הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 8 למתקדמים |...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 8 למתקדמים | עמודים כב-כד

בלק כב – כד

הינוקא – הילד

נד וכתוב, המלאך הגואל אותי מכל רע. שיעקב לא התקרב מעולם לצד הרע, והרע לא יכול לשלוט בו. יברך את הנערים. אז, לפני פטירתו, היה יעקב מתקן את ביתו, המלכות, כאדם ההולך לבית חדש, ומתקן אותו בתיקוניו ומקשט אותו בקישוטיו. יברך את הנערים. הנערים שהתמנו על העולם למשוך מהם ברכות, והם ב׳ הכרובים, מט"ט וסנדלפון. וייקרא בהם שמי. שהוא ת״ת, מידתו של יעקב. עתה התקין ביתו, המלכות, ועלה במדרגתו בת"ת, ומשום שהחיבור של המלכות ביעקב, ת״ת, אז הגוף, ת״ת, מתדבק במקום שצריך, במלכות. וב׳ זרועות עימו, אברהם ויצחק, חו"ג.

נה אחר שנערים אלו, מט"ט וסנדלפון, מתברכים כראוי, אז, ויִדְגו לרוב בקרב הארץ. כי דרך הדגים הוא להרבות ולהפרות בתוך המים. ואם יוצאים מהמים ליבשה, מיד מתים. אלו אינם כן, אלא הם מן ים הגדול, מהמלכות, והריבוי שלהם להפרות ולהרבות הוא בקרב הארץ, בעולמות התחתונים, הנמשכים למטה מהמלכות. משא"כ לכל הדגים שבעולם ברך אותו ברכה מיוחדת, שלא רק ישמרו מעין הרע כמו הדגים, ובנוסף שילכו ויתרבו גם בארץ, ולא כמו הדגים שאין להם קיום בארץ, כלומר ברצון העצמי.

נו ומקודם לכן כתוב, ויברך את יוסף, ויאמר. ולא מצאנו לו כאן ברכות, כי אח״כ בירך אותו, כמ"ש, בן פּוֹרָת יוסף. אלא כיוון שבירך אלו הנערים, בירך את יוסף. כי אין הם יכולים להתברך, אלא מתוך יוסף. כי המלכות אין לה מעצמה כלום, אלא מה שיוסף, יסוד דז״א, נותן לה. וע״כ בירך את יוסף, והוא השפיע אל המלכות, והמלכות אל הנערים, שהם מט"ט וסנדלפון. ומשום שיסוד הוא בסתר ואינו ראוי לגלות אותו, מפַּחד שלא תתקרב העורלה לינוק ממנו, ע״כ כתוב בסתר, וייקרא בהם שמי ושם אבותיי. כי מהאבות, חג״ת, מתברכים, ולא ממקום אחר. בקרב הארץ, זהו הכיסוי, לכסות היסוד, שהמלכות, הנקראת ארץ, מכסה אותו. וע״כ מרומז גם יוסף בכתוב, אלא בהסתר.

נז באו ונשקוהו כמקודם, אמר הילד, אני אברך, כי כל מה ששמעתם עד עתה, ממני שמעתם. ואקיים בי הכתוב, טוב עין הוא יבורך. קוראים בו, יברך. מהו הטעם? כי נתן מִלַחמו לדל. ומלחם וממאכל התורה שלי אכלתם. ומה שלומדים, בעל הבית בוֹצֵע ואורח מברך, אין אני בעל הבית, ואין אתם אורחים. אבל פסוק מצאתי ואקיים אותו, כי אני טוב עין ודאי, כי בלי שאלתכם אמרתי חידושי תורה עד עתה, ולחם ומאכל שלי אכלתם.

