הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רכו-רכח | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רכו-רכח | מתקדמים | שיעור 76

פנחס רכו – רכח שעור 76

משה וב' משיחים והקשת ומלכות.

כפי שהבריאה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, כך גם המלכות בנפש האדם, הרצון, הלב אינם יכולים לעמוד בלי לקבל מילוי. באותיות הויה, י – ה הם חוכמה ובינה, האות וו זעיר אנפין, ואות ה אחרונה מלכות, שנגנזה, וישנה רק נקודת מלכות  כחלק מהיסוד, באות וו. 

שבת שהיא מעין עולם הבא, מעין גמר תיקון, ואין בה אחיזה לקליפות, לכן אין אומרים בתפילה וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. בשבת עולה המלכות לאצילות מקום בוא כתוב, לא יגרך רע. 

וְשָׁמְרוּ בְנֵייִשְׂרָאֵל, אֶתהַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶתהַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, כתוב בלי וו, דהיינו לשמור את השבת בדירתם, שאסור לטלטל ולהוציא בשבת. מעבר להלכה החיצונית, מובן שמדובר על נפש האדם שצריכה להיות כולה ברשות היחיד, יחידו של עולם. ואם הוא מעביר מרשות לרשות, ומכניס מרשות הרבים, שזו בחינת הרצונות הזרים לתוכו, הוא מחלל ופוגם.

תקפה) הויה נק' באות ה כלומר שאות ה משלמת השם הויה, כי ז"א הוא יה"ו ואות ה אחרונה היא מלכות ומצד זה לימין, יה"ו, שאות ה היא השלמות שלו. וכך בכל צד מששה קצוות של ז"א נמצא ה שלמות שלו כי יש ששה צירופים של יה"ו בששה קצוות של ז"א שהם יה"ו הו"י וי"ה יו"ה הי"ה וה"י שהם ח"י אותיות הכלולות בצדיק חי עולמים שהוא יסוד והיא המלכות רביעית ההין בכל צד. כלומר שהמלכות היא אות רביעית שהיא ה אחרונה בכל צירף וצירוף מששה צרופי אלו וע"כ נק' רביעית ההין, רביעית משום שהוא אות רביעית. ההיון שום שהיא ה

תקפו) והיא המלכות היא הא במילוי אלף מצד השם המפורש שהוא יוד הא ואו יוד היא בחסד, הא בגבורה ואו בת"ת הא אחרונה היא במלכות. כששולט ט"ל הזה שהוא יוד הא ואו שהוא גימ' טל, אסרו חכמים ארבעים מלאכות חסר אחת ונק' אבות מלאכות על ש שהם כנגד האבות השולטים עליהם דהיינו חג"ת הנק' אבות, כי יוד הו ואו הם חג"ת שהם בגימ' טל ארבעים חסר אחת. אומרים ארבעים חסר אחת, לומר שחסרה המלכות, השבת. 

תקפז) ובאלו ארבעים מלאכות חסר אחת הנוהגות בימות החול, לקו, עשר מלקות לאדם, ועשר לחווה ועשר לנחש ותשע לארץ שהם ל"ט קללות. ומשום ששולטים ט"ל שהם יוד הא ואו, בשבת שהיא הא אין לוקים בשבת. כי טל הזה אינו כטל מלאכות דחול שהם מצד עבד מטטרון. וארבעים מלאכות חסר אחת הם הזורע והחורש.

יש צורך העשיית המלאכות מפני שיש חוסר שלמות, ובשבת שהיא שלמה, אין מלאכה 

תקפח) אמר רע" לר"ש זקן זקן, השכינה נק' ארץ של הקב"ה. ז"ש והארץ הדום רגלי, מצד החסד נק' השכינה מים, מצד גבורה אש ומצד עמוד אמצעי שהוא ת"ת נק' אוויר והיא עצמה נק' ארץ שהיא ארץ לכולם דהיינו שמקבלת מכולם.

תקפט) ומשום שהנשמה יתרה מתפשטת בהשכינה שהיא שבת המלכה שנאמר בה ומלכותו בכל משלה, משם היא מלכות, שממשלתה על הארץ, ועל אילנות וזרעים. ומשום שעץ החיים שהוא ז"א שהוא הנשמה היתרה שבשבת בו הוא התולדות שלה, יש מנוחה לארץ שהיא השכינה. כיוון שבשבת מזדווגת המלכות עם עץ החיים שהוא ז"א, ע"כ יש לה מנוחה כי כל הקליפות נכנעות מחמת הארת הזיווג הזה ואין ממשלה בכל העולמות מוץ מממשלתה.

