הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן ע-עב | מתקדמים | שיעור 24

ואתחנן ע - עב שעור 24

מראש האצילות עד תחה"מ

האמונה הגדולה היא שהבורא הוא הטוב השלם, וברא את הבריאה יש מאין.

מתוך אמונה זו, רשאי האדם לחקור, דהיינו לבוא כשותף ע"י קו אמצעי.

אדם צריך להיבנות לפני תבנית עולם האצילות, דהיינו קביעות בקדושה. רק בניה אֳמוּנִית יכולה להיות שלמה ולא להיפגם. ומאחר ושלמות נבנית ע"י אמונה, צריך האדם לבוא לשותפות עם הבורא.

שלב ראשון מחייב עיצוב צורת מחשבה המקבילה לעולמות העליונים. היסוד הראשוני אומר שיש להחזיק באמונת חכמים גם אם רואים בגשמיות ההיפך.

עצם הבריאה היא המלכות, ליבו של האדם, שצריך להרגיש עצמו משמעותי שרוצה לקבל.

באצילות בזיווג בין הקב"ה לשכינה הקדושה, נברא עולות בריאה יצירה ועשיה, שהם בחינת הגוף, ונברא אדם שהוא פנימיות העולמות. את ההטבה השלמה צריך לקבל האדם, שנברא עפר מן האדמה, כלומר רצון עם התכללות במידת ההשפעה.

את הרצון לקבל הגדול, האדם לא מסוגל להקדיש לכלל, ליחד, לכן עליו לנעול אותו. ומאחר ולא הצליח אדם ראשון בכך, נולד קו שמאל הוא קין ראשון ורק אחריו הבל, ואז שמאל הרג את הימין.

כעת התיקון הוא, כשמגיע רצון עצמי יש לנעול אותו, ומותר להשתמש רק ברצון שניתן להפכו להשפעה. כלומר התיקון הוא בניית מסך נפשי על הרצון הגדול לקבל, ובכך מרפא את כל המומים. ​​ 

קצז) ועתיד הקב"ה ללוש אותו העפר הקודם של אותו הכלי היי הגוף הקודם לחטא עצה"ד ממש. ולהכניס בו עיסה דקה מן הדקה כשאור הזה שבעיסה כדי שיטפח ומאותה העיסה שהיא צחות שלמעלה, יתתקן ויתישר הכלי השלם כעין שאמר הכתוב, ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים. משום שהנח ההוא מרבה אהבה בעולם וכשאותו המעיין הקדוש יצא ויכנס בו בנחל השיטים אז יתקן ויתיישר ולא יהא בקלקלו כבתחילה.

מתחילה נברא גופו של אדם מבחינת עולם הבריאה שהוא בחינת בינה ואע"פ שנאמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ועפר הו מלכות, אמנם מן האדמה כתוב, ואדמה שה"ס בינה הנק' אדום האדם נברא מעירוב של מלכות ובינה. היי מלכות דבריאה אשר מלכות זו היא כמו בינה והעפר אשר שם אינו נתפש ואינו ניכר שהתקין בחינת מלכות היי שהיתה חומר זך דקה מן הדקה עד שלא היתה נתפסת כלל. ולפיכך היה הגוף נצחי שנקרא לבושי אור, שלא הייתה בו שום אחיזה לקליפות. אבל אחר שחטא בעץ הדעת טוב ורע נפל ממדרגתו ונבנה גופו מעולם הזה מגדלות כלי הקבלה בחינה ד הנתונה לצמצום. הנקודה החיצונית שמגרה נקודה זו נק עץ הדעת טוב ורע, מנעולא ומפתחא. שהוא נמשך מבחינת המלכות הנק ג"כ עץ הדעת טוב ורע. מטעם שיש בה ב נקודות, מנעולא ומפתחא שמנעולא הוא בחינת מלכות דמדת הדין הבלתי נמתקת בבינה שעליה רובץ צמצום א והמסך שלא לקבל מאור העליון היא המלכות המעורבת וממותקת בבינה שהיא ראויה לקבל כל האורות העליונים כמו הבינה. ומאלו ב נקודות נבנית המלכות וכן גופו של אדם, ואם אדם זוכה נגנזת נקודה דמנעולא ונקודה דמפתחא שולטת במלכות ואז האדם ראוי לקבל כל האורות העליונים לפי מדרגתו. כאשר מדבר על העולם הזה, אינו מדבר על העולם שנתפס כאן בחושים בתודעה של זמן ומקום, אלא בחינה ד של גדלות כלי הקבלה, בחינה שאפשר יהיה לתקן את העצם אלא רק בגמר תיקון, זה לב האבן, הרשימות שנגנזו ברדלא ואם האדם אינו זוכה אז בזמן תיקון נגנזת מנעולא וניתן לתקן חלקית בהתכללות במפתחא מתגלה בחינת המנעולא ונגלה שהיא מכלות המצומצמת ואז פורחים כל האורות מן האדם. כמ"ש כל זה לעיל שע"כ נק' המלכות עץ הדעת טוב ומטעם זכי הא טוב לא זכי רע.

