הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא ל"ז-ל"ט | מתקדמים |...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא ל"ז-ל"ט | מתקדמים | שיעור 13

כי תצא ​​ לז - לט ​​ שעור 13

לקיים כל דבר שלף איש נעלו

פעולה חיצונית נעשית, כדי להשיג תמורה נפשית פנימית.

קניין תורה אפשרי רק למי שבא בביטול אליה.

מלמד כאן כיצד עושים קניין לפי הסדר הנכון בעולמות העליונים, פעולה חיצונית כדי להפעים תנועה נפשית לקבלת הארה חדשה.

 

בעולמות העליונים יש קשר בין עליון המשפיע שהוא בחינת מוכר, אל התחתון שנחשב לקונה. שרשרת זו מגיעה על למקור, הקב"ה שהכל שלו, מכאן שקניין בא בראשיתו מהקב"ה.

 

שליפת הנעל מסמלת את שליפת הנעילה של התחתון, שאינו יכול לקבל מהעליון ללא תהליך של ביטול ועליה אליו, בתהליך של שינוי שם ומקום.

 

קב אבל השכינה אצל הקב"ה אינה משתנה והקב"ה אינו משתנה אצלה, ז"ש אני הויה לא שניתי, אני, זו השכינה, הויה זה הוא עמוד האמצעי היי ז"א שלף איש נעלו זהו סנדלפון שהוא סנדל אצל הקב"ה ונעל אצל השכינה אבל ת"ת הכולל שש ספירות הוא גוף לשם הויה והמלכות היא גוף אל השכינה שהיא אדנ"י

תחלה נבאר סוד השם מצפ"ץ שם הויה בא"ת ב"ש וכבר ידעת שהתקון הראשון בכל האצילות היה, עליית המלכות למקום בינה, שלולא זה לא היו זו"ן וי"ע ראוים לקבל אור העליון, ותקון זה מתחיל בס"ג דא"ק בסוד פרצוף ע"ס שערות שלו ס"ג עושה זיווג בשביל עולם הנקודים שהמלכות שבשערות עלתה לבינה שבשערות ונחלקו ע"ס דשערות לב' מדרגות שכח"ב שלמעלה ממלכות נעשו שערות ראש, ובינה ותו"מ דשערות יצאו לבר מראש ונעשו סוד שערות דיקנא ואותה המלכות שעלתה לבינה דשערות וחלקה השערות לב' מדרגות היא נק פאת הראש המלכות. היי סיום שערות ראש ולעת גדלות חוזרת פאת הראש ויורדת למקומה תחת שערות דיקנא ואז עולים בינה ותו"מ דשערות שהם הדיקנא ונעשו שוב למדרגת ראש, ומקבלים שם סוד י"ג מדות הרחמים, ונמצא שפאת הראש עושה הקטנות כי מוציא בינה ותו"מ דשערות לחוץ מראש וכן עושה גדלות המוחין שהוא י"ג מדות הרחמים, עי"ז זהיא יורדת ממקום בינה דשערות חוזרת למקום מלכות דשערות היי תחת הדיקנא ונעשית שורש לי"ג מדות הרחמים פאת הראש עושה קטנות כשעולה לנקבי עיניים ואותה פאה עושה גדלות במקום בינה ומאפשרת י"ג מידות רחמים. ויש כאן פאת הראש תמורה גדולה, ולפיכך נבחן שבזמן הקטנות נק פאתי הראש בשם מצפ"ץ שהוא חילוף אותיות הויה בחילוף אלפא בית א"ת ב"ש ובזמן הגדלות נק הויה שב' פאתי הראש ה"ס ב הויות שקדמו לי"ג מדות הרחמים, היי הויה הויה אל רחום וחנון וגו'. אמנם כל הנ"ל אינו נבחן בס"ג דא"ק אלא לבחינת שורש, ועיקר תקון הקטנות והגדלות הנ"ל הם בפרצופי אבי"ע המקבלים משם ותקון זה דשערות נבחן בראשונה בא"א דאצילות. שב' פאתי הראש שלו נק בקטנות מצפץ מצפץ ובגדלות הויה הויה.