תקצ) ומשום שהשכינה העליונה שהיא בינה מתפשטת בארץ שהיא המלכות, שנאמר בה פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול, אסור לחרוש בשבת חרישה בשור, שנאמר על גבי חרשו חורשים דהיינו הדינים דשמאל, כי ע"כ נאמר על המלכות אשר לא עלה עליה עול ושכינה התחתונה שהיא מלכות, היא פרה אדומה מצד הגבורה. תמימה מצד החסד שהוא מדרגת אברהם שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים, הרי שהחסד הוא תמים. אשר אין מום בה הוא מצד עמוד האמצעי שהוא ת"ת.

אשר לא עלה עליה עול, היא מצד שכינה העליונה שהיא בינה שהיא חירות, כי במקום שהיא שולטת, וזר הקרב יומת, שאין רשות לס"א לשלוט, לא השטן ולא משחית ולא מלאך המות שהם מצד גהינום.

תקצא) ומשום זה בימות החול אומרים ישראל והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרה להשיב אפו, משום שבימות החול השכינה התחתונה מתלבשת באלו הקליפות של מיתה ושל דין היות והיא בקטנות ונשארת רק כנקודה באצילות, ושאר חלקיה בעולמות בי"ע בהם שולטות הקליפות, ובשבת היא מתפשטת מהם, משום שעץ החיים שהוא בן י"ה דהיינו שיש לו המוחין די"ה שהם חו"ב הוא יהו כי ז"א הוא ו ויש לו מוחין די"ה ומתחבר בשבת עם ה שהיא המלכות, בזמן ההוא נמצאת מנוה אל ה וכל מה שהוא מתחתיה, וע"כ אין צריך לומר בה והוא רחום. ומי המה מתחתיה הוא ישראל, ובכל מקום שישראל נמצאים נמצאות שמירה ומנוחה. את הסגולה של קדושת השבת משיגים כשמתנהגים כישראל. 

תקצב) ומשום זה אסור לחרוש בארץ ולעשות בה חפירות כי הארץ רומזת על המלכות, ודומה כמו שעושה פגם בארץ הקדושה, שהיא השכינה גם בחול אין להזיז אבן אלא לצורך. ואסור להשתמש בכלים של הארץ בשבת, ואפילו לטלטל אבן ולא כלי בעלמא, שיהיו להם מנוחה בזכות השכינה הנק' אבן, שכתוב בה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, בתפלה. ונק' מצבה משום שהיא עמידה לישראל, שבשבילה יש לישראל קיום בעולם, ועליה נאמר משם רועה אבן ישראל. על אבן אחת שבעה עינים. אבן מאסו הבונים. הרצון הפנימי של האדם, שהוא בחינת ארץ ישראל שבנפש, בו שורה השכינה הקדושה ואין צורך לשנות אותה, אלא אם כן פגמו בה רצונות זרים, אזי הלב כבר לא שלם, ואדם מרגיש זרות לקדושה. את זה יש לתקן ביום חול. בזמן תיקון הרצון שלנו אינו שלם, רצון של יום חול.

תקצג) ומשום זה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, שצריכים לשמרה בדירתם, כי לדרתם היא לשון דירתם, שלא יצאו ברשות היחיד הרבים. וזהו שהעמידו בעלי המשנה, יוצאות השבת שתים שהן ארבע דהיינו הוצאה מרשות לרשות. וגם הכנסה קורא יציאה ואלו סמאל ונחש, צריכים ישראל לשמור אותם שלא יכנסו לדירה של השכינה, שהיא רשות היחיד. מי הוא רשות הרבים, היא חללה שפחה זונה נדה גויה, שהם רשות של סמאל ונחש וע' ממנוים של העמים. לו הייתה נשמרת כעת הערבות, כמו העירוב של שבת, וערבות בין כל אומות העולם לעם ישראל, אז יום השבת היה כעת שלם, לכן מבקשים בברכת המזון שיתן לנו עולם שכולו שבת.

אין תגובות

להגיב