020- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – סב-סד שיעור השקפה

020- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – סב-סד שיעור השקפה

פיקודי סב-סד

חוֹשֵן ואֵפֹד

תפילה שבלב ללא ביטוי בפה אינה עולה.

גם תפילת הלחש חייבת להיות בהוצאה בפה אך ישמיע רק לאוזניו. כשמתפללים או קוראים בתורה את שם הויה, אומרים א-ד-נ-י שזה השם המבטא את המלכות עם הדינים שבא, למרות בפנימיות זה שם הרחמים. וכך כל דברי התורה, יש בהם גלוי ופנימי. וכך האפוד הוא בחינת המלכות והחושן הוא הפנימי, בחינת זעיר אנפין.

הבחינות של גלוי ונסתר משלמים זה את זה כמו קול ודיבור. קול פנימי בלי לומר אותו אינו מועיל מפני שאינו מבטא את ההוצאה מהכוח אל הפועל. וכך התפילה היא עבודה שבלב, אך יש לבטא אותה בפה כדי להשלים התפילה.

היחס בין חושן לאפוד הוא כיחס בין ז”א למלכות. החושן מחולק ל י”ב אבנים המתארים את י”ב שבטי ישראל. בשעה שהכוהן הגדול היה שם אלו י”ב אבנים, ולבש אותם בחושן ואפוד, אז שרתה עליו השכינה. ואלו י”ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכשהאבנים האירו, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שהיו צריכים. רבנו בחיי אומר שאלו עיקרי כל האבנים והכל נובע מהם, כמו יסודות. בגדי הכהן הגדול מביאים את החסדים השלמים המכוסים שאין בהם חיסרון וכשלובש אותם שורה עליו השכינה הקדושה לכל שבט הייתה אבן מיוחדת על החושן, דהיינו הבנה מיוחד המאפיינת אותו.

ע”י האורים והתומים שהם כעין מדרגת חוכמה יכול היה הכהן הגדול לקבל מסרים מלמעלה. דומה הדבר לתפילין בהם יכלו חכמים לראות אהרה ובקשר שלהם היה אור שאינו גלוי.

אין תגובות

להגיב