הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קצו-קצח | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קצו-קצח | מתקדמים | שיעור 66

פנחס קצו – קצט שעור 66 

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

על הכל שולטת האמונה.

ככול שמוכן האדם לשלם יותר, כך מעלה הוא את ערכה של האמונה.

יש קיום לחכמה כאשר היא תלויה באמונה.

הבונה את עולמו על אמונה, אי אפשר להוסיף או לפגום בו.

תק) אמר לו המאור הקדוש לרעיא מהימנא, אחר שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מהו שאומר אחר כך וייברא אלקים את האדם בצלמו האם זה רבים או יחיד, או ויבראו אלקים עם המלאכים או ויברא לבד שאז צריך היה לומר אעשה אדם. אמר לו מה שהעמידו על זה בעלי המשנה ששאל למלאכים על בריאת האדם, ומהם שהיו אומרים יברא ומהם אמרו לא יברא והקב"ה ברא אותו שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, אמר לו אם כן הוא, לא נתן בו חלק אחד ממלאכים ולא נעשה בצורה שלהם, אלא בצורה של המלך בצלמו כדמותו שהוא צלם דמות תבניתו בלבד, אמר כך משמע מדבריך. אם לא לקח אף חלק מהמלאכים, למה היה צריך אותם בבריאת האדם

תקא) אמר רעיה מהימנא, חס ולשלום, לא אמרתי שאינו כלול מכל המלאכים והבריות, אלא אני אמרתי לך שנברא מכל המלאכים והבריות והשליטו על כל הבריות, אלא אם היה נותן כל אחד ואחד חלקו אל האדם היה נמצא שבזמן שהיה כועס עליו, היה כל אחד חוזר ולוקח חלקו ממנו, כי במה נחשב הוא. כלומר כשאומר שעשה את האדם בצלמו, פירושו שנתן בו משהו יותר מכולם, דבר שאין בהם. אם היה נותן לכל אחד מהמלאכים כוח באדם, ברגע שהיה רוצה המלאך לשלוט על האדם, היה לוקח את חלקו בכוח ממנו. הוא מעליהם, הוא הכלל, והם הפרטים שלא יכולים לשלוט עליו.

תקב) אלא הקב"ה ברא אותו בדמותו שזו מלכות הקדושה הנק' דמות שהיא תמונת כל שכל דרי בי"ע כלולים בה היא הכלל והם הפרטים, ובה הסתכל הקב"ה וברא את העולם, ואת כל הבריות שברא בעולם. וכלל בה העליונים והתחתונים בלא פרוד כלל וכלל בה עשר ספירות וכל השמות וכינוים והויות, ועילת על כלא שהוא אדון על הכל, ואין אלקים זולתו אינו נמצא בעליונים ותחתונים פחות ממנה, משום שהיא קשר של כולם ושלמות כולם, לקיים בו ומלכותו בכל משלה. ומשום שלא נמצאת עלה על הכל בעליונים ותחתונים אפילו אחד מהם פחות ממנה. אם היה אינה נכללת בו ונק' אמונת ישראל ומצד העלת על הכל נאמר בה, כי לא ראיתם כל תמונה. אבל מצד שהיא כוללת שר הבריות נאמר בה ותמונת ה' יביט. עשה את האדם מבחינת מלכות שהוא כלל, אותו השליט על הכל, וכל הנבראים נבראו מבחינת פרטים בכלל זה. יש בו ב בחינות, ניצוץ בורא מצד עתיק שנעתק מהשגה שהוא גלל, ותמונת השם יביט, ניצוץ ניברא בו יש השגה. האדם נברא בבחינת אמונה, ובבחינת ידיעה. האדם נברא עם כוח שעולה על כל הנבראים.

כלל האדם הוא אמונת ישראל, בו ישנם כל הפרטים בבריאה, ומכח זה שולט האדם על כל הבריאות.

צד האדם שולט על כל בחינות דומם צומח וחי. וכשאמר נעשה אדם, הכוונה נעשה כלל הכולל את כל הבריות. שליטה זו נתונה רק למי שחי את צד האדם שבו. 

אם רק יבין האדם שהוא כלל הבריאה, ואת הכלל הזה הוא צריך לחיות כפרט בכלל הגדול שהוא הבורא, אז יוכל למלא תפקידו. כלומר זהו תפקיד השכינה הקדושה, הכלה, לעשות רצון בעלה הבורא יתברך.  

תקג) בא המאור הקדוש ושאר החברים השטחו לפניו ואמרו, ודאי עתה אין מי שיוכל לקחת ממנו. מן האדם חלקו כי אפילו אחד בעולם לא נתן בו חלק, אלא בורא העולם עלת על הכל בלבד ובו תלוי עונשו או שכרו, ולא מלא ושרף ול בשום בריה שבעולם. ומשום זה העמידו חכמי המשנה, המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מהעולם, מיד ששמע דברים אלו שאמר ר"ש מאור הקדוש, שמח רעיא מהימנא. וכן כל החברים ברכו אותו את רע"מ ואמרו רעיא מהימנא, אם לא בא אדם לעולם אלא לשמוע זה די לו.

