007- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא יט-כא למתקדמים

007- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא יט-כא למתקדמים

וַיִּקְרָא יט-כא

קָרְבָּן לַיהוָה

 

נ) באותו יום שנשתכלל בית המשכן, הקב"ה הקדים ושרה בו. מיד, ויקרא אל משה, וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וידבר ה' אליו, שהודיע לו, שעתידים ישראל לחטוא לפניו, ושיתמשכן אוהל מועד הזה בחטאיהם, ולא יתקיים בידיהם  כמ"ש: וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור. אמר לו, שעתיד להתמשכן בחטאיהם של ישראל, ולא יתקיים בקיומו. אבל הרפואה לזה הוא, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה. הרי לך קרבנות, המגינים על הכל הקורבנות במשכן הם הפתרון המגן על הכל מפני שאז אדם מוכן להקריב עצמו. הקורבן שמקריב האדם בכוונה הראויה, כדי שיזכה לשלמות כל הצדדים שלו, וכדי לעורר רחמים ולא דין.

נא) רבי חזקיה היה מצוי לפני רבי שמעון, אמר לו: קרבן היה צריך להיקרא קירוב, ולמה נקרא קרבן? קרבן הוא התקרבות של כתרים הקדושים, הספירות חג"ת נהי"מ, שמתקרבים כולם יחד ומתקשרים זה בזה, עד שנעשים כולם אחד בייחוד השלם, שיתתקן השם הקדוש כראוי. שכתוב: קָרְבָּן לַיהוָה, פירושו קרבן, התקרבות, של אלו הכתרים הקדושים חג"ת נהי"מ להויה, שהוא רחמים, קו האמצעי, שיתתקן השם הקדוש, ולייחד אותו כראוי, כדי שימצא רחמים בכל העולמות, והשם הקדוש יתעטר בעטרותיו, שיתבשם הכל.

נב) וכל זה הוא, כדי שיתעורר הרחמים ולא יתעורר הדין. ומשום זה להויה הוא ולא לאלקים. כי הויה יורה רחמים ואלקים יורה דין. כי רחמים צריכים ולא דין. אבל כתוב: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. כתוב: זבחי אלקים, ולא כתוב: זבחי הויה. הזבח הוא רק השחיטה שנעשתה בצפון, במידת הגבורה, וכך נשברת מידת הגאווה. והקרבן עצמו לשם הויה ולא לשם אלקים שהוא מידת הדין.

נג) אמר לו רבי שמעון: ודאי הוא כך, כי קרבן אלקים, לא כתוב: אלא זבחי אלקים. רק השחיטה נקראת על שם אלקים. וע"כ שחיטתן בצפון, כי הצפון רומז על שם אלקים, דין, כי זביחה היא אל השם אלקים, צד הגבורה, שיתבשם וישבר רוח הדין, ויהיה נחלש הדין, ויתגברו הרחמים על הדין. וע"כ כתוב: זבחי אלקים, לשבר הכוח והתוקף של דין קשה. שכתוב: רוח נשבָּרָה, שיהיה רוח, החזק הזה של הדין, נשברה, ולא יתגבר רוחו וכוחו ותוקפו. והאדם צריך אז לעמוד על המזבח ברוח נשבר, ויתבייש ממעשיו, כדי שיהיה נשבר רוח התקיף הזה. והכל הוא כדי שהדין יתבשם, ויתגברו הרחמים על הדין.

נד) אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה. מהו מכם? הכתוב בא להוציא את אדם הראשון, שהוא הקריב קרבן, כשברא הקב"ה את העולם. שלא הקריב מבקר וצאן, אלא שור מַקְרין, בעל קרן אחת שור קו שמאל קרן היא מלכות. אדם כי יקריב מכם, להוציא אדם הראשון, שלא היה מכם.

יש הבדל בין הקורבן שבדרך, בזמן תיקון, לבין הקורבן שבמטרה, שאז מתבטל היצר הרע בגמר תיקון בו ניתן גם את צד שמאל להקריב. ההבחנה היא שבדרך אין לאדם ברירה אל לפעול שלא לשמה, ובגמר תיקון לא יבקש שום דבר לפרטיות, אלא כל הקורבן יהיה להשפיע נחת רוח להשם.

