005- הדף היומי בזהר הסולם – צו יג-טו למתקדמים

005- הדף היומי בזהר הסולם – צו יג-טו למתקדמים

 

צַו  יג – טו

עוֹלָה חַטָאת ואָשָם

לז) אמר המאור הקדוש הוא רבי שמעון: בתחילה נראה למשה מראֶה הזה, שנאמר בו במראֶה, כלומר המלכות, שהיא לו המראֶה הגדול בסנה, שנזכר במקרא ה פעמים הסנה, כנגד ה' בחינות כח"ב תו"מ שבלבושים שלה הנמשכים משמאל  כמ"ש: בלַבת אש מתוך הסנה, ועוד. ועתה נגלה לו המראה הזה ברמ"ח מצוות עשה, בחסדים, שהם בה' חומשי תורה, בה' בחינות כח"ב תו"מ דז"א, הנקרא תורה כמ"ש: ולא בחידות, שהם הלבושים שלה, הנמשכים מקו שמאל, שבהם ראו כל הנביאים. כי אין דרך הכלה, המלכות, להתגלות בקירוב בשר, בלי הלבושים שנמשכים משמאל, אלא לחתן שלה, משה. שהיה מסתכל במראה המאירה, מחסדים דז"א. אבל שאר הנביאים היו מסתכלים במראה שאינה מאירה, בלבושים שלה הנקראים חידות. וגם משבצות זהב. ולא ראו אותה בלי לבושים אלו אלא ראו אותה בתודעה של העולם הזה.

הסנה הוא קו ימין, והאש שמאל, והאש לא אוכלת את הסנה, דהיינו שהימין יכול להתגבר על השמאל. בסנה נתגלתה מציאות של ב' הפכים בנושא אחד. וכך זכה משה לראייה שלמה בפנימיות כל התורה, לעומת שאר הנביאים שראו בחידות.                       

לח) בזמן ההוא יתקיים בהם, בז"א שנקרא משה, ובמלכות, הכתוב: ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא יתבוששו, כמו אדם ואשתו קודם החטא וכך יהיה בגמר תיקון בין משה לשכינה הקדושה. כי כבר נעבר העירוב הרע, הערב רב, שהם קושיא רעה דהיינו שאלה שבאה מתוך גאווה ולא בכדי לברר את האמת, כלומר דינים רעים, מן העולם. שהם העריות של הקב"ה ושכינתו, העריות של ישראל. ומכ"ש, שהם העריות של משה. לכן משה בכלל לא עונה לקורח ועדתו, שהשאלות הרעות שלהם באים רק כדי ליצור מחלוקת ולהכשיל את משה. והם העריות מהלָכָה שלו, המלכות, שבשבילם צריכים לכסות סודות התורה  כמ"ש: כבוד אלקים הַסתר דבר, עד שיעביר אותו מן העולם. ואין מלכים אלא ישראל  כמ"ש: כל ישראל בני מלכים הם. שבעת גמה"ת נאמר, וכבוד מלכים, שהם ישראל, חֲקור דבר. אמר רועה הנאמן, משה, ברוך אתה לעתיק יומין, הכתר, שמשם אתה כענף המתפשט מן האילן, כך הנשמות הן ענפים ממנו. אומר רבי שמעון למשה שהוא המרכבה המחברת בין ישראל לאביהם שבשמים, וזו בחינת האמונה שבנפש כל יהודי. יעקב אבינו הוא דיוקנו של אדם ראשון, ומשה הוא בחינת פנימיות יעקב, פנימיות התפארת והוא החיבור.

לט) אמר רועה הנאמן: תנאים ואמוראים, הרי ודאי עולה חַטָאת ואָשָם, הם ג' מצוות, ג' אבות, כלומר, חג"ת, שלמים היא המלכה, המלכות, שהיא איבר של ז"א, ספירה עשירית שלו, תשלומים לכל איבר דז"א. כי המלכות נלקחה מז"א ונבנית לפרצוף שלם. ונמצא שז"א חסר ספירת המלכות. וכמו שחסר בכללו מהמלכות, כן הוא חסר ממנה בכל פרט שלו. שכל ספירה פרטית כלולה רק מט' ספירות ולא מעשר. וע"כ כשהמלכות עולה ומתחברת עם ז"א, היא משלימה לכל פרט שלו לע"ס, תשלומים לכל איבר שלו. כעין יום הראשון של חג, שמקריבים עולת ראייה, שע"י זה המלכות עולה ומשלימה לכל איבר ואיבר של ז"א, לע"ס.

