הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס עג-עה | מתקדמים | שיעור 25
פנחס עג – עה שעור 25
מרכבת מטטרון
אין דבר שיבטל את המוות בעולם כמו הקטורת.
קטורת לשון קשר, מחברת בין החסד לדינים.
הס"א מקבלת את כל הרצונות הפרטיים.
ניתן להשתמש בתאווה רק כאשר היא משרתת ערך עליון.
מעשה חיצוני הולך לס"א, וכוונת הלב לקדושה.
גם באומות העולם נוהגים ע"י קטורת לטהר מקומות, אך לנו מותר רק בבית המקדש. עשן הוא דינים וגורם למוות כשאינו מתוקן ע"י מסך של קו אמצעי וע"י קרבן, אשר כיום תפילה ביא במקום הקורבן. אכילה היא קבלת תענוג ממעלה למטה, והתיקון של הריח הוא רק כשמעלים ממטה למעלה, ואז קבלת השפע מצומצמת, וניתנת כראוי. כך למשל לא אוכלים בשר רק בגלל התאווה, אלא לוקחים רק כשר ממליחים ומתקנים. כל תאווה יש לעכב ולייחד אותה עם הימין, האמונה. זיווג אמיתי הוא בין ימין לשמאל, זכר ונקבה, זכור ושמור שנאמרו בדיבור אחד.
קצח הדינים העולים מקו שמאל מטרם חיבורו עם קו הימין נק' עשן אמנם דינים אלו אינם עולים ואינם ניכרים לבחינת התקון אלא על ידי המסך דחיריק כלומר שהדינים הם דבר טוב כשמנווטים אותם דרך קו אמצעי שמעלה קו האמצעי שהמסך דחיריק הזה מכונה אש ועצם שבהם נשרף הקרבן שהוא רומז על מיעוט הג"ר שדמאל ומהם עולה העשן שהם הדינים דשמאל מטרם חיבורו עם הימין אסור לקבל ג"ר דשמאל, שזה היה התיקון באצילות שאין לקבל אור גדול ששובר הכלים. ונבחן סוד הקרבת הקרבן ב דברים. א היינו העשן שהם דינים דמאל הנפרד מימין, ב הריח ניחח שה"ס ההארות הגדולות היוצאות אמר יחוד השמאל עם הימין, בסוד ו"ק דחכמה המאירים ממטה למעלה כדרך הריח שעולה בחוטם ממטה למעלה כדי לקבל החכמה יש לעשות קו אמצעי, מסך דחיריק ולהסכים לקבל רק ו"ק ולא ג"ר. כי הדינים העולים מקו שמאל מטרם שהתחבר עם הימין, ריח ניחוח רחמי וריח אפך כתפוחים, שה"ס הו"ק דשמאל המתחברים עם הימין, שה"ס ההתלבשות ו"ק דחכמה בחסדים שהם מעלים ריח ניחוח
ועל זה מקשה רעיא מהינא כי העשן שה"ס הדינים משמאל בהיותו נפרד מימין אינו נמצא בשורשו אלא בבינה כי שם יצאו ב הקווים ימין ושמאל נפרדים זמ"ז עד שבא ז"א ויחד אותם בסוד קו אמצעי. וכשהם בז"א כבר באו לשם בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא וא"כ כבר באו אליו ב הקווים ימים ושמאל כשהם ביחוד ג קווים בישסו"ת נובעים מז"א שעולה ונק אחד. ונמצא שמקור העשן הוא רק בבינה וממנה יוצא העשן ע"י יחוד קו אמצעי ומתחבר עם הימין שה"ס חכמה, כי קו ימין דבינה נק' חכמה והיא בחינת חסדים, ואחר שהתיחדו הקווים זה בזה והתלבשו החכמה משמאל בחסדים מהימין והעשן נפסק, הנה מתעוררים עוד העשן עם החכמה הנמתקת בחסדים ועולים בב נקבי האף ומתחלקים שם העשן בנקב השמאלי והריח שה"ס החכמה המלובשת בחסדים בנקב ימין של החוטם והעשן שבמקום נק שמאאלי שבחוטם אינו נחשב עתה לדין שהרי כבר התיחדו החכמה והחסדים ז"ז ע"י חכמה ובינה, אלא שנחשב לעד כי העשן והריח נמצאים שם בב נקבי החוטם בבחינת ב עדים המעידים על הפעולה הגדולה של קו אמצעי אשר בכחו התיחדו הימין והשמאל העשן מעיד על הדיים הקשים שהיו בשמאל מטרם שהתיחד עם הימין. והריח ניחוח מעיד על מדת גדלו ושבחו של הור אחר שהתיחדו הימין והשמאל, הרי העשן העומד בחוטם אינו בחינת דין אלא בהיפך שהוא בחינת עד, על מעשה קו אמצעי שע"י עדותו נשמר היחוד הזה מכל אחיזה שבעולם ולא כרבי יהודה שאמר שעשן הוא מסטרא דדינא כי אין זה אלא לבחינת עדות כמבואר. השמאל אינו רע, וכאשר מתקן עצמו הימין מקבלו בשמחה
ב נקבי החוטם, הנקב השמאלי עלה עשן באפו מאי עלה, אלא מלבא וכו כי הלב ה"ס בינה שהיא בקו שמאל דהיינו חכמה שבשמאל חכמה לימינה וכו שה"ס קו ימין שהוא חסדים. שהעש שה"ס הדינים שקו שמאל בלי ימין להיותו חכמה בלי חסדים שמקורו בבינה כנ"ל עולה ומתמתק בחכמה מימין שהיא חסדים ומקבל לי בחדווה כי הימין מקבל השמאל בשמחה רבה כי גם הימין איינו שלם בלי יחודו עם השמאל כי ימין בלי שמאל הוא חסר ג"ר שיחוד הזהה נעשה בעת הנגון שמזמרים הלוויים על הקרבן.