כי שינוי השם זה של הויה מצפ"ץ ומצפ"ץ להויה מרומז כאן במקרא הזה של וזאת לפנים בישראל וגו' ויש לדעת שבעת שהמלכות בכל מדרגה עלתה לבינה שלה, היי בעת קטנות, נבחן שבינה ותו"מ בכל פרצוף שה"ס רגלין בכל פרצוף מלובשים במלכות של פרצוף התחתון ממנו. למשל בינה ותו"מ דבינה שהם רגלי הבינה נפלו בז"א ומתלבשים בחג"ת שלו עד החזרה, אשר המלכות דז"א כבר עלתה לבינה שלו, שהיא במקום החזה ומסיימת שם הפרצוף ונמצאת מסיימת ג"כ רגלין דבינה המלובשים בפנימיות חג"ת אלו המסתיימים בחזה, הרי שרגלין דעליון דבינה מתלבשים במלכות העומדת בחזה דתחתון שהוא ז"א וכן רגלי זו"ן היי בינה ותו"מ שלהם נפלו לעולם הבריאה, ומתלבשים במטט עד החזה שלו אשר המלכות דמטט נק סנדלפון, כבר עלתה למקום החזה, ומסיימת פרצוף מטט אשר יחד עם זה נמצאת מסיימת ג"כ את רגלין דזו"ן המלובשים בחג"ת דמטט עד החזה, וכן בכל פרצוף נמצאים רגלים דעליון מלובשים בעת קטנות במלכות דתחתון, והמלכות נק נעל על שם שמסיימת ונועלת האורות.

לפיכך נבחן שבקטנות הפרצופים מלובשים רגלין דכל פרצוף עליון בנעל דתחתון שלו. ולעת גדלות שהמלכות חוזרת ויורדת מבינה דכל פרצוף למקומה ובינה ותו"מ בכל פרצוף שנפלו לתחתון שלו, חוזרים ועולים למדרגתם לעליון נבחן, שכל עליון שלף רגליו מנעל התחתון והגביה אותם למרום מדרגתו, והחזיר הנעל אל התחתון. למשל בינה ותו"מ דבינה שהם רגלי הבינה שהוא מלובשים בנעל דז"א שהיא מלכות שלו שבמקום החזה, הנה עתה לעת גדלות, שלפה הבינה רגליה מנעל דז"א והחזירה לו הנעל, כי הבינה החזירה רגליה למקום בינה. וכן בינה ותו"מ החזירה רגליה למקום בינה. וכן בינה ותו"מ דזו"ן שהיו מלובשים בנעל מטט שלפו רגליהם מנעל שלו כי החזירו רגליהם לאצילות והשיבו הנעל למטט. וכן כל עליון שלף נעלו שהיא נקודת חזה התחתון, ונתן אותו חזרה אל רעהו התחתון כי העלה רגליו למקום מדרגתו עצמו.

זהו סוד הכתוב וזאת לפנים בישראל, ז"א נק ישראל ואומר שזאת היתה בז"א לפנים היי בעת שיצא מקטנות לקבל מוחין דגדלות. על הגאולה היי לקבל המוחין שלו הנק גאולה, ועל התומרה היי לתקן שינוי השם שהעליון אבד כשהיה במקום התחתון. מה עשה כל עליון ושלף איש נעלו ונתן לרעהו שכל עליון שלף רגלו מנעל שהיה לו במקום התחתון. ונתן את הנעל לרעהו היי לתחתון כי העלה את רגליו משם למקומו עצמו. שעי"ז קבל מוחין חדשים וכלים חדשים שהמוחין החדשים נק גאולה, והכלים החדשים נק תמורה ו"ש וזאת התעודה בישראל ששליפת הנעל היתה להמשיך התעודה שהיא מוחין חדשים מהבינה, לישראל התעודה שהוא מוחין חדשים מהבינה לישראל שהוא ז"א.

