049- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא קלט-קמא למתקדמים

049- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא קלט-קמא למתקדמים

א. מדוע בכל יום של סוכות מקיפים את המזבח רק פעם אחת?
ואילו הושענא רבא שבע פעמים?

ב. הסבר את הכתוב “עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה”
וכיצד זה קשור לחג הסוכות?

ג. מהיכן למדנו שלמלכות שהיא המזבח יש מצד דין וצד רחמים וכיצד זה נראה
בד’ המינים?

ד. מה ההבדל בין נפש רוח ונשמה בעניין המעל, שמועלים בה’ ומה אתה לומד
מזה על דרך עבודה?

ה. מה התנאי שיקדשו את האדם מלמעלה ומהי הירושה האמיתית אגב קדושה זאת
שבגינה נקראים עם ישראל “בנים אתם לה’ אלוקיכם” ?

ו. כיצד אנו לומדים מאות תכ”ה שכאשר אדם חוטא הוא פוגם לא רק בעצמו אלא
בכל אחד מישראל?

ז. מדוע לדעתך בעיות קשב וריכוז נפוצות בעולם על פי אות תכ”ה?

ח. מתי ומדוע נקראת המלכות צרור החיים?

ט. מדוע הקב”ה נקרא כתפוח בעצי היער ומה אנו לומדים מכך על ראש השנה?

 

וַיִּקְרָא קלט-קמא

דּ מִינִים

 

תיח) רבי יהודה אמר: שבעה חלקים בהקפת המזבח, שבעה ימים הם החסדים דז”א, שני סוגי חסדים משיגים מז”א, ע”י הניענוע חסדים פנימיים, הסוכה חסדים מקיפים, ושנים פנימיים מאמא בכל יום, אע”פ שעושים רק הקפה אחת, משום שבכל יום מתברכת המלכות מכולם, כי ז”ס כלולות זו מזו, והספירה הפרטית שבכל יום כלולה מכל הז’, והם ע’ חלקים כנגד ע’ אומות אמנם שבעה ימים, ומלמד כאן על שבעים, היות ומדובר על חסדים מצד ז”א הנספר בעשרות. ובסוף שבעת הימים בהושענא רבא מתברכת המלכות מהמקום שנמצא שמן המשחה, מבינה והרי אמר שהם מקיפים דז”א, אלא, הכוונה מקבלים מז”א שעלה לבינה ששם נמצא שפע החכמה, שנקראת שמן. וע”כ מקיפים ז’ פעמים, כנגד כל אלו שבעת הימים, שהם ז”ס דז”א, כדי להמשיך ולקיים לה ברכות ממעיין הנחל הנמשך תמיד ואינו נפסק, שהוא בינה. ונמצא, מה שמתברכת בכל יום ויום של ז’ ימי סוכות, עד ז’ הימים, היא מתברכת ממעיין הנחל, מיסוד דז”א, שאינו נמשך תמיד, אלא שנפסק, שאינו מאיר בשלמות, ביום השמיני מקיפים כדי לקחת כוח מהכלל. ההקפה השביעית כנגד הושענא רבה לקחת כוח מהכלל, לכן אין לדבר בין ההקפות אלא לעשותם יחידה אחת , שהוא בינה אלא בשעת התפילה ובשבתות ובחגים. וכן פעם אחרת בהושענא רבא, שמקיפים את המזבח ז’ פעמים, היא מתברכת ז’ פעמים ביחד, ומתקיימים בה אח”כ הברכות ממקום העליון, שמעיין יוצא ואינו נפסק, שהוא בינה.

