015- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא מג-מה למתקדמים

015- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא מג-מה למתקדמים

וַיִּקְרָא מג-מה

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר

כפי שהמחשבה צריכה להיות שלמה ומוקדשת להשם, כך קורבן עולה, כולו להשם. הקורבן בא כדי שהאדם יוציא ממחשבתו את בחינת עמלק.

קיז) אמר רבי יוסי: אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר. מהו השינוי, אם מביא מן הבקר לעולה, או, ומן הצאן לעולה, או, ומן העוף לעולה? במה הם משונים זה מזה, שהרי מהכל נעשה עולה? אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב מן הבקר, ואם אינו יכול, מביא מן הצאן, ואם גם זה אינו יכול, מביא מן העוף. כי כתוב: ואם דל הוא ואין ידו משגת. כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול. התורה היא תורת חיים, ואינה מעמיסה על אדם דבר שאינו יכול.

קיח) אמר רבי אלעזר: כמו שהיה החטא כך הוא מקריב. העשיר, שלפעמים ליבו גבוה עליו, היה מקריב שור, משום שליבו ראוי יותר לחטוא לפני אדונו משום גאוותו. בינוני, מקריב מן הצאן, משום שרוחו אינו גבוה כל כך לחטוא. עני, שליבו אינו גבוה עליו, ורוחו שפל מכולם, מקריב מן הקל שבכולם, מן העוף. ונודעים הקרבנות של כולם, כל אחד ואחד בפני עצמו. והקב"ה דן דינו של כל אחד ואחד במשקל ישר. רבי אלעזר מלמד שהמדידה איזה סוג קורבן יש להביא אינה לפי כמה כסף יש לו, אלא מהי מידת גאוותו, ולפי זה נדרשת שבירת הלב. וכך יכול כל אחד לתרום ולהוסיף לכלל, לאהבת חברים, גם אם זה לא כסף, לכל אחד יש מה לתת. העני קרוב יותר למלך, שהוא בא לתפילה עם לב שבור, בעוד העשיר בד"כ נחסם בגאוותו, ואין לו צער אמיתי על חטאיו, ועוד מרגיש שהכל מגיע לו. לכן על העשיר להביא קורבן יקר יותר.

קיט) רבי אלעזר שאל את אביו רבי שמעון: על ג' חטאי העולם, תרומה מעשר וחלה, שאינם מפרישים, בא רעב לעולם. וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שליבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין, שהקב"ה ממית את העניים, ומשאיר את העשירים? כי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים. הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, כיוון שאינם נפגמים. כשרוצה הקב"ה להיפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם, אז נותן להם שלום בעוה"ז דהיינו בדבר החיצוני, וממלא להם הכל. הקב"ה כן מונע מאדם הנאות שיזיקו אותו, עד גבול מסוים בו האדם מתעקש ובוחר ליהנות מדברים אסורים. לנו אין שאלה בעצמותו של הקב"ה, וחזקה עלינו שהוא מוליך אותנו בדרך הטובה ביותר לתיקון.

קכ) כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. והם, לב נשבר ונדכֶּה, ואֶת דַכָּא ושפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצורת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם  כמ"ש: כי לא בָזָה ולא שִׁקַּץ עֱנוּת עני. ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.

קכא) כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב: שמוע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב ב' פעמים. אחד, הוא להשגיח בקולם. ואחד, הוא להפרע מאלו שגרמו להם את זה  כמ"ש: ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי. וע"כ בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה. הכאב של העני כשיש רעב מביא אותו להתחבר לקב"ה ואז יכול לקבל תשועה. וכך מי שעני בדעת, שרואה שהוא רחוק מהשם, הצער יכול לקרבו.

קכב) קרבן של העני קל מכולם, משום שליבו שבור, ואע"פ שחושב לחטוא, נעבר ממנו החטא, כי די לו בצערו ובצער בני ביתו. וע"כ כל קרבן וקרבן בפני עצמו ידועים כולם אל הכהן.

