תְּבִאֵמוֹ, רוח הקודש אמר, על הדור האחרון שמל יהושע, ונגלה בהם הגילוי של הרשימה הקדושה משמו של הקב"ה. והם אחוזים בו. שז"א והם ראויים לרשת הארץ כמ"ש:  ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ. כי כל מי שנימול, ונגלה בו הרשימה הקדושה, ושומר אותו, נקרא צדיק, ומשום זה לעולם יירשו ארץ. הצדיקים הם אלו שנמלו ושמרו על הברית. המילה היא כריתת הברית והשמירה היא ההתחייבות שאין להפר, וכך גם מילה היוצאת מהפה שחייב אדם לעמוד בדיבורו. גם כלפי עצמו חייב אדם להיות נאמן דהיינו לחיות בפועל כפי הערכים אליהם התחייב. במקרים רבים אנשים אינם נאמנים לעצמם מפני שלא נעים להם מהסביבה, ואז פועלים אחרת ממה שמאמינים, כדי להראות לכאורה טוב.

תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ – את מי ה' יביא ויתן לו את הטעם האמיתי? למי ששומר את הברית, האות וו, מי שמחבר את הלב לראש, וחי את המחויבות של הברית, יזכה לבוא לישר-אל.

שלא) ע"כ תְּבִאֵמוֹ, עם ו' יתירה, פירושו, תְּבִאֵמוֹ לאלו שאחוזים בו', שהוא ז"א. ולאלו האחרונים שבימי יהושע. ואין לך מילה או אות קטן בתורה, שאין בה סודות עליונים וטעמים קדושים. אשרי חלקם של היודעים בהם.

 

לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטֵּה

שלב) מצווה לבנות ביהמ"ק של מטה, כעין ביהמ"ק של מעלה. כמ"ש מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה. כי צריך לבנות ביהמ"ק למטה, ולהתפלל בתוכו תפילה בכל יום, לעבוד את הקב"ה, כי תפילה נקרא עבודה.

שלג) ובית הכנסת ההוא צריכים לבנותו ביופי גדול ולתקן אותו בכל התיקונים. כי בית הכנסת למטה עומד כנגד בית הכנסת שלמעלה. מכאן חשיבות עצומה להקדיש חשיבות למקום התכנסות החברים לעשות את העבודה שבלב, התפילה. בכדי להגביר את הנאמנות לערכים, יש להשקיע בהם, לפרסם. ערך פנימי שכלי אינו מספיק, יש להשיבם ללב ולעמוד באתגרים, ולפרוע כל התחייבות תוך התרכזות בתכלית. ישנה חשיבות לעשות את המעשים החיצוניים בכוונה פנימית, במסגרות נכונות כפי שהם בתבנית עולמות העליונים. את הפעולה החיצונית יש לפרש לפני האידיאה העליונה, פעולה שמפעימה את הפנימיות בהתאם. וכך כשמגלה לנו התורה על מבנה בית המקדש העליון עם מזבח הקטורת הפנימי – עלינו לבנות את המשכן הפנימי עם אותה תבנית רוחנית שתתגבר על היצר הרע. וגם אותם סדרים ומסגרות הלכתיות פועלות בנפש, אפילו כשאין ממש הבנה, אלא מספיקה יגיעה ורצון להבין.

הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא בָּא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ,  אֶלָּא לְגָרוֹת וּלֶהָפעִים אֶת הַפְּנִימִיּוֹת.

 

שלד) ביהמ"ק למטה עומד כעין ביהמ"ק שלמעלה. שעומדים זה כנגד זה. וביהמ"ק ההוא, כל תיקוניו, וכל עבודותיו, וכל אלו הכלים, והמשמשים, כולם הם כעין של מעלה. המשכן שעשה משה במדבר, היה הכל כעין של מעלה.

שלה) ביהמ"ק שבנה שלמה המלך, הוא בית מנוחה (מדרגת פנים בפנים). כעין העליון הוא בכל התיקונים שבו, להיות בתיקון העליון בית מנוחה ונחלה. כך בית הכנסת צריך להיות בכל תיקוני היופי כעין העליון, להיות בית תפילה, לתקן תיקונים בתפילה. להביא את ההרגשה למקום הראוי והנכון.

שלו) וביהמ"ק ההוא צריך שיהיה בו חלונות, שכתוב:  וְכַוִין פְּתִיחָן [וחלונות פתוחים]. כעין של מעלה. וע"ז כתוב:  משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ואין לומר, שאפילו בשדה יש להתפלל. משום שעולה שם רוח. כי אנו צריכים בית. ואינו. שצריך להימצא בית למטה כעין בית דעליון, המלכות, להוריד דייר העליון, השכינה, לדייר התחתון, לבני אדם.

שלז) תפילה ההיא ורוח ההוא, צריך לעלות ולצאת מן המֵצַר בדרך ישר כנגד ירושלים (שהיא המלכות והשכינה הקדושה) וע"ז כתוב:  מן המצר קראתי יה. שצריך מקום צר בצרה, לשלוח בתוכו רוח ההוא, שלא ייטה לימין ולשמאל. ובשדה אין הקול יכול לשלוח לו כך. כי כעין זה הוא קול שופר, שנדחה לחוץ בדרך ישר מתוך מקום צר, והולך ובוקע רקיעים, ועולה בעלייה לעורר רוח שלמעלה. הבית ובית הכנסת הם מסגרת לצורה של הרצון ולא טוב להתפלל בחוץ.

שלח) הרי כתוב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. הרי שמתפללים בשדה. אלא דבר אחר היה בו, מה שלא היה בכל העולם. שהיה אחד מן האבות. ועוד, שמקרא זה אינו בא לכך להתיר להתפלל בשדה, כי ודאי שבשדה אחר לא היה מתפלל. יצחק שונה משאר העולם, שהוא בחינת קו שמאל, כלומר הוא עצמו מסגרת ומשמעת מוצקים, ויכול להתפלל בשדה ולהשיג את צורת הכוונה הראויה, אף ללא חומר.

תגיות: בית הכנסת, מסגרת עבודה,

 

אין תגובות

להגיב