תיט) בכל יום שבימי החג, מכריזים עליה ואומרים, עַד עֲקָרָה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה. עד עקרה ילדה שבעה, כנסת ישראל, שמתברכת מז’ ספירות דז”א, בכל יום, ועולה לבסוף לחשבון העליון בבינה בה מקבלים את הכול ביום השביעי לכל הבחינות יחד. ורבת בנים אומללה, אלו הם אומות העכו”ם, שעולים ביום הראשון לחשבון גדול לי”ג פרים, ואח”כ מתמעטים והולכים בכל יום ויום עד לז’ פרים. וע”כ המזבח מכפר על עוונות ישראל, המזבח מטהר אותם, ומשפיע להם ברכות ממעלה למטה. ונק’ הנשמה עקרה מפני שאין בה את האמונה השלמה, היא לא יכולה ללדת היגיון בריא. אמנם קיבלה את העיבור ביום הכיפורים, והחליטה להיכנס לרחם הבורא, הוא יום הרחמים כדי להיוולד לאמינים בעלי השפעה. ביום הכיפורים לא יכלה ללדת מפני שעשתה צמצום, אך לבסוף היא זו שיולדת. אומות העולם הם כעין כוח הגוף שכל יום מת יותר, לכן בכל יום בחג הסוכות, בו רוכשים תבנית מחשבה נכונה, קונים היגיון אמוני ולא היגיון מדעי מזויף. לכן מקריבים כנגדם מידי יום פר אחד פחות, וכך הקליפות עד גמר תיקון. כוח הפרטים נגמר כשמתגלה כוח הכלל.

תכ) וענף עץ עבות. זהו המלך הקדוש, ת”ת, האחוז בב’ הצדדים חסד וגבורה. כי ת”ת קו האמצעי, הכולל בתוכו ב’ הקווים. משום זה הדס שלושה ענפים. וענף עץ עבות, ענף שיעשה ענף עץ עבות, שיאחז לימין ולשמאל. וערבי נחל, שני עמודים נצח והוד, שמכאן יוצא השפע לכפות תמרים, יסוד, אחוז למעלה בז”א, ואחוז למטה במלכות. אתרוג, מלכות, יוצא מתוך קוצי האילן, מן הדינים, הנקראים קוצים שבז”א, הנקרא אילן. כי היא המלכות נבנית מן הדינים מאחוריים של ז”א שהרי באצילות אין דינים, ואחוריים של ז”א הם שורש לדינים, ובאצילות אינם דינים שהרי לא יגורך רע. וכך כפות תמרים, יסוד שנאחז ג”כ בהם, בקוצי האילן, הדינים דז”א, כי היסוד נוטה לשמאל דז”א, ששם דינים. ודאי כל מה שיוצא לעולם, יוצא מד’ מינים לכן ישראל מושכים את האור בצורה מסודרת.

תכא) ואבואה אל מזבח אלקים. מזבח אלקים הוא המזבח של מעלה, המלכות. יורה על דין, באר של יצחק. המלכות, שנקראת באר, ונבנית מגבורה, אלקים, הנקרא יצחק. ולפעמים היא נקראת, מזבח הויה, הרחמים  כמ”ש: קם מלפני מזבח הויה. וע”כ יורשים העולמות מהמלכות דין ורחמים, משום שהיא יונקת מצד הדין ומצד הרחמים. מקיפים את המזבח וממנו מבקשים לקחת את הכוח לעשות את התיקון, לכן גם בערבות בהם יש דינים.

 

נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל

תכב) לא הרוח ולא הנשמה, אלא רק החלק התחתון, מלמד על: נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה, מִקָּדְשֵׁי יְהוָה:  וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף-שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל-הַקֹּדֶשׁ–לְאָשָׁם. רבי יצחק אמר: נפש ודאי, ולא הנשמה והרוח, שהם אינם חוטאים, אלא שמסתלקים מטרם החטא. כתוב: וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וכתוב: וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. הרי ששכר ועונש מגיעים בעיקר לנפש. הביטוי גלגול נשמות הוא על השם הכללי של חלקי הנשמה. ויש ורוח מתגלגלת אך יחד עם הנפש, או בצירוף לנפש אחרת.