קכג) מעשה היה באותו עשיר שהקריב לפני הכהן 2 יונים. אמר לו הכהן, קורבן זה אינו שלך. בא עצוב לביתו ואמר שהכהן לא רצה להקריב את 2 היונים שלו. אמרו לו עליך להקריב פר אחד. אמר להם מה כל כך חמור מחשבת החטא, רק חשבתי על חטא.

קכד) משם והלאה היה עסוק במסחר, ולילה אחד הקיץ משנתו, והיה לומד תורה ונק יהודה האחר מאחר ועשה תיקון דראסטי במחשבתו. יום אחד היה מחלק רכושו, חציו לעניים וחציו ללומדי תורה.

קכה) פתח ואמר אותו יהודה כתוב: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי. מי הוא קֵיני? אלו הם בני יתרו חותן משה, שעשו קן במדבר, כדרור הזה  כמ"ש: ודרור קן לה, כדי לעסוק בתורה. כי התורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה, אלא לעמול בה ימים ולילות. ומשום זה נסעו למדבר, מן העונג שביריחו  כמ"ש: ובני קיני עלו מעיר התמרים. למד אותו יהודה שתורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה. לכן על האדם למעט הנאותיו הגשמיים ולהיות רדוף אחרי התורה.

קכו) וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, משום שהיה מהנה את משה בביתו, ומשה היה כלל כל ישראל. ועוד משום שהוסיף פרשה אחת יתרה בתורה, בזה עשה חסד עם כל ישראל.

קכז) למה בא דבר זה במלחמת עמלק? כשיצאו ישראל ממצרים, לא היה מכל אומות העולם, מי שיתחבר אל ישראל ולקטרג עליהם, אלא עמלק. והוא עשה רע לישראל וערך עימהם מלחמה. ואתה, הקיני, הקדמת להם שלום ועשית חסד עם כולם. ומשום זה אין אתה ראוי להתחבר עם עמלק שלא רצה לפגוע בקיני.

קכח) ולא עוד, אלא כתוב ביתרו, ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים. שהוא הקריב קרבן להקב"ה ובא להתגייר. מלמדנו הכתוב: שקרבנו היה חשוב לפני הקב"ה. ומשום שהוא הקריב קרבן לפני הקב"ה כתוב: ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים. לפני האלקים הוא בדיוק. מכאן למדנו, שכל מי שמקריב קרבן ברצון הלב, הקב"ה מזדמן כנגדו. הקורבן הוא אור חוזר הנדחה, וככל שאם מכה חזק במדרגה גבוהה יותר, יכול הוא להתגבר על גאווה גדולה יותר

קכט) קרבנו של העני חשוב לפני הקב"ה. כי הוא מקריב לפניו ב' קרבנות: אחד חֶלבו ודמו, ואחד הקרבן שמקריב, שהרי אין לו לאכול, והוא מביא קרבן. ע"כ נתמעטו מחמת זה חלבו ודמו. קרבן העני קל מכולם, ב' תורים או ב' בני יונה. ואם לא, מביא מעט קמח ומתכפר בו. ובשעה ההיא מכריזים ואומרים, כי לא בָזָה ולא שִׁקַּץ עֱנוּת עני, משום שקרבן עני משובח מכל.

 

שאלות חזרה – הדף היומי בזהר הקדוש – פרשת ויקרא מג-מה
1. מה המדרג בקרבנות עולה? מדוע לפי רבי יוסי? ומדוע לפי רבי אלעזר?
2. מהי שאלת אלעזר לאביו? מהי התשובה לפי החברים ומהי תשובת רשב"י לענין זה?
3. מדוע קרבנו של העני חשוב יותר מכל שאר הקרבנות?
4. ספר את המקרה של יהודה האחר ואת תיקונו בענין?
5. מה אנו לומדים מהקיני כיצד זה קשור ליהודה האחר?

אין תגובות

להגיב