001- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני א-ג -למתקדמים

001- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני א-ג -למתקדמים

שמיני א – ג

בַּתּוֹרָה נִבְרָא הָאָדָם  [באורייתא אתברי בר נש]

האדם בנוי לפי מבנה התורה.

התורה היא התגלות של מחשבת הבריאה והדרך לדבקות בקב"ה.

א) רבי יצחק פתח: בְּרָן יחד כוכבי בוקר וַיָריעו כל בני אלקים. אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, שהיא שִׁמחת הכל, שמחת הקב"ה, ומקום טיול שלו. שכתוב: ואהיה שעשועים יום יום. אמנם שעשועים הם תענוג ולא שמחה, שעשוע בא על הגוף, ושמחה באה על השפעה, על בחינת אמונה, אלא רק הדרך שאדם מתעסק בתורה, יוכל דרך התענוג להגיע לשמחה . וכל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה. ובאותה שלמות בתורה נברא העולם. שכתוב: ואהיה אצלו אָמוֹן, אל תקרא אָמוֹן, אלא אוּמן, שהייתה כלי אומנות שלו לבריאת העולם. כל מי שמתעסק בתורה, מתעסק בשמותיו הקדושים של הקב"ה

ב) ובתורה נברא האדם כמ"ש: ויאמר אלקים נַעֲשֶׂה אדם. שכתוב: נַעֲשֶׂה לשון רבים. אמר הקב"ה אל התורה, רוצה אני לברוא אדם. אמרה לפניו, אדם הזה עתיד לחטוא ולהרגיז אותך. אם לא תאריך אפך עליו, איך יתקיים בעולם? אמר לה, אני ואת נעמיד אותו בעולם. כי לא לחנם אני נקרא ארך אפים. בכוח התורה יכול האדם להתקיים, בכוח האמונה בבורא, כאשר התורה היא מאפשרת את הכוח לדבקות. וכך כתוב נעשה אדם, ע"י ב' אמונות, האחת אמונה בבורא, ולמרות שהנברא הוא רצון לקבל, בעזרת התורה שהיא בחינת יראה יוכל גם להאמין בדבקות בהשם, ואמונה שניה שעל הנברא להאמין שהוא מסוגל להגיע להשוואת צורה ברצון להשפיע. כלומר הקיום הוא בשילוב הרצון לקבל שנברא יש מאין, עם כוח הרוממות, היראה שבתורה, שהיא התבלין ליצר הרע.

ג) רבי חייא אמר: תורה שבכתב שהיא ז"א באה מלמעלה למטה, ותורה שבעל פה שהיא המלכות ממטה למעלה, העמידו את האדם בעולם  כמ"ש: נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. כתוב, לשון רבים. זה הוא צלם ודמות, שעשו שניהם, את האדם. צלם ז"א, דמות מלכות, מלשון דממה, שאין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מז"א ועל האדם לפעול באור חוזר. ונשמת אדם נולדה מזווג ז"א ומלכות, ע"כ נאמר, בצלמנו כדמותינו. וע"כ התחלת התורה היא ב', שהיא רומזת על ז"א ומלכות.

ד) רבי יצחק אמר: מפני מה האות ב' פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד? בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מצד האחר שמצד אחוריים היא סגורה, כמו הב' כמ"ש: אם יום תעזבני, יומיים אעזבך, ולא ימצָא פתח עד שישוב ויתחבר בתורה פנים בפנים, ולא ימוש ממנה. וע"כ התורה פותחת, לקרוא לבני אדם ומכרזת וקוראת אותם: אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא  וְקוֹלִי, אֶל בְּנֵי אָדָם. צורת האות ב היא הזמנה לבני אדם לבוא בדרכי התורה. וכאן נבחן אם בא באמת להגיע לדבקות השפעה, הוא מוזמן, אך אם בא ללמוד כדי לקבל לתועלת עצמו, האות ב, התורה סתומה.

