הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס א-ג | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס א-ג | מתקדמים | שיעור 1

פנחס א – ג

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ

כנסת ישראל היא בחינת הלב של האדם, ואם לא מיישר את הלב עם האידאה העליונה, ירגיש תוכחה אם לא יבחר להפוך טבעו ולהרגיש חלק מהכלל

  1. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי. בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. רבי אלעזר פתח: שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ. שְׁמַע בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ זה הקב"ה וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ זו כנסת ישראל הקב"ה ז"א דאצילות, וכנסת ישראל מלכות דאצילות שהזיווג בינהם הוליד את עולמות בי"ע בחיצוניות ואת נשמת האדם בפנימיות, לכן הוא אבינו שבשמים והיא אימנו שבשמים. מוסר אביך זהו התורה שנמסרה מפי עליון שיש בה כמה תוכחות כמה עונשים. כש"א  מוּסַר יְהוָה, בְּנִי אַל-תִּמְאָס וְאַל-תָּקֹץ, בְּתוֹכַחְתּוֹ. אל תמאס ואת תתעלם מתוכחה של השם ושל התורה, תוכחות שבאים להראות את הקילקול שיש לתקן.
  2.  ומשום שכל מי שעוסק בתורה בעולם הזה זוכה שיפתחו לו כמה שערים כמה אורות לעולם ההוא עולם הבא שנמצא בפנימיות האדם. האדם הוא פנימיות העולמות. לפי התודעה החיצונית לא ניתן להשיג את הקשר הנפשי לעולם הבא ע"כ בשעה שנפטר מעולם הזה, התורה מקדמת לפניו והולכת לכל שומרי השערים שהם מה שמשער בליבו, כמו למשל שלא יכול לשער את המציאות מעבר לזמן ולמקום. וכשרוצה להרגיש שכולם חלק מכלל גדול, עליו לפתוח ליבו ואת השער לפנימיות. אפילו כשאדם מרגיש לא טוב מהמציאות, זו תוכחה כאשר תפיסת הבורא שבו מחזיקה בדעה שהשם טוב ומטיב, מכרזת ואומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק, התקינו כסא לפלוני עבד המלך. כי אין שמחה לקב"ה אלא במי שעוסק בתורה. כל שכן אדם הנעור בלילה לעסוק בתורה שזה הזמן לרכישת האמונה, והעל האדם לפתוח ליבו לרכישת האמונה, כי כל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו והקב"ה נמצא ביניהם, כמו שהעמידוהו. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי.

חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ

  1.  רבי שמעון אמר: מקרא הזה יש בו סוד החכמה. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים זו כנסת ישראל דהיינו המלכות שהיא בגלות עם ישראל, והולכת עמהם בצרתם. חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ לקול התשבחות שלך בגלות. הַשְׁמִיעִנִי הוא כש"א, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. הַשְׁמִיעִנִי הקול של החברים העסקים בתורה, כי אין שבח לפני כאלו העוסקים בתורה. הבלי העולם הזה מפזרים את דעתו של האדם, ורק התורה כשמוכנים לקבל התוכחות ממנה, יכולה להורות לאדם את הדרך ואת התיקונים.
  2.  אמר רבי שמעון: כביכול כל אלו הזוכים לעסוק בתורה, ובשעה שמתחלק הלילה וכשהאיר היום הם באים עם המלכה לקבל פני המלך הוא מתחזק ונוחל בשכינה. ולא עוד אלא ששורה עליו חוט חסד כמו שהעמדנו. לימוד התורה בחיבור בין יום ולילה, מקביל לחיבור בין זמן ההסתרה הנפשי לבין הגילוי, שמתאפשר רק כאשר מקבלים את ההסתרה באמונה. 
  3. כל מי שזוכה להתחזק בשכינה ישמור עצמו מאלו הדברים האחוזים כנגד השכינה. דהיינו מה היינו אלו שאינם משקרים באות ברית קודש להתחבר בבת אל נכר שזו בחינה של רצונות לקבל לעצמו, וכל מי ששומר עצמו כביכול, כנסת ישראל אחוזה בו ושומרת אותו. והיא מקדמת לו שלום, וכל שכן אם זכה וקנה לזה לאות ברית קודש.
  4. אמר רבי שמעון: היו ישראל באותה שעה שחטאו בבנות מדיין, ומעשה זמרי שיכלו מן העולם, אלא שהקדים פנחס אותו מעשה שהרג את זמרי וכזבי ונשקט הכעס. ז"ש פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי. פירוש אחר פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן ב' פעמים בן באו להשלים המעשה.
  5.  אמר רבי שמעון: אדם שלוקח גלגול נשמה, דהיינו שמתגלגל פעם ב' ואינו זוכה שיתקן בה, הוא כאלו משקר באמתיותו של המלך שנתן לו תפקיד, וגוף ועליו לתקון ואני קורא עליו המקרא הזה או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר. וכחש בה בנשמה, טוב לו שלא נברא כי מוטב היה לו שלא היה מתגלגל לבא לעולם.

כשאדם עוזב את העולם הזה, היינו את התודעה של זמן ומקום, מה שנשאר בו אלו החוויות והרשמים שהשאיר בליבו, רשמים שבנו בו את הנפש, את העולם הבא שלו. פנימיות התורה פותחת את שערי הלב, היינו את מה שאדם משער בליבו, לערכים שמתקנים ובונים אותו כראוי.

מי ששומר על הכלל, הכלל שומר עליו

אין תגובות

להגיב