נח לקח כוס של ברכה ובירך. וידיו לא יכלו לסבול את הכוס, והיו ידיו רועדות. כשהגיע למילים, על הארץ ועל המזון, אמר, כוס ישועות אשׂא ובשם ה׳ אקרא. העמיד הכוס על תיקונה, והתיישב בימינו, ובירך. לבסוף אמר, יהי רצון, שלאחד מאלו, כלומר לרבי יצחק, יימשכו לו חיים מעה"ח, שכל החיים תלויים בו, והקב״ה יהיה עָרֵב בעדו, ויימצא ערב למטה, רבי שמעון, שיסכים להיות ערב עם המלך הקדוש. כמו שנאמר בזוהר, שרבי יצחק נטה למות, ורבי שמעון אחז בו, וערב בעדו, ונשאר בחיים.

נט כיוון שבירך, סגר עיניו רגע אחד, ואח״כ פתח אותן. אמר, חברים, שלום לכם מריבון הטוב, שכל העולם שלו הוא. תמהו ובכו, ובירכו אותו. לנו הלילה ההוא. בבוקר הקדימו והלכו. כשהגיעו לרבי שמעון, סיפרו לו המעשה. תמה רבי שמעון, אמר, בן סלע חזק הוא, וראוי הוא לזה, ועוד יותר ממה שאדם יוכל לחשוב, בנו של רב המנונא סבא הוא. הזדעזע רבי אלעזר. אמר, עליי ללכת לראות אותו הנר שדולק. אמר רבי שמעון, זה לא יעלה בשם בעולם, כלומר לא יאריך ימים, כי דבר עליון יש בו, והארת השמן של אביו מאירה עליו. וסוד זה אינו מתפשט בין החברים.

ס יום אחד היו החברים יושבים ומתנגחים אלו באלו, מתווכחים זה עם זה. אמרו, הרי כתוב, אל תָצַר את מואב ואל תיִתְגָר בם מלחמה. שזה בגלל רות ונעמה, העתידות לצאת מהם. וא"כ, ציפורה אשת משה, שהייתה ממדיין, ויתרו ובניו, שיצאו ממדיין, שהיו כולם צדיקי אמת, על אחת כמה וכמה, שהיה להם להגן על מדיין. ועוד, משה, שגידלו אותו במדיין, ואמר לו הקב״ה, נקוֹם נקמַת בני ישראל מאת המדיינים. וזכות משה לא הגנה עליהם. וא״כ משׂוֹא פנים יש בדבר, שהאם בני מדיין היו יותר ראויים להינצל ממואב?

סא אמר רבי שמעון: אינו דומה מי שעתיד ללקוט תאנים למי שכבר לקט אותם. כי רות ונעמי עוד לא יצאו מעמון וממואב. משא"כ ציפורה כבר יצאה ממדיין. אבל אע״פ שכבר לקט התאנים הרי הוא שבח, והאם לא היה להם להינצל בזכותם? אלא מי שעוד לא לקט התאנים שומר את אילן התאנה תמיד שלא יהיה בו פגם, בשביל התאנים שהאילן עתיד להביא. ואחרי שכבר לקט התאנים, עוזב את האילן, ואינו שומר אותו. נכון שיש חשיבות לעץ התאנים, למדיין ומואב, אך לאחר שיצאו מהם ציפורה ויתרו וכבר גידלו את משה, הפרי, כבר לא צריך את העץ

סב כך מואב, שהיה עתיד להביא אלו התאנים, רות ותולדותיה, שמר אותו הקב״ה, כמ"ש, אל תצר את מואב. מִדְיין שכבר נתנו התאנים, ולקטו אותן, כתוב, צָרוֹר את המדיינים. כי מכאן והלאה, אילן תאנים זה אינו עתיד להביא פירות, ובגלל זה הוא ראוי לשרפת אש. אמר, ויאמר מואב אל זקני מדיין. מואב הם שהתחילו לצרור את ישראל, ומשום אלו התאנים, רות ותולדותיה, שעתיד מואב להוציא לעולם, ניצלו מעונש.

 

אין תגובות

להגיב