הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס עט-פא | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס עט-פא | מתקדמים | שיעור 27

פנחס פב – פד שעור 28

רעיא מהימנא הקורבנות

להקריב קורבן אומר לתת מעצמך להשם.

אין פירוד בשם השם, ובוודאי לא בעולם אצילות. לפי תפיסת הנברא נראת נפרדות, ויש להגיע להשגה של חיבור. יש בעולם את כוח השלילה, הפירוד וכוח החיוב, החיבור. כאשר אדם פועל לפרטיות, לכבוד, לתאווה, פועל הוא לכוחות הפירוד כפי שעובדים לכוכבים והמזלות. רק כאשר פועל למען הכלל, יכול להוא להתחבר לקב"ה. 

  1. הוא מחיה כל העולמות ואין עליו אלוה אאחר שיתן לו חיים, ז"ש ואתה מחיה את כולם, הוא מקשר ומיחד מין למינו למעלה ולמטה ואין קרבה בד' יסודות זה לזה אלא הקב"ה כשהוא ביניהם.
  2. מיד כשאל הנק' בנים אתם לה' אלקיכם שהם מצד הויה חטאו, הוא מסתלק מאותיות הויה ונשארו בפרוד, תקנתו לקרב האותיות בהקב"ה י ה שהם זווג חכמה ובינה ו ה זווג ת"ת ומלכות אף כך אלו העבדים שלו שהם מצד מטטרון והם מצד החיות מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבעוונותיהם גורמים שיסתלק אלקותו מהם, תקנתם לחזור ולהוריד הקב"ה עליהם ולקרב אותם זה לזה, אף כך אלו שהם מארבע יסודות אש רוח מים עפר גרמו להעלות הקב"ה מהם, תקנתם לקרבם אל הקב"ה. ז"א דאצילות הויה נותן החיות ששם ההויה שלמה, יש לקרב אותם לז"א.
  3. ומשום זה בכולם צווה קרבן להויה דהיינו כדי ליחד אותיות הויה שנפרדו והסתלקו. כנל את קרבני לחמי לאשי, אף את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכתוב שתי תורים או שני בני יונה מכל מין הולך למינו ומתחבר עמו, והקב"ה מקרב הכל במקום זה שהוא עלת על הכל שאין אלוה חוץ ממנו ואין מי שיכול לקרב הכוחות חוץ ממנו. פרטים לא מחברים, אלא רק מעין חיבור שהוא חבר מרעים שכל אחד בא ליטול לפרטיות. רק הכלל מחבר. 
  4. אבל הכוחות של האומות עובדי עכו"ם הם מצד הפרוד, אוי למי שגרם בעוונותיו להביא פירוד באותיות וחיות ויסודות, כי מיד הסתלק הקב"ה מישראל, והאומות עובדי עכו"ם יכנסו ביניהם ואין להם לעכו"ם קרבנות בהקב"ה. כי אין קורבנות בחוץ לארץ במקום האומות ומשום זה העמידו חכמים, הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה מאחר והוא חי בכח הפירוד שזה הכוח בחוץ לארץ. באותו זמן שאמר רעיא מהינמא דברים אלו ירדו כל האותיות הקדושות מאצילות והחיות הקדושות שבבריאה וד יסודות שביצירה ועשיה אליו ברכו אותו ואמרו על ידך רעיא מהימנא ירד עלינו הקב"ה והתקרבנו מין למינו. ברוך אתה אל הקב"ה בד יסודות, עתה התברר הכל על מכונו. והרי ראינו שגם גדולי ישראל שגרים בחו"ל ובישראל לצערנו יש הגרים ולא נראה שיש להם אלוקה. העניין שאין הזוהר מדבר כלל על גשמיות, אלא רק מבחינה רוחנית. לימוד תורה בא במקום הקורבנות שלא ניתן להקריב היום. חוץ לארץ זה מקום נפשי באדם. ומי שדר במקום תורה, זהו הסימן שהוא לא בגלות הגשמית.  

לחיות בארץ ישראל לא אומר על מקום פיסי, אלא על המקום הנפשי בו חיים רצון ישר-אל, שכל דבר מייחסים למאציל העליון ואליו מתחברים, מתחברים לערך עליון. 

ותתענג על ה'

  1. פתח ואמר, בטח בה' ועשה טוב שן ארץ ורעה אמונה. בטח בה' כראוי ועשה טוב, היינו שתעשה התקון של ברית קודש שתההיה מתקן אותו ושומר אותו כראוי, ואם תעשה זהה אתה תהיה כאן בארץ דהיינו שכן ארץ ותהיה נזונית ממך ומתפרנסת ממך אמונה ההיא של מעלה שהיא המלכות דהיינו רעה אמונה שנק מלכות. כל שעל האדם לעשות זה לתקן ברית קודש. כל זמן שאדם לא שומר על הברית, כל מה שעושה הולך לאיבוד. כאשר האמונה באה מהעליון, מהכתר, ואז עבודת המלכות היא עבודת האמונה, דהיינו שמוכנה לדחות את האור ולהתמסר לערך העליון.
  2. כי תתענג על ה ויתן לך משאלות לבך כל זה נתקן בתקון הברית. כיון שנתקן הברית, הנאמנות נתקן הכל, ופנחס, משום שקנא על הברית הזה זכה לכל, ולא עוד אלא שמגן על כל ישראל ובו מתקיים ותענג על ה שהוא עולה ומתקשר למעלה באור הראשון שברא הקב"ה גונזו באור ההוא שאברהם נהנה ממנו ואהרן הכהן נקשר בו.