תקד) אשרי הוא מי שמשתדל בגלות האחרונה לדעת את השכינה להוקיר אותה בכל המצוות ולסבול בשבילה כמה דחקות כמו שאמרו, שכר הכלה היא הדחק והצער שאם מוכנה לוותר על המלכות מעצמה בבחינת אור חוזר, זוכה באמונה, כלומר לפום צערא אגרא, וישכב במקום ההוא. וישכב הוא אותיות ויש כ"ב שפירושו, אם יש כ"ב אותיות התורה דהיינו שהוא שלם בתורה, השכינה שוכבת עמו. 

מאין יש חכמה

תקה) שואל מהו יש ומשיב הוא חכמה שהיא יש מאין. כלומר שנמשכת מכתר שנק' אין, שבמקום שיש שם שכינה העליונה שהיא בינה, יש שם חכמה. כי החכמה אינה נגלית אלא בבינה, בשבילה נאמר להנחיל אוהבי יש לתת להם את החכמה דרך בינה, שי עולמות, החכמה, כי החכמה שבבינה אינה מאירה אלא בחסד, והדבקים בחסד נק' אוהבי ה' ורק המה יוכלו לנחול יש שהיא חכמה, משום שיש להם חסד. מלמד האר"י ז"ל כלל גדול שתבין בו הכל: כל תחתון הוא חצי מהעליון. יש הוא חצי מהכתר 620. 

אין החכמה יכולה להתקבל ללא לבוש של חסדים

והיינו ועשה חסד לאלפים לאוהבי מצד אהבת חסד, כי אלפים ה"ס חכמה ועושה חסד להלביש את החכמה בחסדים. ויש שהוא חכמה הוא לימין שאינה מאירה אלא בהתלבשות החסד שבימין כי כך העמידו והרי החכמה נמצאת בצפון, הרוצה להעשיר וגו, הרוצה להחכים ידרים, ומשום זה כתוב להנחיל אוהבי יש, מני שיש להם חסד שהוא ימין. החכמה בצפון ימא דקפא, ובלי הפשרה ע"י החסדים מהדרום לא ניתן להשתמש בה"

תקו) בסודות סתומים במדות של הקב"ה שבאותה מדה שמשתדלים בה ומזכירים אותה, נאמר עליה במדה שאדם מודד מודדין לו אומר הבעש"ט שכאשר באים לדון אדם בשמים, מזמנים לו מקרה הדומה לדין שהוא קבע. שמשפיעים לו באותה המדה שהזכיר. ע' פנים  לתורה בסוד ע' מידות כי ז מדות חג"ת נהי"ם כל אחת כלולה מעשר והן ע' שז"ס ע פנים לתורה וזהו בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך והיה צריך לומר תזכיר את שמי, אלא הפירוש הוא באותה מדה שאני מזכיר את שמי, באותה מדה אבא אליך וברכתיך. כך שמאי, לשון שמאות, דחף את הגר באמת המידה שבידו, בה למדוד את מדרגת האדם שבו, עם אמת מידה של אמת מוחלטת, בה בוודאי לא ניתן ללמוד את כל התורה על רגל אחת. זו אמת הבניין של שמאי, אך דווקא הוא מלמד, הוי דן את כל האדם לכף זכות. המדידה של הלל היא האמת שבדרך, בה חייבים לפעול מתוך שלא לשמה. אמת הבניין של בית שמאי היא של גמר תיקון, אמת כמו שהיא.

תקז) רבי יהודה פתח ואמר, ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע מה מחדש כאן שלמה. שלמה המלך שבחכמתו יתרה על כל בני העולם, איני יודע בעצמי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עד שהוא אמר ידעתי, כי כל וגו' דהיינו שידע מה שאיש אחר אינו יודע.

תקח) ומשיב, אלא ודאי שלמה המלך חכמתו עלתה על כל בני העולם ומה שהוא ידע לא ידע אדם אחר. שאר האומנים שבעולם כשהוא עושה מלאכה מביט ומסתכל בה פעם ושתי פעמים ועושה אותה, ואח"כ מוסיף עליה או גורע ממנה. והקב"ה אינו כן הוא מוציא מלאכה לאמיתה מתהו שאין בו ממשות כלל והיא מתקנת כראוי ממש, שאינו צריך להוסיף או לגרוע ממנה. משום זה כתוב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ועל זה אמר שלמה ידעתי, ואין להוסיף וממנו אין לגרוע. ידע את אמונת השם, שכל מי שתוהה על הראשונות שמים עליו חבל מחנק.

אין תגובות

להגיב