מ) מי שלא חגג יו"ט הראשון של חג סוכות, שלא הביא עולת ראייה ושַׁלמֵי חגיגה, לחבר המלכות עם ז"א. אחר שעבר הרגל ולא הביא, נאמר עליו, מעוות לא יוכל לִתקון וחֶסרון לא יוכל להימנות. וזו היא חַטָאת, חטא, המעכב לעולָה. כי ע"י שלא הביא עולת ראייה, עיכב עליית מלכות לז"א, שהיא עולָה. חטא זכר, וחַטָאת נוקבא, לשניהם משמעות אחת. ולפעמים מתבשמת החַטָאת, כלומר, החטא, ונפרדת מעולָה, שאינה מעכבת עוד את המלכות מעלייה, ע"י שׂעיר, שנאמר, ושׂעיר עיזים אחד לחַטָאת. כלומר, אם מביא קרבן חַטָאת. עולָה, קו ימין, חסדים, שעל ידיהם המלכות עולה לז"א ולבינה. חַטָאת, החטאים, מגבירים את קו השמאל על הימין, ומכבים זה את זה, והמלכות לא תוכל לעלות לז"א. וע"י קרבן חַטָאת, מתתקן קו השמאל להיכלל בימין. והמלכות יכולה לעלות לז"א. את השמאל מתקנים ע"י כך שבמקום לפעול ממעלה למטה, דוחים את האור ופועלים ממטה למעלה וכך יוכל לבוא לשילוב עם הימין

מא) העוון שמביאים עליו אָשָם תלוי נאחז בשניהם. כמי שאוחז לזה ולזה, והוא תלוי ביניהם באמצע, שפוגם בקו האמצעי, הכולל ימין ושמאל. הכל תלוי עד שיבוא אליהו, ויפריד המלכות מהקליפות, שזה יהיה בגמה"ת. כך אָשָם תלוי הוא נאחז בשניהם, שפוגם בימין ושמאל, עד שנותנים לו, לס"א, המזון והשוחד שלו, ע"י קרבן אָשָם תלוי שהוא מקריב. ואז ייפרד הס"א משם, ואיברים של הכלה, ב' קווים ימין ושמאל של המלכות מתקרבים זה לזה. כי כך הם האשמות והחטאים, כמו סְרָכות האחוזים ברֵיאה, קרומים המדביקים כנפי רֵיאה זו לזו, ואינם מניחים את המלכות לעוף ולעלות למעלה לז"א, לנשוב ברוח הקודש. יש להסיר את האשמות והחטאים הללו, אך אי אפשר לפתור לגמרי לכן יש לתת לס"א חלק בקורבן כדי שקצת יירגע עד שיבוא אליהו.

מב) שֵׂה הוא לעולָה  כמ"ש: שֵׂה תמים זכר, שפירושו שלם, להיותו עולָה שהוא בימין. האם שֵׂה לימין, ושׂעיר לשמאל  כמ"ש: שׂעיר עיזים אחד לחַטָאת, אשר עיזים מורה על דינים עזים, שהם בשמאל? יש שׂעיר ויש שׂעיר, שׂעיר אחד לה', ושׂעיר אחד לעזאזל  כמ"ש: ונתן אהרון על שני השׂעירים גורלות, גורל אחד לה', וגורל אחד לעזאזל. ובשׂעיר לעזאזל, נאמר בעשיו, איש שׂעיר. וזהו בחינת כבד, שלוקח ושואב כל השמרים שבדם. שהם שחין, אבעבועות פורחות, ספחת, וכל מיני צרעת  כמ"ש: ונשא השׂעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזירה. עוונותם אותיות עוונות תם, שהוא הלב, שנקרא תם. ואז נפרד מלהתערב בלב, שהוא המלכות, ואז מתבשם. והוא, העזאזל, כבד, באלו העוונות שנושא עליו, ואינו קל, שיוכל לעלות ליעקב איש תם, ז"א. קרבן עולה כנגד צד ימין חסדים, חטאת לתיקון קו שמאל, קרבן אשם נאחז בשניהם בחינת יעקב. מי שפוגם בשלמות של קו אמצעי צריך להביא קורבן אשם

 

אין תגובות

להגיב