031- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – צז-צט למתקדמים

031- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – צז-צט למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות לחזרה ושינון בשלח צז-צט
1. מה היה מעמדם ולאיזה מדרגה הגיעו בנ”י בשירת הים?
2. מהו ההסבר לכך שכל אחד בנפרד אמר שירה, וכולם אמרו את אותה שירה באותו זמן ובאותו ניגון?
3. מה הכוונה שגם העוברים אמרו את אותה שירה – מה זה אומר מבחינה נפשית?
4. מה מלמדנו הענין שבנ”י לא רצו לעזוב את המקום שבו התגלה הקב”ה וזיוו הגדול לעם ישראל?
5. מה שכנע את עם ישראל כן להמשיך במסע?
6. מדוע לא יכלו לשתות ממרתה? מה הכוונה כי מרים הם? והרי לא מדובר בגשמיות.
7. מדוע הורה הקב”ה למשה לזרוק עץ למים למרות שכבר זיו שכינתו של הקב”ה התגלה?

בְּשַׁלַּח צז-צט

לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטֵּה

שלט) אמר רבי אבא: אשרי חלקם של הזוכים לומר שירה זו בעוה”ז וזוכים לאומרה בעוה”ב. ושירה זו נבנה בכ”ב (22) אותיות קדושות חקוקות, ובעשרה מאמרות, והכל נרשם בשם הקדוש, והכל שלמות השם הקדוש. כ”ב + 10, ייתכן ורומז ל-ל”ב נתיבות חוכמה.

שמ) בשעה שהיו עומדים ישראל על הים, והיו אומרים שירה, נגלה עליהם הקב”ה וכל מרכבותיו וצבאיו, כדי שידעו את מלכם, שעשה להם כל אלו הנסים והגבורות, וכל אחד ואחד ידע והסתכל מה שלא ידעו והסתכלו שאר נביאי העולם. למה אין מראים לנו ניסים כל יום, שלכאורה זה היה מגביר את האמונה? אלא ה’ מתגלה מפעם לפעם, שזה אור הבא ממעלה למטה, ולאחר מכן עלינו להיות נאמנים לאותו גילוי. יש ואדם מקבל החלטה, ואז נבחן הוא האם הוא עומד בה, גם בדרכי חדרים. נאמנות נבחנת בעיקר בחדרי חדרים.

שמא) כי אם לא היו יודעים ולא השיגו חכמה עליונה משירה זו, איך אמרו כולם מילות אחדוֹת, שלא נטו אלו מאלו, ומה שאמר זה אמר זה, ולא הקדים מילה זו למילה זו, אלא כולם אמרו במשקל אחד, ורוח הקודש היה בפי כל אחד ואחד, והמילים נאמרו כולם כאילו יצאו מפה אחד? אלא ודאי כולם בחכמה עליונה הסתכלו, וידעו דברים עליונים, ורוח הקודש בפי כל אחד ואחד. לאחר שראו שהמצרים טבעו בים, ולאחר מכן הים פלט אותם ליבשה, וכל אחד ראה את גודל הנס – ולראיה כולם כאחד פתחו בשירה אחידה בפי כולם. דבר זה מעיד שזכו כולם לרוח הקודש, ופעל שם כלל מלמעלה כשכולם מחוברים לאותו מקור, אף אחד לא עומד לבחינה הפרטית שלו. שירה באה ממדרגת חוכמה מקו שמאל, לכן מסתבר שהיו במעמד גבוה מנבואה, שהרי חכם עדיף מנביא.

שמב) ואפילו אלו שבמעי אימם, היו אומרים שירה כולם כאחד. והיו רואים כולם, מה שלא ראה יחזקאל הנביא. ועל כך היו כולם מסתכלים, כאילו ראו עין בעין. וכשגמרו הדברים, כולם מתבשמים בעצמם, וחושקים לראות ולהסתכל ולא היו רוצים לנסוע משם מרוב השתוקקות.

שמג) בשעה ההיא אמר משה להקב”ה, בניך מרוב השתוקקות להסתכל בך אינם רוצים לנסוע מהים. מה עשה הקב”ה, סתם כבודו בחוץ במדבר, ושם נגלה ואינו נגלה. אמר משה לישראל, כמה פעמים אמרתי שתסעו משם ולא רציתם, עד שהראיתי לכם זיו כבוד הקב”ה במדבר. ומיד היו חושקים.