ומשום זה עם אכילת עצה"ד נפלו למדרגת עץ הדעת טו"ר ונגזרה המיתה על האדם והבאים אחריו מכאן שלפני כן הגוף היה נצחי כי הגוף ירד לבחינת המלכות מבחינת עץ הדעת טוב ורע, שהם הכלים דנקודת המפתחא שהוא מקבל מן המלכות והם נמשכים מז" ספירות שלה שכל אחת כלולה מעשר והם ע' ספירות שמהם נמשכים שבעים שנה לאדם ובסופה של המלכות מתעוררת נק' המנעולא ולפיכך כשנקודה זו מתעוררת על האדם, תיכף פורחים ממנו אורות החיים הוא מת הסתלקות של אור החכמה, אור החיים, שלא ניתן לקבל את בחינת מנעולא. ולפיכך אחר שבעים שנה מוכרח האדם למות עם גילוי המנעולא, היי בהגעת זמן לגלוי המנעולא. אמנם אם לא זה האדם מתגלה עליו המנעולא גם מקודם שהשלים ע שנותיו שז"ס כרת ומיתה בידי שמים.

לא נטר פקודא אתיב מלכא רוחא לגבי, שאותו הרוח דאצילות לקח ממנו הקב"ה היי הגוף מבחינת עץ הדעת טוב ורע, שיש בו אחיזה לקליפה וע"כ אם זכי הוא טוב, והוא מוכרח למות אחרי ע שנה, שתחת הרוח דאצילות נתנו לו רוח ממקום המלאכים שבעולם היצירה ואין חיותו שלמה ונצחית, שכל הדורות אחריו שיצאו ממנו נתפסו בעונם של אדם וחוה שלהיותם צאצאיו גם הם קבלו גוף מבחינת עץ הדעת טו"ר ונגזרה המיתה גם עליהם היי שהרוח יוצא מהם לבסוף ומתים.

כל התיקון שלנו בששת אלפי השנים הוא תיקון חטא אדם הראשון. אנחנו מאמינים בהישארות הרצון שהוא נצחי, שהבריאה נצחית, לכן לוקחים את הרצון וקוברים אותו, וצריך להאמין שיקום לתחיה.

להאמין בתחיית המתים, אומר להאמין שהבריאה נצחית.