 

נה) רבי אבא פתח: שִׁיר מִזְמוֹר, לִבְנֵי-קֹרַח. שיר הזה הוא שבח העולה על כל שאר השבחים, שזכו בני קורח לשַבח לו. שיר מזמור, לשון כפול, יורה שבח על שבח. שבח שנחלק לשני שבחים.

נו) וזכו בני קורח לשבח לכנסת ישראל. כי כתוב:  גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד. מתי נקרא הקב"ה גדול? בזמן שכנסת ישראל, המלכות, נמצאת עימו  כמ"ש: בעיר אלקינו הוא גדול, שפירושו, עם עיר אלקינו, עם המלכות, הוא גדול.

כי ז"א, שנקרא הויה, הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה. חכמה היא ג"ר, המכונה גדלות. כשממשיך חכמה בשביל המלכות, הנקראת כנסת ישראל, יש לו ג"ר ונקרא גדול. אבל בלי המלכות אין לו חכמה, ואינו גדול. כי אין החכמה נגלית בשום ספירה אלא במלכות לבדה. למי "שאין" מלכות דהיינו אני עצמי אמיתי, לא יכול ממש למשוך חוכמה, כלומר בלי רצון לקבל לא ניתן למשוך חוכמה.

גָּדוֹל יְהוָה

חצי בן אדם אינו מתברך

נז) אמר לו רבי יהודה: למה צריך לומר כאן, בעיר אלקינו, היה מספיק שיאמר, בעיר הר קודשו. ודאי, כי עיר שהיא מלכות, יראת אלקינו נקראת, והיא שבחם של ישראל. הכתוב מלמדנו, שהמלך בלי המלכה אינו מלך, ואינו גדול, ואינו מהולל. ולכן כל מי שאינו נמצא זכר ונקבה, נעדר ממנו כל שבח, ואינו בִכְלל אדם. ולא עוד אלא שאינו כדאי להתברך. משמע שמי שלא מתחתן או אין לו את שני הצדדים מנוע מלקבל את הברכה

נח) כתוב: וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל-בְּנֵי-קֶדֶם. כתוב בספרו של רב המנונא סבא, שבת זוגו של איוב, הייתה כמוהו ביראת הקב"ה, ומצד אשתו היה נקרא גדול. אף כאן, גדול ה' ומהולל מאוד. במה הוא גדול? בעיר אלקינו הר קודשו, המלכות, ומצידה נקרא ה' גדול, מטעם שהחכמה שהיא הגדלות, אינו מושפע לז"א אלא כשהוא עם הנוקבא.

נט) ומשום זה שבח זה נאמר ביום שני. כי ג' ימים הראשונים דמעשה בראשית הם כנגד ג' קווים דז"א, ויום שני הוא קו שמאל, שמשם נמשך החכמה אל המלכות  כמ"ש: שְׂמאלו תחת לראשי. ולמה לא כתוב: כי טוב, בשנִי, אם הוא חשוב כל כך, שמשם נמשך החכמה? משום שעתידים להיפרד. כלומר, כל עוד שלא נפרדו ז"א ומלכות זה מזה, אלא המלכות, שבה החכמה, הייתה דבוקה בז"א, והיו שניהם פרצוף אחד, לא היה טוב  כמ"ש: לא טוב היות האדם לבדו. כי בזמן שהוא לבדו, והנוקבא עוד לא נלקחה ממנו כתוב: לא טוב. וע"כ לא כתוב: כי טוב, ביום שני. שאז עוד לא נברא האדם, והם עתידים להיפרד כשיברא האדם ביום השישי, אך אין הדבר אומר שאין מלכות שמקבלת את האור, אלא לא בהיפרדות רק בקיום יחד.

ס) גדול ה' ומהולל  כמ"ש: שגדול רק כשהוא עם המלכות. יְפה נוף מְשׂושׂ כל הארץ, הוא השבח של החיבור שלהם, כי יפה נוף, זהו הקב"ה, וזהו צדיק, יסוד דז"א. משוש כל הארץ, כי אז שמחת הכל, וכנסת ישראל, המלכות, מתברכת.

 

אין תגובות

להגיב