013- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – לז-לט למתקדמים

013- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – לז-לט למתקדמים

 

פיקודי לז-לט

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים

חיבור הרצון העצמי במידת ההשפעה, הוא בחינת נס

ישנה מציאות שאדם נמצא בדעת כה גבוהה, ופתאום משהו נשכח ממנו, וכדי לצאת מהחושך הזה עליו לבוא למקום נפשי שנק' קו אמצעי הכולל גם זכירה ולא רק שמירה. במצב שמירה בלבד אין האור מאיר וזו השכחה.

במצב הקטנות משתמש האדם רק בחלק מהתכונות והיכולות שבו וחלק לא מודע אלא השימוש הוא באמונה במה שנותן העליון, את הרצונות דוחקים. קו אמצעי משלב את הרצונות העצמיים שהיו חשוכים עם האמונה.

יש לאדם תודעה גובהה אמונית בבורא, ויש תודעה גופנית מוחשית. כאשר הוא זוכה לחבר את המוחש למופשט, אז הוא מחובר.

משה הוא בחינת הדעת שבאדם, ויש ובחינה זו שוכחת מה נעשה עם השקלים, שיקולי הדעת של ווי העמודים שעומדים על נס, דהיינו הנס שבהתכללות של הרצון העצמי עם מידת ההשפעה.  

 

קח וְאֶת-הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת, וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, עָשָׂה וָוִים, לָעַמּוּדִים; וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם, וְחִשַּׁק אֹתָם. אלו השקלים, שכח אותם משה, ולא ידע מה שנעשה מהם כלומר כשבא לתת דין חשבון על מחצית השקל שאסף לבניית המשכן, לא זכר את הווים שהיו טמונים באדני המשכן, עד שיצא קול ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשָה ווים לעמודים. מחצית השקלים, שנתנו כל אחד מישראל כופר נפשו, הם בבחינת ישסו"ת, שעליהם כתוב: וכסף פקודי העדה, מאת כיכר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש.

כיכרים ושקלים הם ב' מדרגות, פנים ואחוריים דישסו"ת. מאת הכיכר הם פנים דישסו"ת ו-1775 שקלים הם אחוריים דישסו"ת, בינה ותו"מ שנפלו מישסו"ת בעת הקטנות שמלכות עלתה לבינה ואז אחוריים של בינה ותו"מ ירדו למטה, כשהיו בבחינת נקודת החולם. בעיקרם הם 775 שקלים. אשר 700 הן שבע ספירות בינה שספירותיה מאות. ושבעים הן שבע ספירות ת"ת, שספירותיו עשרות. וחמישה הן חג"ת נ"ה דמלכות, שספירותיה יחידות. אמנם אחר שחזרו והתחברו למדרגתם לכו"ח דישסו"ת, שהם הפנים שנשארו במדרגה, אז נכללו בינה ותו"מ אלו גם מספירת החכמה דישסו"ת, שהיא אלף, ונעשה המספר 1775.

ולפיכך שכח אותם משה. כי בעת שנפלו ממדרגת ישסו"ת ולא נראו שם, נבחנים שהם שכוחים, ולא נודע מה שנעשה מהם. אלא אח"כ, כשבאה נקודת השורוק, והחזירה אותם למדרגתם בישסו"ת בבחינת סתומים שאינם מאירים, ואח"כ ע"י נקודת החיריק, קו אמצעי, שייחד הימין והשמאל, חזרו הבינה ותו"מ דישסו"ת והאירו, ונעשו ווים לעמודים.

אלו השקלים, שכח אותם משה, בעת יציאת קו ימין מנקודת החולם, שאז נפלו ממדרגת ישסו"ת ונשכחו. וגם אח"כ בנקודת השורוק, קו שמאל, שהחזירה אותם למדרגת ישסו"ת, עוד היו בשכחה, מפני שהיו סתומים בלי אור חוכמה בלי חסדים. עד שיצא קול שהוא ז"א שעולה לישסו"ת וגורם לקו אמצעי בסוד תלת מחד נפקי, אז חזרו והתגלו. ונזכר בהם משה, כמ"ש: ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים. שכחה היא מדרגת ישסו"ת במצב אחוריים.

קט כתוב: עד שהמלך במְסיבּוֹ נִרדי נתן ריחו. עד שהמלך במסיבו, זהו הקב"ה, בינה, כשנתן התורה לישראל ובא לסיני. המלך מסובב כך שימין שמאל ואמצעי, נרדי, אותם רצונות שירדו. כלומר, כשהבינה גילתה המוחין דיחידה דז"א, שהאירו בשעת מתן תורה לישראל. וכמה מרכבות היו עימו. כולן מרכבות קדושות, קו שמאל. וכל קדושות העליונות מקדושה של התורה, קו ימין. כולם היו שם. והתורה, קו אמצעי, ניתנה בלהבות אש, והכול היה מאש, וכתובה באש לבן, מצד החסד, על אש שחור, שמצד הגבורה. כי קו אמצעי כלול מחו"ג, ימין ושמאל, והאותיות היו פורחות ועולות באוויר. שבאוויר היו המדרגות התחתונות פורחות ועולות לעליונות.