שמד) ולא נסעו עד שאחז בהם משה, והראה להם זיו כבוד הקב”ה במדבר, אז מרוב השתוקקות ורצון להסתכל, הסיע אותם משה כמ”ש: וייסע משה את ישראל מים סוף, ויצאו אל מדבר שׁוּר. הוא מדבר, שהיו רוצים שם להסתכל בו בזיו כבוד המלך הקדוש, וע”כ נקרא מדבר שור. שפירושו, הסתכלות שם.

חייב אדם לבנות את המשכן בליבו בדיוק בתבנית בעולמות העליונים, ולכן עליו להוקיר את בית הכנסת יותר מאשר את ביתו. דבר נוסף נלמד ממעמד זה, שגם כאשר אדם משיג מדרגה רוחנית, אל לו לעצור אלא להמשיך ולהתקדם. כאן עליו לוותר על מדרגתו בכדי לטפס למקום גבוה יותר.

וְלֹא מָצְאוּ מָיִם

שמה) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. אין מים אלא תורה. שנאמר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. אמר רבי ייסא: ומי נתן להם התורה כאן? והרי עד עתה לא ניתנה להם התורה.

שמו) אמר רבי אלעזר: הם יצאו למדבר להסתכל, והקב”ה לקח זיו הכבוד משם, והם הלכו להסתכל בו, ולא מצאו אותו. הקב”ה נקרא תורה, וע”כ אין מים אלא תורה, ואין תורה אלא הקב”ה.

שמז) בעוד שהיו הולכים במדבר, נגלה עליהם רשות אחר של שאר העמים. אותו שהוא שולט במדבר ופגע בהם שם. ראו ישראל שלא היה ההוא זיו כבוד מלכם כמ”ש: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם, לא התבשם נפשם כבתחילה. ולא עוד אלא שבא לקטרג עליהם.

נפש מתבשמת הכוונה לנפש הזוכה למידת השפעה. כאן פגשו במי תורה שלא סיפקו אותם, דהיינו לימוד תורה שלא מביא את האדם לתכליתו. לכן על האדם לבדוק עצמו לאן ולאיזו תוצאה התורה אותה הוא לומד לוקחת אותו, אפילו אם הוא נהנה מהלימוד. המושג מר זה הרצון לקבל, ומתוק רצון להשפיעה, וכאן העניין של מי תורה מרים הכוונה שבאים לתענוג פרטי, ואל לו לאדם להסכים לקבל תענוג, אלא מהאמת.

שמח) כתוב: וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. ואין עץ אלא תורה, כמ”ש:  עץ חיים היא למחזיקים בה. ואין תורה אלא הקב”ה. אין עץ אלא הקב”ה כמ”ש:  כי האדם עץ השדה. עץ השדה ודאי, זהו עץ שדה תפוחים קדושים. שדה זו היא מלכות. עץ השדה זה ז”א בעלה. וכשנגלה זיו כבוד המלך עליהם, אז, וישלך אל המים וימתקו המים. וימתקו המים, כלומר שהקטגור נעשה סנגור.

כיוון שיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, היינו הקב”ה, וחזר עליהם זיו כבודו, א”כ למה לו עוד להשליך אותו אל המים? הרי מים ג”כ הקב”ה. וזה, שקטגור נעשה סנגור. כיוון שהס”א שהייתה במים קטרג עליהם. ועתה נעשה סנגור.

שמט) בתחילה, כשנכנסו ישראל בברית הקב”ה, לא נכנסו כראוי. משום שמָלו ולא פרעו. ולא נגלה הרושם הקדוש. כיוון שהגיעו כאן למרה, כתוב:  שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט ושם ניסהוּ. שפירושו, שם נכנסו ישראל בשני חלקים הקדושים, מלכות ויסוד, שזכו בהם ע”י מילה ופריעה. בגילוי, שנגלה הרושם שלהם, ונקראו חוק ומשפט. חוק זה מלכות ורומז על מילה. משפט זה יסוד, רומז למוחין המתגלים ע”י הפריעה, הנקרא משפט. שמפני היותו חוק, שייך ניסיון כמ”ש: כי חוק לישראל הוא.

תגיות: ויתור על האור, בניית משכן פנימי

 

אין תגובות

להגיב