הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא טז-יח | מתקדמים | שיעור 4
האזינו אדרא זוטא טו - יח 4
אורחא דפלוגתא דשערי השביל באמצע השער
חשיבות הלימוד על שורש המחשבה נובע מבקשתנו, עשה רצוני כרצונך, כלומר מבקשים לתקן ולכוון את המחשבה האֳמוּנִית להשפעה לפי התבנית העליונה.
שׂערת נפש באה במצב קטנות כשלא מקבלים חכמה/שפע שאז אין שמחה. מיעוט החכמה גורם לדינים שנקראים שערות.
המצח בו אין שערות מבטא את גילוי הרצון. לעיתים טוב הדבר שהרצון מוסתר, כאשר אין הוא רצון אמיתי של השפעה. זמן מסוגל בו כדאי לגלות את רצון הרצונות הוא מנחה בשבת.
מנחה בשבת היא מציאות נפשית של השראה עליונה, בה יש לאדם אפשרות לבחירה להתנהל לפי תודעת הנשמה ולא לפי תודעת הגוף, שאז נכון לגלות את הרצון.
למי שאין בו שליטה עצמית, כדאי לו שלא לבחור, אלא לתת לגדולים ממנו להוליך אותו.
עתיקא זה היי א"א בזמן הגדלות נמצא בג' ראשים שהם גלגלתא מוחא של אוירא שהוא חסדים וחכמה סתימאה וכלולים בראש אחד שהם בכללם ראש אחד של א"א בקטנות החלוקה היא לשני ראשים וראש עליון ההוא היי הרישא דלא אתיידע שהוא ראש עתיק הוא למעלה למעלה דהיינו למעלה מג' ראשים דא"א, ומשום שעתיקא קדישא נרשם בג' ראשים שהם סוד ג' קוים שכתר הוא ימין ומו"ס הוא שמאל ואוירא הוא קו אמצעי, אף כך כל שאר הנרות המאירים ממנו דהיינו הספירות נרשמו בג' כי יש ג' קווים בראש שנק' חב"ד וג' קווים בתוך שנקראים חג"ת וג' קווים בסוף שנק' נה"י.
נרשם עתיקא קדישה בשנים כי כללו של עתיק הוא בשנים, א כתר עליון של העליונים שהוא הראש של כל הראשים שהוא גלגלתא דא"א הכולל בתוכו גם חכמה סתימאה. ב ואותו הראש שהוא למעלה למעלה מזה דהיינו הראש דלא אתיידע כך כל שאר הנרות הסתומים בשנים שה"ס קו אמצעי שבו חסד וגבורה שאינם מתיחדים להכריע בין ימין ושמאל ע"ד שהתבאר, שהם נמשכים מב' ראשים רדל"א וגולגלתא דא"א, עוד עתיקא קדישא נרשם ונסתם באחד דהיינו שכל האורות שבו נכללים בשליטת אור החסדים בלבד, והוא אחד והכל הוא אחד, כך כל שאר הנרות מתקדשים ומתקשרים ונחזרים באחד והם אחד.