תכג) אשרי הם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב”ה, בהחלק הקדוש, בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל מי שמתקדש, הקב”ה מקדש אותו, שכתוב: והתקדשתם והייתם קדושים. אדם מקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב”ה וכנסת ישראל, שהנשמה היא תולדה מזו”ן. ואז יורש הכל. ואלו הם הנקראים בנים להקב”ה  כמ”ש: בנים אתם לה’ אלקיכם. תכד) כתוב: תוצא הארץ נפש חיה. ומחלק ההוא ירש דוד המלך ונקשר בקשר העליון, וירש המלכות. ומשום זה, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. הנפש נקשרת ברוח, והרוח בנשמה, והנשמה בהקב”ה. שע”כ נקראים צרור החיים. אשרי חלקו, מי שיורש ירושה עליונה זו.

התענוג מהאמת הוא החיבור להשם.

אי אפשר להתקשר לקב”ה רק מצד המעשה שזו בחינת הנפש. מצד שני גם לא ניתן להתקשר רק מצד הכוונה שהיא בחינת הרוח, אלא יש לצרור אותם. בנים להשם הם אלו היורשים את בחינת הנשמה, שהיא התענוג העליון מהאמת.

כדי להתחבר לצרור החיים, לאמת, צריך כל אחד לעורר הנפשו ולרכוש אמונה, ואז ממילא הרוח והנשמה מתחברים.

 

תכה) אוי לאלו הרשעים, שנפשותיהם אינן זוכות בעוה”ז, כש”כ בעוה”ב. עליהם כתוב: וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח להתקשר בו.

כשכף הקלע מתחזק למעלה, כוח הפירוד בעולם מתחזק, ישנן בעיות קשב, קשה לאנשים לשמר זוגיות ונאמנות בכל התחומים. כוח מתגבר זה דורש מאמץ גדול יותר להתגבר עליו, בעיקר ע”י הקדושה שהיא המגן לפורענות זו. ונטמאות בצד הטמא. וכרוז קורא ואומר, נפש כי תמעול מעל בה’. מקדש ה’ טמא, הנפש שלו. ואין לומר מקדש ה’ ממש, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. ואיך יטמא אותה. והם מזיקי העולם, נפשות הרשעים, משום שמתדבקים בס”א ונטמאות.

תכו) נפש, כשמתעטרת כנסת ישראל, מלכות, מתעטרת במלך הקדוש, ז”א, ונקראת המלכות צרור החיים, משום שבה נקשר הכל. הנפש נקשרת בה מלמטה וז”א מלמעלה. כשנוסעת השכינה, מלכות, נוסעת עם האבות, חג”ת דז”א  כמ”ש: ויסע מלאך האלקים ההולך, שהם ג’ פסוקים, ויסע ויבוא ויט, המורים על ג’ קווים חג”ת דז”א ומהם יוצאים ע”ב שמות, שהשכינה מקבלת מהם ונוסעת עימהם. וע”כ נקראת השכינה צרור החיים, שג’ קווים חג”ת צרורים בה. כאשר השכינה נוסעת עם האמונה שזו בחינת האבות הקדושים, היא הרגל הרביעית. לכן כשאומרים תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, הכוונה למלכות שתתקשר באמונה. רק בהשבה אל הלב בדרך השפעה, ניתן לרכוש את המרכבה, בדרך ישר אל המטרה. אך קודם להיטהר ולהתקדש, ולעלות בסולם.

תכז) רבי אמא אמר: הכל, ג’ הקווים חג”ת והשכינה, נעשו עטרה אחת, כדי שיתעטרו יחד. והשם הקדוש, השם ע”ב הנובע מ ג’ הפסוקים שבכל אחד מהם יש ע”ב אותיות. נראה בתוכם. בשעה ההיא נקרא ז”א כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים. כי ג’ קווים חג”ת, הם ג’ גוונים, לבן אדום ירוק, הנראים בתפוח. והיו רואים אז ישראל על הים, זיו יקר העליון נוסע לפניהם. ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים, אלו הם האבות, חג”ת, ג’ קווים, ויסע ויבוא ויט. ומשום זה שֵם זה, מלכות, משבר הרים ומשבר סלעים, ויש בו לטוב ולרע. אשרי חלקם של ישראל.

 

אין תגובות

להגיב