כמו שז"א עולה לבינה ונעשה בה לבחינת קו אמצעי בכח המסך דחיריק שלו הממעט לג"ר דשמאל ומיחד ב הקווים זה בזה, עד"ז אח"כ גם ז"א נחשב לימין והמלכות לשמאל וצריכים בחינת קו אמצעי שייחד אותם זה בזה ונשמות ישראל ע"י עסק בתורה ומצות מעלים מ"ן בבחינת המסך דחיריק ונעשים להם בחינת קו אמצעי ולולא המ"ן שמעלים נשמות ישראל לא היו מתיחדים ז"א ומלכות זה עם זה. והמ"ן הזה שמעלים דהיינו המסך דחיריק הוא ע"י המצות שעושים, אבל להדליקו באופן שימעט הג"ר דשמאל זה נעשה ע"י התורה וז"ש כי העשן עולה אלא ע"י פעולת קו אמצעי וע"כ אינו עולה רק ע"י אש הנדלקת בעצים, עצי עולה. הנשמות נק' אברי השכינה וע"י מצות המרובות שעושים אלו האברים הם מעלים המסך דחירק, שע"י התורה שעוסקים אלו האברים הם מדליקים אש במסך העולה שיעשה פעולתו למעט הג"ר משמאל ליחדו בימין שעי"ז עולה העשן שה"ס הדינים מקו שמאל מטרם שהתיחד עם הימין כי אינו ניכר ואינו עולה מטרם שמופיע קו אמצעי עם המסך דחיריק. ועשן הזה כשעודו בבינה מטרם היחוד נק' עשן של עצי המערכה. ואחר שהתיחדו הבינה עם החכמה ועלה העשן לאף אז נק' שם העשן קטרת כי באף קשור העשן עם הריח ניחוח לאחד. תפקיד המצוות לעלות ביקוש, וע"י התורה ממעטים את הג"ר לרמה של ו"ק, רצונות איתם ניתן להתמודד
תלת צלותין
- אמר רעיא מהימנא עתה צריך לדעת איך התקינו התפילות כנגד הקרבנות, אלא ג תפלות הן כנגד את הכבש האחד תעשה בבקר זו היא תפלת שחרית שנאמר בה וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' והעמידו חכמים שאין עמידה אלא תפילה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הוא כנגד תפלת המנחה שתיקן יצחק. ז"ש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה. תפלת ערבית היא כנגד אמורים ופדרים המתאכלים כל הלילה, ז"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ואין פגיעה אלא תפלה.
- כיון שאנו במקום זה יש לשאול למה כתוב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, וכי לא היו לו כרים וכסתות לשכב עליהם ומשיב, אלא כיון שהחתן בא אל הכלה אע"פ שאין דרכו לשכב אלא בכרים וכסתות והיא נותנת לו אבנים לשכב יקבל הכל ברצון הלב. ואף כך נאמר בחבור א, שכתוב ויאמר יעקב כאשר ראם. אמר רבי שמעון, שב ואומר הכתוב. יעקב ה"ס ז"א שנק' יעקב והוא דבוק במוחין דחסדים מאמא ששפעם אינו פוסק וכאן כתוב ויקח מאבני המקום וישם ראשותיו. שלקח א המסך של הנוקבא המכונה אבנים והמשיך אליה את הארת השמאל שה"ס לינה ושואל למה עשה זאת ז"א הלא דרכו להיות תמיד באור היום בחסדים דאמא ועל זה משיב, הואיל ואתא חתן לגבי כלה, יקבבל כלא ברעותא דלבא, כי אין העטרה של ז"א נשמלמת אלא ע"י זווגו עם הנוקבא וכיון שכן הוא מקבל גם המטה של האבנים שלה ברצון הלב ובתשוקה גדולה. השלמות היא בזכר ונקבה, אשר ע"י ההשתוקקות שלה וכח המסך, ניתן לקבל חכמה
- אמר רבי פנחס, מסתכל הייתי שמירה היא ודאי בלב, וע"כ שמור הוא בלב שהיא מלכות ולא במקום אחר. זכירה הוא בזכר דהיינו במוח שהוא ז"א הרוכב ושולט על הלב. ואין זכירה אלא במוח וע"כ זכור את יום השבת הוא לזכר שהוא ז"א. ושמור את יום השבת הוא לנקבה שהיא מלכות. המוח שהוא זכר ז"א רוכב ושולט על הלב שהיא המלכות. הלב שולט ורוכב על הכבד שהוא סמאל ונחש זה בזה והם אחד שהם יותרת הכבד וכבד. וע"כ בקרבן יותר הכבד זהה נחש, כבד הוא מאכל הזכר שהוא סוד סמאל.