ויש פירוש אחר אשר עתיקא הוא שם כולל לג' רשין דרדל"א גלגלתא וה"ס אשר א"ס מתלבש בהם ואומר כמו שעתיקא כלול בג' רישים רדל"א וגלגלתא וחכמה סתימאה, כך שאר בוצינין אשתכחו בתלת שהם חב"ד חג"ת נה"י ולפי שדעת כלולה מחכמנ ובינה וכן ת"ת כלול מחסד וגבורה וכן יסוד מנצח והוד שכל אחד מהם נמצאו שנים שנים ע"כ אמר עתיקא קדישא אתרשים בתרין שהם רדל"א וראש א,א כך כל שאר בוצינין כליל בתרין. בכל ג בחינות חב"ד חג"ת נה"י מתקבלת הארה רק בקו אמצעי
עוד פירוש כי סוד ג' רשין דא"א ה"ס תקון ם ל צ דצלם ופירושם כי לעת גדלות בעת שהי' יוצאת מאוויר וחזר להיות אור החכמה יש בזה ג' מדרגות, א היא בחינת ג"ר דינה שהוא חפץ חסד ולא חכמה וע"כ אין י יוצאת מאויר שלה לעולם והיא סוד ם דצלם. מדרגה ב היא ז"ת דבינה שצריכה חכמה כדי להשפיע לזו"ן וע"כ יוצאת י מהאוויר שלה וחוזר בה אור החכמה, אבל לא לעצמה אלא להשפיע לזו"ן מפני שכל הבינה הן הג"ר והן ז"ת הם בחינת אור החסדים ומדרגה זו נק'ל דצלם ויש מדרגה ג דצלם שהוא בינת זו"ן שבהם מתגלה החכמה מחזה ולמטה כי שם מקום גילוי של החכמה
ם דצלם - ג"ר דבינה חסדים מכוסים י של אויר לא יוצאת
ל דצלם - ז"ת דבינה חסדים מגולים גם אויר, י יכולה לצאת ולהיות גם אור
צ דצלם - זו"ן
וז"ס התקון של ג' רישין דא"א כי כתר וחכמה דראש א"א אין עסק בהם ותחילת העסק בבינה דראש א"א אשר ג"ר דבינה מכונים גלגלתא שבהם אין י יוצאת מאוויר והם בבחינת חסדים וה"ס ם דצלם וז"ת דינה דראש א"א מכונים מוח דאווירא שבו יוצאת י מאוויר ומגלה החכמה אבל לא לצרכו, כי הוא מאיר רק בחסדים כדרך הבינה וה"ס ל דצלם וזו"ן דראש א"א ה"ס ראש ג הנקרא חחכמה סתמאה דא"א ששם מקום גילוי החכמה ממש. וה"ס צ דצלם ולפ שבראש דא"א הוא שליטת החסדים ע"כ נסתמה החכמה בו ואינה מתגלה כלל ע"כ נק' חכמה סתימאה.
וזה אמרו ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת דהיינו בג' בחי ם ל צ דצלם אוף אכי כל שאר בוצינין דנהרין מניה כלילן בתלת כי בכל פרצוף ופרצוף נבחנים אלו ג בחינות ם ל צ כמו בג' רישין דא"א. ומלבד זה יש עוד הבחן גדול בב' הרצופין עתיק וא"א כי באמת הם עשר ספירות דפרצוף אחחד שהוא פרצוף הכתר אלא מתוך התקון של עלית המלכות לבינה שנעשה בכל הפרצופין, עלתה המלכות דכתר לבינה דכתר וסיימה שם פרצוף הכתר ונשאר כו"ח וחצי בינה בפרצוף הכתר וחצי בינה ותו"מ יצאו ממדרגת כתר וכתר חכמה וחצי בינה נשארו בכתר, נק' פרצוף עתיק או רדל"א ואלו בינה ותו"מ דכתר שיצאו לחוץ מהכתר התתקנו לפרצוף א"א והמלכות הזו שעלתה לבינה דכתר שמחמתה נעשו ב פרצופין בכתר נשארת תמיד ברדלא שהוא ג"ר דכתר ואינה יוצאת משם לעולם.
ורק בחצי כתר התחתון שהוא א"א שהוא ו"ק דכתר בו יוצאת י מאוויר במוחא דאווירא שבו כנ"ל. ולפיכך נמשך מכאן לכל הפרצופים דאצילות שנחלקים כמוהם לג"ר וו"ק אשר בג"ר דכל פרצוף.
עתיקא קדישא אתרים בתרין שהוא ראש דלא אתיידע שההוא ג"ר דכתר וראש א"א בכללו שהוא ו"ק דכתר שאין החכמה מתגלה בג"ר אלא בו"ק שכל פרצוף ופרצוף מתחלק כך לג"ר וו"ק אשר בג"ר החסדים מכוסים מחכמה ובו"ק החכמה מתגלה כנ"ל.