ונודע שכל העצמות נרקבות בקבר חוץ מעצם קשה אחת שנק' לוז, או בתואל הארמי בתואל נוטריקון ביתו של האל, כלומר שהרצון לקבל נצחי שבא מהבורא, עצם הבריאה, שבתחילה היא נלוזה מפני שנמצאת תחת הצמצום. בתחיית המתים נתקן את המום בארץ ישראל, ברצון ישר-אל והוא מטעם המבואר שפירושו כי העצם הזו היא מבחינת מנעולא צמצום א ששורשה גנוז במלכות כל ע שנות חיים ולפיך אינה יכולה לקבל מזונות. וגם אינה ראויה לקבל מזונות להיותה בחינת מלכות המצומצמת שלא לקבל אור עליון. ולפיכך כל העצמות שהם בחינת מפתחא וקבלו מזונות מהמלכות הנה בשעת מיתה שנגלה שלא היו ראויות לקבל מזונות. יש בהן אחיזה לקליפות וצריכות להרקב משא"כ אותם העצם שהיתה תמיד בבחינת מנעולא ולא קבלה שום מזונות ממלכות אין לקליפות במה להאחז בה וע"כ אינה נרקבת בקבר.

וז"ש אתטמרו ואתגניזו היי שנגנזים בקבר היי בעצם הלוז שזה יהיה בגמר התקון אחר שתתוקן מלכות דצמצום א והמלכות תהיה ראויה לקבל אור מבחינתה עצמה, היי מבחינת מנעולא. הנה אז כל הגופים שמתו מחמת גילוי מנעולא יקומו עתה לתחיה. כי עתה גם המנעולא ראויה לקבל אור, ומתחילה בעת שיקומו לתחיה יבנה כל הגוף מכלים דמנעולא בלבד להיותו ראוי אז לקבלת אור העליון כמו הכלים דבינה בעצם הנק בתואל יקומו בתחיה. עכ"ז צריכים להמשכת קדושה מבינה וע"כ כל המתים שיעמדו לתחיה בכל מקום שהם צריכים לבא לארץ ישראל ושם מקבלים השלמה מבינה. כי שם הם מקבלים קדושתם האחרונה.

סוד התחיה, שחוזר הקב"ה ללוש עפר הראשון של האדם של אותו הגוף ממש שמת, היי מבניין הנמשך מעצם המנעולא שנשאר מאותו הגוף היי שיכניס בו המסך דבינה עליונה שישמש בבניין הגוף לחזקו ולהשלימו כמו שאור בעיסה שזה נעשה בארץ ישראל. ומעיסה זו של הבינה שהיא צחות הבינה שלמעלה ויתישר מאנא דכשרא היי שיקבל גמר תקונו.

וז"ש שעתידים המתים לעמוד במומם ואח"כ יתרפאו ויהיו שלמים בכל, ואז ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיזכו לכלי שלם היינו כלי עם מסך. שאע"פ שאחר גמר התקון מקבלת המעולא כל תקונה עכ"ז כיוון שהמנעולא ה"ס הרצון לקבל הגדול שהייתה במלכות דצמצום א ע"כ אחר תקונו יש בו ג"כ מרצון לקבל ההוא שמשם היו כל המומים שבגוף. היי עם על המומים שהיה לו בגוף הראשון מטעם שליטת הרצון לקבל כי המנועלא הוא שורש השורשים לרצון לקבל הזה ואח"כ ולאעלא ביה גבילו דקיק שאז יתרפא מכל המומים.

כגוונא דאמר קרא ומעיין מבית ה' יצא שה"ס הבינה והשקה את נחל השטים שה"ס הגופים שעמדו לתחיה עם כל המומים שבהם למה לא ריפא אותם מקודם התחיה, כי הרצון לקבל הזה מרבה החביבות והתענוג כי מדת התענוג היא לפי מדת הרצון לקבל. אלא שצריכים לישר אותו שיהיה מוגבל לקבל, אלא שצריכים ליישר אותו שיהיה וקבל לקבל על מנת להשפיע וזה נעשה ע"י הארות הבינה כי הרצון לקבל מקולקל כמו בתחילה שבזה הוא מתרפא מכל המומים שהיו בו ולהבין היטב עניין הרצון לקבל צריך לעיין בהקדמה. כלומר ע"י הוספת הרצון העצמי לכוח ההשפעה של הבינה, יגדל התענוג מהתהליך ומהתיקון.

קצח) ואלו שאינם זוכים יקומו להיות נדונים בין מלך העליון ז"ש ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, אז כתוב, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.