שומר על הברית הוא אדם הנאמן לערכים הגבוהים. שמירה זו על הברית מביאה את האדם לשלמות, ולמילוי משאלותיו.

  1. אחר שעלה פנחס להיות כהן גדול לא נזכרת בו הריגת זמרי ואינה נאה, כדי שלא יתאחז כלל בענפיו של הס"א זו דרכה של הס"א להפריד ולהרוג, לעיתים בדרך הקדושה נוגעים בשלילה כדי להגיע לחיוב ואינו ראוי להזכיר זאת עליו. כי כל מי שהורג יש בו ענפים של הס"א ופנחס כבר התאחד בימין שהוא הכהונה ואין לו חלק בס"א כלל, ועל כן לא נזכר כאן שמו, כי מה שנראה שבה הוא בזיון לו, וירידה ממדרגה עליונה שתאחד בה. ע"כ כתוב המוכה אשר הוכה סתם ושם האשה המוכה ולא נזכר על ידי מי.
  2. אמר רבי פנחס אשרי הדור ששומעים דבריך בתורה, ואשרי חלקי שזכיתי לזה. אמר רבי שמעון לרבי פנחס, אשר הדור שתה וחסידותך נמצא בתוכו. בעוד שהיו יושבים ומרצים זה את זה, בא רבי אלעזר בן רבי שמעון ומצא אותם שם. אמר רבי פנחס, ודאי שכתוב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. אמר לו רבי שמעון, אלעזר בני שב ואמור מקרא הזה ישב רבי אלעזר.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס

  1. פתח ואמר וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים שואל מהו ויפגעו בו, ומשיב, אלא יש פגיעה פגישה לטוב ויש לרע ויש פגיעה לתפלה אלא בשעה שהיה הולך לחרן כתוב: ויפגע במקום, כי תפלת ערבית היה מתפלל במקום ההוא שהיא המלכות הנק' מקום, כש"א הנה מקום אתי. כי תפלת ערבית ראויה לאותו מקום, כי תפלת ערבית היא בחינת תקון המלכות, והיינו לפי מה שאמר שאין פגיעה אלא תפילה.
  2. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא ויפגע במקום, דברי התרצות הוא דהיינו  לפי מה שאמר שאין פגיעה אלא פיוסא כי בא השמש, הקדוש שהוא ז"א אל הלבנה שהיא המלכות. הבעל אל האשה. מכאן שאינו נאה לבעל לבא אל אשתו אם לא בדברי רצוי לרצות אותה, כי כתוב ויפגע במקום שאמר לה דברי רצוי. ואח"כ וילן שם. כשבא יעקב מחרן כתוב ויפגעו בו, שהמלכות שלחה לרצות אותו שיבא אליה. כי ז"א הוא בחינת ימין והמלכות ה"ס שמאל, וכמו שיש מחלוקת בין ימין לשמאל כן היתה בין ז"א למלכות כי התמעטה ויצאה מקו שמאל וע"כ צריך ז"א לפייס אותה, דהיינו להחזיר לה הארת השמאל. כי בתחילה הוא ממשיך לה הארת השמאל לפיוס ואח"כ הוא מזדווג עמה ומשפיע לה חסדים נאמנים ולפעמים הוא בהיפך, שהמלכות מפייסת את ז"א והוא בשעה שז"א בו"ק, היא מפייסת אותו להזדווג עמה, שעי"ז ישובו לו הג"ר בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה. וז"ש כשבא יעקב מחרן שהיה אז בקטנות הנק' חרן ולכתוב ויפגעו בו, שהתייחד עמה ועי"ז ישובו אליו הג"ר. על האישה לבוא לשדל את הגבר כאשר אינו שואף לגדלות. ע"י הגדלת החשיבות העצמית, יכולה היא לגרום לו לשאוף ולגדול. אך כמובן שעליה להישאר בקטנות כל זמן שלא מכוונת את ההשתוקקות לבעלה. 

ויאמר יעקב כאשר ראם ומשיב אלו מלאכים של יום ז"א הנק' יום ומלאכים של לילה של המלכות הנק' לילה, היו. והיו נעלמים ממנו ואח"כ נגלו אליו. וע"כ כאשר ראם כתוב מחנה אלקים זה, מכאן שהיו אלו של יום ואלו של לילה. אלו של לילה כתוב בהם מחנה אלקים, כי המלכות נק' אלקים ואלו של יום כתוב בהם זה, כי ז"א נק' זה וע"כ ויקרא שם המקום ההוא מחנים. ב מחנות ועתה מחנות קדושים אני רואה כאן היינו מחנה דר"ש ומחנה דרבי פנחס, אשר דרכי שאתי לכאן. אלו המלאכים של יום ושל לילה היו מהארת הזווג, ועד כאן כשהיה בחרן לא ראה אותם, אלא עתה בסוד הזווג ראה אותם שכתוב כאשר ראם. כשאדם מגיע לגדלות יכול הוא לראות את המלאכים במחנות היום והלילה, היינו כוחות הרע והטוב.

אין תגובות

להגיב