וכיוון ששליפת הנעל ברוחניות מעבר מקטנות לגדלות הייתה מביאה קנין של מוחין וכלים גאולה ותמורה, וע"כ עשו דוגמתו בעולם הזה לכל קבלת קנין חדש אחד מחברו, שהמקנה שלף נעלו נותן לקונה, שעי"ז מוסר לו קנין חדש כדרך הרוחניים כי בשעה שהעליון שלף רגליו מהנעל ונתן אותו לתחתון והעלה רגליו למקומו עצמו, הנה בעת ההיא מעלה עמו גם התחתון, ונותן לו קנין מוחין חדשים. לכאורה צריך היה הקונה לשלוף נעל ולתת לתחתון, למוכר שהחזיר הנעל לתחתון, אלא שכאן אומר שהעלה גם את גלגלתא ועיניים בעת שהעלה את האח"פ של עצמו, וע"י כך הקנה לו מוחין חדשים שלא היו לו בעת הקטנות.

ויש בזה בענין שליפת הנעל, שינוי השם ושינוי מקום ושינוי מעשה, כי בעת קטנות שבינה ותו"מ דעליון נפלו לחג"ת דתחתון, הנה השתנו הכלים דעליון וקבלו השם של התחתון, למשל בינה ותו"מ דבינה שנפלו לחג"ת דז"א נק בשם ז"א וכן בינה ותו"מ דז"א נק בשם ז"א. וכן ינה ותו"מ דזו"ן שנפלו לחג"ת דמטט השתנו שמם למטט וזהו שינוי השם. ואחר שליפת הנעל שהעליון מעלה אליו את בינה ותו"מ שלו ביחד עם התחתון שנמצא כל תחתון במקום העליון, נק זה שינוי מקום. שכל תחתון שינה מקומו ובא למקום העליון. ואחר שהתחתון קבל המוחין שלו מהעליון וירד למקומו עם המוחין ההם, נק שינוי מעשה. כי נעשה מעשה ותקון שמוחין דעליון השתנו להיות מוחין דתחתון שזהו שינוי מעשה גדול.

כאן בכתוב נרמז שינוי השם שהיא ירידת בינה ותו"מ דבינה למקום ז"א והשתנו שמם לז"א וכן ירידת בינה ותו"מ דז"א למלכות, והשתנו שמם למלכות, שז"ס וזאת לפני בישראל, ששינוי השם הזה היה בישראל לפנים בעת קטנות. ועל הגאולה ועל התמורה היי לעת גדלות. ודא שינוי מקום אהיה שהיא בינה עליה נאמר איה מקום כבודו להעריצו הנה יה"ו שהוא חג"ת דז"א איהו אהיה הוא עלה לבינה ונעשה בחינת אהיה. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ודא שינוי מקום שזה נבחן לשינוי מקום. שנוי מעשה אדני א אהיה י הויה שניהם משתנים באדני. היי אחר שאדני חזרה למקומה עם המוחין של אהיה ועם המוחין דהויה שקבלה ע"י עלית הלז"א נמצאים ב המוחין דאהיה ודהויה השתנו והיו למוחין דאדני, ע"כ נק זה שינוי מעשה. שע"כ הם רמוזים בשם אדני אשר א דאדני רומזת לאהיה, י דאדני רומזת להויה, וז"ש וזאת התעודה בישראל התעודה היא אמא עלאה המוחין דאמא עלאה נק תעוד שהיא מלשון עדן ועדות. בישראל הוא ז"א ושיעור הכתוב וזאת היי שליפת הנעל, המשיכה התעודה שהיא מוחין דאמא עלאה, לישראל שהוא ז"א ומביא ראיה מהכתוב צור תעודה חתום תורה בלמודי, אשר צור היא בינה כנודע שבינה נק צור העליון וע"כ תעודה הוא ג"כ בינה שהיא חותמת התורה שהוא ז"א הנק תורה, בלמודי היי במוחין, כי המוחין מקובלים בבחינת חותם ונתחתם שהיא חותם השמים שהוא ז"א והיא חותם הארץ שהיא מלכות.

