הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק קלו-קלח | השקפה | שיעור 46

בלק קלו – קלח שעור 46

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר

דברי פיו של אדם מחיים או ממיתים אותו.

צריך אדם לדבר דברי תורה, ולא חלילה לנקוב בשם השם, דהיינו לעשות חיסרון בשם. גדר הדיבור שממית שהוא לשון הרע על הבורא, ואפילו כשאדם עצוב, ולמעשה מרגיש רע בעולמו של הקב"ה, זהו חטא. יזהר האדם שלא להיות נגוע, היינו לא למשוך תענוג לגוף, שאינו שייך לנשמה, שאז יתמכר לרצונות הגוף. 

אמר אותו הילד על דברי בנות צלופחד שאמרו, אבינו מת במדבר, טעם זה, הזרקא, מטעמי התורה שהוא על המילה, אבינו, ציורו דומה לנחש התלוי על עורפו ומושך זנבו לפיו, שהוא עקשן בדרך יצר הרע, או מפנה עורף לקדושה, אותיות עורף, עורפה, עפרון, שם יצר הרע. אבינו מת במדבר, ע״י דברי פיו.