ה) רבי יהודה אמר: ב' היא צורת שני גגות, וקו אחד מחברם. גג אחד למעלה לשמים, ז"א, גג אחד למטה לארץ, המלכות, והקב"ה, יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם. האדם בארץ, והיסוד, הצדיק מחבר אותו לשמים. כדי לחבר שמים וארץ, תכלית ורצון עליך להיות צדיק דהיינו להצדיק את הבורא וללכת בדרך תורה באמונה כשותף לקב"ה.

ו) רבי אלעזר אמר: ג' אורות עליונים קדושים, ג' קוים, האחוזים יחד, הם כלל התורה, והם פותחים פתחים לכל, פותחים פתחים ומשפיעים לאמונה, מלכות, והם בַּיִת לכל. ועל כן נקראים בית, כי אלו ג' קוים שבב', הרומזים על ג' קוים דז"א, הם בַּיִת. ומשום זה התחלת התורה היא ב', כי היא התורה, והיא רפואת העולם דהיינו חיבור למקור החיים הנצחי.

ז) משום זה מי שעוסק בתורה כאלו עוסק בשם הקדוש. והתורה כולה היא שם קדוש עליון אחד. ומשום שהיא שם קדוש, היא מתחילה בב', כלל השם הקדוש, ג' ווים שבסוד, וַיִסַע וַיָבֹא וַיֵט, שהם ג' קוים דז"א, שהם ג' קשרים המשפיעים על האמונה, המלכות.

ח) כל אלו העוסקים בתורה, מתדבקים בהקב"ה, ומתעטרים בעטרות התורה, ואהובים למעלה ולמטה, והקב"ה מושיט להם ימינו, חסד כפי שהושיט המלך את השרביט לאסתר. ומכל שכן אותם שעוסקים בתורה גם בלילה, שהעמידו, שהם משתתפים בשכינה ומתחברים יחד מפני שעבודת השכינה היא בלילה במקום הנסתר, לקבלת תורת הנסתר שהיא מעבר למקרים וכאן המקום לגילוי האמונה. שדווקא לימוד פנימיות התורה מאירה את החיצוניות. וכשבא הבקר, הקב"ה מעטר אותם בחוט אחד של חסד, שיהיו נודעים בין העליונים ובין התחתונים.

ט) וכל אלו כוכבי בוקר, בשעה שכנסת ישראל, המלכות, וכל אלו העוסקים בתורה, באים להֵרַאות לפני המלך, ז"א, כולם מזמרים ביחד  כמ"ש: בְּרָן יחד כוכבי בוקר וַיָריעו כל בני אלקים. מהו ויריעו? כמ"ש: רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הארץ. לשון שבירה. כי אלו הדינים, הנקראים בני אלקים, נשברים. וכולם נשברים לפני הבוקר, בעת שמתעורר הבוקר, הארת החסד דז"א, בעולם  כמ"ש: וישכם אברהם בבוקר. ואברהם הוא חסד. וע"כ, וַיָריעו כל בני אלקים. ואם אינו לומד את הפנימיות בלילה, נשאר בבוקר רדום ואינו תופס את פשט התורה

י) רבי אלעזר היה הולך בדרך ומצא את רבי פנחס בן יאיר שהיה בא וחמורו דהיינו חיצוניות היה נוער. אמר רבי פנחס: בקולו השמח של החמור אני רואה ודאי שפנים חדשות חידוש תימצאנה כאן. החידוש הוא בחינת השפעה, מאחר הרגילות היא בחינת הרצון לקבל. כיון שיצא מאחרי אגפיו של ההר, ראה את רבי אלעזר שהיה בא כשהולך מעבר להרהור והמקרה יכול לראות. אמר, ודאי כל שמחת החמור התקיים. ראה  שמחה, של דבר השפעה שהוא מעבר למקרה. ירד רבי אלעזר ונשק אותו, אמר לו, אם נאות אתה לדבר איתי בקו אחד קו אמצעי ע"י השכינה הקדושה. אמר לו כיוון שמצאתי אותך, דבר חדש, אלך אחריך ונתחבר יחד

 

אין תגובות

להגיב