- אמר רבי שמעון, ודאי כך הוא ויפה היא ובירורו של הדבר הוא והסוד והנסתרות של הקורבן כך הוא הכבד לוקח תחילה, הוא והיותרת שלו שהם סמא"ל ונחש בת זוגו, וכל לו העורקים שבכבד הם צבאות ומחנות שלהם והקבלה שלהם הוא שהם אוכלים החלבים והשומן של הקרבן, ז"ש ואת החלב אשר עליהם, ואז נקרב הכל אל הלב. כעין שמביא הזהר לעיל שאומר שם שהס"א כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא שה"ס ג"ר דחכמה המאירים בקו שמאל מטרם שמתיחד עם הימין כי מאורות התקון אינם יכולים לקבל כלום מטעם המבואר שם בסולם ולפיכך שבשר הקרבן עולה לס"א והרצון של בעל הקרבן והכהן עולה לקדושה, שהפירוש הוא כי ענין הקרבן הוא ליחד ז"א ומלכות ותחילת הזווג נמשך הארת ג"ר דחכמה דשמאל כרגע, שהארה זו היא כדי לזון הס"א כדי חיותם שלא יתבטלו. והארה זו נבחן לבשר הקרבן העולה לאכילת הס"א והרצון של הקרבן עולה ליחוד ז"א ומלכות בסוד התמצית שנוטלת הס"א וכל אומות העולם מהארת הזווג. ונמצא שהקרבת הקרבן על המזבח שעיניו לקרב את המלכות אל ז"א מתחילתו הוא מזין את הס"א כי בתחילת הכנת הזווג דז"א ומלכות מתעוררים הג"ר דחכמה דשמאל דפרודא להאיר ולזון את הס"א ששורשם הם סמאל ונחש הנק' כבד ויותרת הכבד. שהם שורשים של כל הס"א שהם הכוחות המתפשטים מהם ואלו הג"ר דשמאל שהס"א מקבלת מכונים חלב באפן שהקרבן העולה ליחד ז"א ומלכות המכונים מוח ולב הוא מזין תחילה הס"א סמא"ל ונחש המכונים כבד ויותרת הכבד ואח"כ עולה ומיד מוח ולב שהם ז"א ומלכות.
- והלב אינו מקבל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן, ואח"כ הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו והשמחה של הלויים. מוח זה שהוא ז"א הוא אור הבא ממוח העליון שהוא או"א ומוח העליון מקריב אל הנסתר מכל שלא נודע כלל שהוא הכתר, והכל נקשר זה בזה והמוח שהוא ז"א מקריב נחת רוח לכל העליונים.
- העורקים שבכבד אלו הם אישים דהיינו מלאכים דס"א וכל אלו צבאות שלהם. הכבד שהוא סמ"אל, יותרת הכבד הנקבה שלו ונק' כך משום שאינה מתחברת עם הזכר, אלא כשנשאר לה זמן אחר הזנות שהיא עושה ועוזבת אותו. ויותרת היא לשון שירים כי עוזבת הזכר ומשימה אותו לשירים אחר נאפופיה, ע"כ נק' יותרת כי כשרוצה להתחבר ולהחטיא האדם נעשית לו תחילה כשירים בלי חשיבות כלל, כלומר בלי כח למשול עליו, כי החטא הוא תחילה כחוט השערה, ואח"כ מתקרבת אליו מעט מעט עד שנעשית עמו בחור אחד, שאינו יכול עוד להפרד ממנה. ומאלו עורקים שבכבד מתפשטים כחות אחרים בכמה מינים והכל לוקחים האמורים והפדרים הנשרפים על המזבח בלילה וכולם כלולים בכבד שהוא סמ"אל.
שאלות חזרה – דף היומי בזהר הסולם – פנחס עמודים עג-עה
1. מהו העשן ומדוע דינים שלו אינם נקראים מבחינת תיקון אלא בשלב מאוחר יותר?
2. מה תפקיד של האש והעצים בהקרבת הקרבן?
3. במה דומה הקרבת הקרבן לתפילות וכיצד לתורה ומצווה? ומה תפקיד הנשמות בכך?
4. איך התקינו התפילות כנגד הקורבנות?
5. מהו שכתוב על יעקוב "וייקח מאבני המקום וגו" וכלא היו קרים וכסתות לשכב עליהם?
6. מהו שמור וזכור כנגד אלו איברים ומה תפקיד האיברים הנקראים הכבד ויותרת הכבד?