קי  והאות ראשונה של התורה, נחלקה ל-775 לכל צד, וכולם נראו באוויר הרקיע באות ו', ו' לצד זה, ו' לצד זה, וכן לכל הצדדים.

התורה ז"א. אות ראשונה של התורה, אות א', שהיא אות ראשונה שבמתן תורה, א' של אנוכי. וזהו אלף שבמספר 1775. ספירה ראשונה של ז"א, חכמה, כי ז"א מתחיל בחכמה, וחכמה נקרא אלף, כמ"ש: ואאַלֶפך חכמה. והיא כלי דפנים שלו, שנשאר במדרגה בעת יציאת החולם. אבל ג"ס בינה ותו"מ שבו, נפלו אז ממדרגתם למדרגה שמתחתיה.

ואות ראשונה של התורה, אלף, חכמה, נחלקה ל- 775. נחלקה, שנפלו ממנו, בינה ותו"מ. כי שבע ספירות דבינה הם 700. ושבע ספירות דת"ת הם שבעים. וחמש ספירות חג"ת נ"ה של המלכות הם חמישה. ונפילת בינה ותו"מ אלו היו לכל צד מד' צדדים חו"ג תו"מ.

ואח"כ, ע"י יציאת הנקודות שורוק וחיריק, קו שמאל וקו אמצעי, חזרו ועלו בינה ותו"מ הנפולים, למדרגתם לז"א, שעלו למעלה מפרסא דז"א, שנקרא רקיע, והתחברו עם האלף דז"א, שמרקיע ולמעלה, ונכללו גם הם מאלף זה, ונעשו 1775. שנכללה בהם החכמה, שהיא אלף.

וכולם נראו באוויר הרקיע באות ו', כלומר, שחזרו ועלו למדרגתם. ונראו, פירושו, שנכללו מהארת החכמה שנקראת ראייה. ונכללו בקו אמצעי, אות ו'. ומטעם התכללות הזאת שבקו האמצעי נקראים 1775 האורות האלו, בשם ווים. נק' ווים על שם שהתכללו בקו אמצעי שהוא וו.

קיא ואלו הווים היו עומדים על עמודים, נו"ה דז"א, ואלו העמודים עומדים על הנס, שמאירים אל המלכות, הנקראת נס, וכל הווים עליהם. שמאירים כולם אל המלכות, משום שתורה עומדת על ו', קו האמצעי, ע"כ 1775 האורות הנכללים בהם, נקראים ווים. הווים הם אמונת התורה, כולם עומדים על עמודים, נו"ה דז"א, שמהם יוצאים נביאים, כלומר, שמשם מקבלים הנביאים, המאירים בד' רוחות חו"ג תו"מ. ועל אלו העמודים עומדים הווים.

אחר ש-775 אורות, שהם בינה ותו"מ דז"א, שנפלו וירדו מז"א, חזרו ועלו למעלה מרקיע דז"א, למעלה מחזה שלו, הם נכללו שם מהחכמה שבו, ונעשו 1775 אורות, מחמת שנכללו מהארת החכמה, שנקראת אלף. אמנם הארת החכמה שבהם אינה יכולה להאיר שם למעלה מחזה דז"א, כי שם החסדים מכוסים מהארת חכמה, אלא שיורדים מחזה ולמטה דז"א, לב"ס נו"ה שלו, הנקראים עמודים, ושם מתגלה הארת החכמה שבהם.

ונאמר, שאלו הווים היו עומדים על עמודים, כי אלו 1775 אורות המכונים ווים, אינם עומדים לגלות החכמה שבהם, אלא רק בעמודים, שהם נו"ה דז"א, ולא למעלה מחזה. אמנם מקום גילוי החכמה הוא רק במלכות. ואלו העמודים עומדים על הנס, שהנו"ה משפיע הארת החכמה שבווים אל המלכות, הנקראת נס.

ומתבאר הכתוב: עד שהמלך במסיבו נִרדי נתן ריחו. ז"א אומר, עד שהמלך, בינה, במסיבו, שהיה מסבב תיקון ג' קווים דז"א ממוחין דיחידה על הר סיני, אז, נרדי, בינה ותו"מ הירודים והנפולים שלי, שהם 1775 ווים, נתן ריחו, הארת חכמה, אל המלכות, הנקראת נס. במסיבו, כי מסיבו פירושו בסיבוב של ג' קווים, משום שאין הארת החכמה מתגלה אלא בעת הסיבוב של ג' הקווים. וכיוון שפסק הסיבוב, פסקה הארת החכמה להאיר. משום זה, כשהזוהר מתחיל לפרש הכתוב: הוא מפרש ג' קווים דז"א, להורות שגילוי המוחין בהר סיני היו עם סיבובם של ג' הקווים.

דעת העליון שהוא בחינת משה, לא יכול היה להתגלות אלא רק לאחר שנעשה למעלה תיקן של ג קווים שנתן אפשרות לגלות למטה את הארת עמודי המשכן, ביסודות הבית.

לעיתים האהרה נעלמת ורק ע"י סדר נפשי מדויק יש אפשרות לגלות את צפוני הנפש.

 

אין תגובות

להגיב