מצח הרצון דא"א
מג המצח התגלה בעתיקא קדישא דהיינו בא"א נק' רצון כי ראש העליון הזה הסתום למעה שאינו נודע, פשט שליטה אחת מתוקה ונאה שנכלל במצח ומשם שהוא רצון כל הרצונות התתקן במצח ונתגלה בהכרעה. וע"כ נק' מצד הזה רצון, טורנא הר, שליטה פירושו שליטה כי על סרני פלשתים, וכן אין הקב"ה בא בטרוניה שפירושו בשליטת זרוע וכח. זהו רצון עליון שמכריע הכל
כי עיקר ההבחן שבסוד המצח הוא משום שהוא מתגלה שאין עליו שערות, שמתגלה משערות ראש שכיסו אותו בעת קטנות וצריך שתדע ששורש השערות באות מקרומא דאווירא שבתוך ראש דא"א שה"ס הפרסה שנעשתה בע"ס דראש א"א מחמת עלית המלכות לבינה שהוציאה בינה ותו"מ דראש לחוץ והניחה את הראש בכתר וחכמה דכלים ונפש רוח דאורות שה"ס י שנכנסה באור ועשתה אותו לאויר. ומיעוט הזה של אור החכמה שהתמעט לבחינת אויר שהוא חסדים יצאו השערות שה"ס דיני ואע"פ ששערות באות מחכמה סתימאה, הנה זה אמור רק לחלק בין הארת החסדים לבין אור החכמה להורות שאין דינים נמשכים כלל מאור החסדים אלא מאור החכמה שהוא חכמה סתימאה דא"א. אמנם ודאי שאין השערות באות משלימות החכמה אלא ממיעוט החכמה והיינו מהפרסא שבראש שה"ס י שנכנסה באור ומיעטה הראש מהאור החכמה שנעשה לאויר. וממיעוט הזה יצאו השערות על הגלגלתא סביב סביב אלא שנפסקו מלצמוח על המצח.
כי כמו שהתבאר סוד ג רישים דא"א שה"ס ג בחינות הנק' ם ל צ דצלם שהם בחינות פנימיות הראש כן יש אלו ג בחינות בחיצוניות הראש אשר עצם הגלגלת ה"ס דצלם שבו אין י יוצאת מאוויר לעולם וסוד המצח והפנים ה"ס ל דצלם שבו יוצאת י מאויר לעת גדלות וחזר אור החכמה אל הפרצוף ולפיכך כיון שהשערות באות מ י שנכסה לאור ע"כ נקבע מקומם על הגלגלתא שה"ס ם דצלם שמשם אין י יוצאת מאויר אפילו בשעת גדלות מה שאין כן המצח שה"ס ל דצלם אשר בעת גדלות יוצאת י מאויר שבו ואור החכמה חוזר למקומו א"כ אי אפשר שיהיו בו שערות בקביעות כי בגדלות התבטל בו שורש השערות שה"ס י שנכנסה לאויר וע"כ אין שערות צומחות במקום המצח ועכ"ז יש הפרש בין עת קטנות לגדלות כי בעת קטנות נמשכות השערות מגלגלתא ומכסות את המצחד שהוא מטעם י שיש באויר המצח.
ובגדלות מתפנות השערות מהמצח ונתגלה מהשערות היי שנפנו ממנו השערות, ונתגלה שזה יורה שיצאה י מאויר שלו.
