הדף היומי בזהר הסולם – פקודי קיג-קט"ו למתקדמים
פיקודי קיג-קטו
תּוֹרַת הָעֹלָה
אין האהבה נתינה ללא קבלה.
אדם הוא בחינת אהבה אשר ללא השתוקקות מקו שמאל לא יכול להמשך את אור האהבה. אהבה היא קו אמצעי ולכן צריך גם קו שמאל להשתוקקות וגם קו ימין להשפעה. אדם שלם פועל שלשה קווים: ימין שהוא צד החסד הכהן שבנפש, שמאל הלוי שבו וקו אמצעי ישראל שבו. כדי להגיע לאהבת השם קודם כל צריך ויתור גמור על הדעת והתפיסה הגופנית, על האגו, ונק' בשפת הקבלה אור חוזר הנדחה, או עבודה בחסדים מכוסים. זהו תיקון על המחשבה כדי להביא את האדם לשמחה ואמונה שלמה בעליון.
לכן קורבן עולה, שעולה כולו להשם נשחט בצד צפון.
שמט כתוב: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. בעוה"ב, בינה, יהיה הכול אחד. העולה נקראת קודש קודשים, ע"ש הדבקות בבינה כדי לקשור את הכל לקשר אחד. משום זה נקראת המלכות עולה, שעולה ומתעטרת בז"א ובבינה, להיות הכול אחד בקשר אחד, בשמחה. המלכות נק' אמונה מפני שהיא יוצרת את האמונה
שנ משום שעולה למעלה לז"א ולבינה, כתוב: זאת תורת העולה, שהוא זכר ונוקבא יחד. זאת, הנוקבא. תורת, ז"א, הנקרא תורה. תושב"כ ז"א, תשבע"פ המלכות. העולה, עולה לעוה"ב, בינה, להתקשר בתוכה. כי הבינה נקראת קודש הקודשים. ועולה היא ג"כ קודש הקודשים.
שנא ומשום זה סדר השחיטה שלה לצד צפון, צד שמאל. כי תשבע"פ, המלכות, עולה באהבה רק כשמתעורר צד צפון, קו שמאל, שממנו בניינה, כמ"ש: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואז היא עולה באהבה ומתעטרת בימין, אור החסד. ומתחברת בקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, והאיר לכל מקודש הקודשים, בינה. וזהו מתוך עניין האדם, ברצון הכוהנים, קו ימין. ובשירת הלוויים, קו שמאל. ובתפילת ישראל, קו האמצעי.
שנב עולה היא קודש הקודשים ברוח עליון שמלבישה, משום שג' רוחות קשורים יחד בעולה: א.רוח תחתון, הנקרא רוח הקודש, המלכות. ב.רוח שבפנים באמצע, הנקרא רוח חו"ב, ז"א, שהוא בן לחו"ב. וכן נקרא, רוח תחתון, בערך הבינה, העליונה ממנו. אבל ז"א נקרא רוח היוצא מתוך השופר, הכלול מאש וממים. ג. רוח עליון הסתום בחשאי, בינה, שבו מתקיימים כל הרוחות הקדושים וכל הפנים המאירות. ומשום זה חוזרת העולה לרוח העליון ממש.
שנג ואח"כ מהבהמה שמקריבים, מסתפקים וניזונים החיצוניים, להוציא ע"י זה ולקשור רוח שבתוך הטומאה, להוציא הניצוצין הקדושים שבס"א, ע"י החלבים ושומן שמקריבים. משום זה עולָה היא קודש הקודשים וכולה לגבוה, ואין בה מזון לחיצוניים. אבל שאר הקורבנות באים לעשות שלום בעולם כולו, מכמה בחינות, ומבעלי הדין שבעולם, להעביר אותם, ולהאיר מתוך הרצון, להמתיק אותם ע"י הקורבנות. ונקראים קודשים קלים שאינם כמו קודש הקודשים ונותנים מזון גם לס"א. משום שאינם מתעטרים למעלה בקודש הקודשים, בינה, וע"כ הם קודשים קלים. ושחיטתם בכל מקום. אבל עולה, שהיא קודש הקודשים, אינה כשאר הקורבנות, שכל מעשיה קודש.
שנד כתוב: ולבש הכוהן מִידוֹ בד. לבושים המיוחדים לקדושה. בד, פירושו יחידי, שמיוחד לקדושה. וכתוב: בגדי קודש הם, ורחץ את בשרו במים, ולבשם. כי העולה היא קודש הקודשים, מפני שעולה כולה ומתעטרת בקודש הקודשים, בינה, בקשר אחד. ואח"כ נפנה ועובר רוח הטומאה המטמא הכול, ואינו שולט, ואינו קרב אל המקדש, ועובר מכל צדדי הקדושה, ונשאר הכול קודש בקדושה בלבד וכשיש את הטהרה הזו כל הטהרות האחרות מתקיימות, כמו אור החוזר הנדחה שקודם כל נותנים את הכל להשם, אז ניתן להגיע לאהבה.
שנה אמר רבי שמעון כתוב: אדם ובהמה תושיע ה'. היות ואדם ראשון חטא והתחבר עם הנחש, יש להושיע גם את צד הבהמה אותו יש לתקן. עולֶה אדם מצד האדם ע"י תורה ותפילה. בהמה מצד הבהמה ע"י הקרבה למזבח. וע"כ כתוב: אדם כי יקריב מכם קורבן. אדם, שקורבנו מתורה ותפילה, לקשור למעלה קשר באדם, ז"א, בהוי"ה דמ"ה, שבגי' אדם. ואח"כ כתוב: מן הבהמה, להקרבה על המזבח, שעולה למעלה למלכות, הוי"ה דב"ן, שבגי' בהמה (52). והכול בעניין אדם ובהמה, שצריכים לקורבן אדם ובהמה. כי כשברא הקב"ה את העולם, עשה אדם ובהמה. קודם מקבל באצילות שהוא בחינת מ"ה ואז נותן גם בחינת עולם השבירה הנק' ב"ן שהוא בחינת הנקבה לאצילות.
שנו הרי כתוב: ועוף יעופף על הארץ. והלוא מהם מקריבים קורבנות ואפילו עולה? אלא מכל העופות מקריבים רק תורים ובני יונה. מה שכשר בזה פסול בזה. שהאדום כשר בתורים ופסול בבני יונה, מטעם שבני יונה הוא ימין ופסול בו אדום, ותורים שמאל, וע"כ כשר בו אדום.