וז"ש על התמרה היא שכינתא תתאה שט"ת שלה ירדו לבריאה והתחלפו שמה במלכות דבריאה, ואואל באן אתר אתטמרת ששואל באיזה מקום הסתתרה כשנפלה לבריאה, ומשיב שהתלבשה בחג"ת דמטט ומטט שינה אותה לבחינתו כי כשהעליון יורד לתחתון נעשה כבחינת התחתון. וע"כ ששם נק המלכות בשם משנה שהיא לשון שינוי. וכמו המלכות כן האדם שנאמר בו כת"ת אדם לשבת בית, שהוא ז"א נאמר בו בעת שבינה ותו"מ נפלו והתלבשו במטט, משנה פניו ותשלחהו כי בינה ותו"מ שלו השתנו לבחינת מטט וז"א נק תורה שבכתב והמלכות נק תורה שבעל פה, וז"ש בכתיבה היי בכתיבת שם הויה לא השתנה כי הוא במקומו, אבל בקריאה כשהוא מלובש בדבור וקריאה היי במלכות, השתנה כמו שמפרש, דכתיבה דהיהו אתריה לא השתנה, אבל בקריאה דאיהי לבר מאתריה השתנה כי העליון הבא למקום התחתון נעשה כתחתון.

וז"ש השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו, וגו כי שמי בקרבו הוא בגין שהשפחה של מלכות דאצילות היי מלכות דבראיה נק ג"כ בשם אדני מחמת שבינה ותו"מ דמלכות דאצילות מלובשים בה. וכן וקב"ה שהוא ז"א ביה אשתני היי שבינה ותו"מ ד"א מתלבשים במטט נק נער וע"כ גם בינה ותו"מ ד"א השתנו ונעשו לבחינת נער, ז"ש ישוב ימי עלומיו שז"א ישוב לבחינת העלם והנער מחמת שהתלבשו בו.

כשהשכינה במקומה באצילות אצל הקב"ה לא משתנית, אין בה שנוי והקב"ה לגבה כשז"א הוא במקומו באצילות אצל המלכות לא השתנה אין לו שינוי, ז"ש אני הויה לא שניתי. אני הוא השכינה הויה הוא עמו אמצעי היי ז"א.

וז"ש שלף איש נעלו דא סנדלפון שהוא מלכות דבריאה אשר בקטנות עולה למקום החזה דמטט ומלביש רגלין דזו"ן היי בינה ותו,מ שלהם ויש במלכות זו דבריאה ב מיני דינים בחינת דיני הזכר הנמשכים מקו שמאל, ומבחינה זו נק סנדל שהוא אותיות שנאה דלות וכ"ז נמשך משמאל. ויש בו בחינת דינינקבה הנמשכים ממסך דסיום שבה ומבחינה זו נק נעל להיותו נועל האורות במסך שלו שלא יתפשטו ממנו והלאה. סנדל איהו לגבי קב"ה היי מבחינת דיני הזכר ונעל גבי השכינה היי דיני הנקבה, אלבה מלכות דאצילות אינה נחשבת לנעל לז"א. אבל ת"ת שהוא ז"א גופה להויה כלומר שש ספירות חג"ת נה"י הם הכלים והויה הוא האור שבהם ומלכות גופא לשכינתא דאיהו אדני שספירת המלכות היא הכלי והשכינה שהיא אדני היא האור המלובש במלכות כלומר שז"א ומלכות הם ב פרצופים נפרדים שיש כלים ואורות לזה, ויש כלים ואורות לזה ואין המלכות בחינת נעל אל ז"א וזה נאמר בעת גדלות אבל בעת קטנות נמצאת כתר מלכות שנשאר בה אז היא דבוקה בחזה דז"א ואינה בבחינת גוף ואורות.

 

שאלות חזרה בזוהר כי תצא לז-לט
1. מדוע נעשה קניין ע"י שליפת הנעל וכיצד זה מצביע על עולמות עליונים?
2. מהו שינוי שם, שינוי מקום ושינוי מעשה?
3. מדוע בכתיבה רושמים הוי"ה ובקראה אומרים עדני?


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב