014- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – מ-מב למתקדמים

014- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – מ-מב למתקדמים

פיקודי מ-מב

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים

כשאמרו במעמד סיני נעשה ונשמע, הקדימו נעשה שזו בחינת האמונה הקב"ה לפני השמיעה שהיא דעתו הקטנה של האדם.

 

קיב ו' עליונה, הקול הנשמע, ז"א, שעומד בו התורה, משום שהתורה, ז"א, יוצאת מהקול הפנימי, בבינה, הנקרא קול גדול. בד"כ קול הוא ז"א אך הוא נובע מקול גדול ממידת החסד שמבטאת את בינה וקול גדול שבבינה הוא התורה, שיוצאת ממנו. וע"כ כתוב: קול גדול ולא יָסָף. כי התורה יוצאת ממנו.

קיג קול גדול זה, הוא עיקר הכול וסוד השם הקדוש, שהוא הדעת שבבינה, ע"כ אסור לאדם להקדים שלום לחברו מטרם שהתפלל תפילתו. כמ"ש: מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם לפני שמתפלל, קללה תיחשב לו. ואינו אסור עד שמברך אותו בקול גדול, שהוא עיקר השם הקדוש, כגון שאמר לו, יברכך ה'. אבל כשאינו מזכיר השם, אינו אסור.

קיד ע"כ התורה יוצאת מקול גדול בבינה. וזהו מלך כמ"ש: עד שהמלך במסיבו, זהו מעמד הר סיני, ששם נגלו ג' הקווים דז"א. נרדי נתן ריחו, זה כנ"י, המלכות. כי 1775 ווים המכונים נרדי, ע"ש שנפלו וירדו ממדרגת ז"א, הם נתנו ריח, הארת חכמה, אל כנ"י, המלכות. וכל זה היה, משום שאמרו ישראל, כל אשר דיבר ה', נעשה ונשמע. שע"י זה זכו לכל הגילוי של מלך עליון, בינה. גילוי בג' קווים בחינת הכנעה הבדלה והמתקה שהיא קו אמצעי. הזכיה של עם ישראל במעמד סיני הייתה ששמעו את הקול הגדול, שהוא בינה. זכו לזה מאחר שהקדימו ואמרו בלב אחד: נעשה – דהיינו קו ימין, אמונה, והנשמע כפוף לנעשה מעל טעם ודעת. עם ישראל הלכו בדרך אמונה הגדולה מהתפיסה השכלית המדעית.

קטו כשהקב"ה הביא מבול על העולם, כדי להשחית הכול, אמר הקב"ה לנוח, אתה צריך להישמר, שלא להראות עצמך לפני המשחית, מלאך המוות, שלא ישלוט עליך. משום שאין מי שיגן עליו. כיוון שהוקרב הקורבן שהקריב נוח, אז התבשם העולם דהיינו תוקן ולא התבשם כל כך, עד שעמדו ישראל על הר סיני, אז התבשם העולם, והמשחית לא נמצא עוד בעולם. מה שמציל את האדם זה קורבן, אך עליו גם לקבל על עצמו את התורה בחינת נעשה ונשמע, כפי שאמר עם ישראל, והציל בכך את העולם כולו, והמשחית לא נמצא עוד בעולם. כך האדם בעולמו הפרטי צריך לקבל על עצמו את בחינת נעשה ונשמע את התורה הקדושה.

קטז ורצה הקב"ה בזמן ההוא להעביר המשחית מהעולם, שיבולע המוות לנצח בעקבות חטא אדם הראשון. אבל ישראל חטאו לימים מועטים בזמן ההוא, ועשו את העגל היו צריכים לחכות יום נוסף כמו שאדם ראשון צריך היה להמתין לכניסת השבת. ואז, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָים קישוטי התורה מהר חורב. ועדיים, הוא השם הקדוש, שהעטיר אותם הקב"ה במתן תורה, ונלקח מהם. אז שלט המשחית על העולם, וחזר כמקודם, כזמן שהיה שולט בעולם, ועושה דין בבני אדם. ואלמלא חטא העגל היה העולם נגאל.

קיז אמר רבי יוסי: בימיו של המבול, מי נתן שָם משחית, הרי המים התגברו, ומחו את כל היקום? ומה היה לנוח להישמר מפני משחית? אין לך דין בעולם, או כשהעולם מוכה בדין, שלא יהיה נמצא ביניהם המשחית ההוא, שהוא הולך בתוך אלו הדינים שנעשים בעולם. אף כאן, מבול היה והמשחית הלך בתוך המבול, והוא נקרא מבול. וע"כ אמר הקב"ה לנוח, שיסתיר עצמו ולא ייראה בעולם.

קיח ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים. למה ווים? אלא כמין ו' היו, שנמשכו מקו אמצעי, שנקרא ו'. וראשיהם ציפה בזהב, הם עצמם היו של כסף, אור החסדים, וראשיהם, הג"ר, מצופים זהב, הארת חכמה. משום שכל ו' בצד הרחמים באה, ז"א, קו האמצעי, וכולם היו נודעים למעלה בחשבון, בהארת חכמה ראש שפועל ממעלה למטה. ומשום שבאו מצד הרחמים, קו אמצעי, ע"כ נקראים ווים.

וכל שאר הספירות שבהם, תלויות בהם, ואין ו' אלא כסף וזהב ביחד, שכולל ב' קווים ימין ושמאל, חסדים והארת חכמה. משום זה נקראים, ווים של העמודים. כמ"ש: העמודים שניים, נו"ה. משום שאלו היו עומדים לחוץ מהגוף, מת"ת, למטה מחזה דז"א, ששם מקום גילוי של הארת חכמה.

 

אין תגובות

להגיב