אע"פ שבל' דצלם יוצאת י מאויר וחזר אור החכמה לפרצוף עכ"ז אין ל דצלם לוקחת החכמה לצורך עצה מחמת היותה ז"ת דבינה וכל ספירת הבינה אפילו ז"ת שלה ג"כ הן בבחינת כי חפץ חסד הוא אלא שמוציאה י מאויר ומתגלית החכמה בשביל ז"א, להיותה שורש לז"א. ונמצא שאע"פ שמתגלה חכמה בל' דצלם עכ"ז היא בוחרת יותר בחסדים ואינה מקבלת החכמה לעצמה ונמצא שגם בעת גדלות אחר שכבר יצה י מאויר דראש א"א והמצח הפנה משערות ונתגלה עם כל זה אין במצח אלא הארת החסדים בלבד כי אין מחבל חכמה לצרכו.
וכל ההפרש בו בין קטנות גדלות הוא כי בקטנות נמצאים החסדים בו שלא ברצונו אלא בהכרח שבשליטה מחמת מיעטו י שנכנסה באור ועשתה אותו אויר. אבל בגדלות אחר שיצאה י מאויר וחזר אור החכמה לפרצוף והמצח דוחה אור החכמה ובוחר באור החסדים, הרי החסדים נמצאים בו ברצון באפן שבשעה שמצח ממכוסה בשערות נמצאים שם החסדים שלא ברצון וכשנתגלה המצח מהשערות נמצאים שם אור החסדים ברצון.
והנה תחילת עלית המלכות אל הבינה מתחיל בפרצוף הכתר דאצילות שמחמתה נעשו ב פרצופים רדל"א וא"א שע"ז התמעט גם פרצוף א"א וגם בו עלתה י לאויר שלו וכן בכל המדרגות, ולמה נק' רצון, ואומר חצי פרצוף הכתר העליון הנק' רישא שלא אתיידא הוריד שליטת המלכות שנכנסה בבינה אל ראש א"א שמחמת זה יצא אור החכמה דא"א ונעשה לאויר שבזה השליט רדל"א אור החסדים במצח דא"א וע"כ נק' זה בשם טורנא שהוא שון שליטה שזה יורה שהחסדים הם שלא מחמת בחירה וחפץ אלא בהכרח בשליטה ונק' בשם בסימא שהוא לשון המתקה כי על ידי עלית המלכות לבינה נמתקת המלכות מהדינים שבה ברחמי הבינה ונק' בשם יאה כי שם גנוז יסוד דעתיק שה"ס ויהי יוסף יפה תואר, ולולא המתקה זו דמלכות שעלתה לבינה לא היתה המלכות ראויה לקבל יופי הזה והטעם שאנו מיחסים תקון זה של עלית המלכות לבינה היי י שנכנסה באור דווקא במצח ולא במקום אחר כי מיעוט הזה נעשה שם בכוונה כדי לגלות הארת החסדים מהמצח בבחינת רצון של כל הרצונות שהוא המקום שבו יוצאת י מאויר והחכמה חוזרת אל הראש ואש גם אז המצח דוחה הארת החכמה ובוחר בחסדים, לפיכך הוא המקום שבו נגלה לכל שהארת החסידים שבו הוא ברעוא דרעוין של החסדים בכח ההכרעה שבמצח שהכריע והחשיב החסדים על החכמה שזה גילה לכל, כי בו מתגלה הרעוא דרעוין שיסד האריז"ל בזמר של שלוש סעודות שאת מתגלה המצח שאז נתגלה שהארת החסדים שבו היא מחמת תשוקה ורצון ולא משום כח ושליטה מחמת עלית המלכות לבינה, שהרי עתה כבר יצאה מבינה ועם כל זה הוא דוחה חכמה שהוא מחמת תשוקת החסדים הגדולים ואלו החסדים חשובים הרבה יותר מחמה כי יש בהם מעלה שניהם להיותם משפיעים החמה לז"א נחשים בעצמם כמו החוכמה וכחם יפה להכניע החיצונים כמו חכמה, ולהיותם רק חסדים אין שום אחיזה להשפעתם כי אור החסדים אינו מתעבה כלל ברדתו לתחתונים כי לא היה הצמצום רק על אור החוכמה בלבד ולא על אור החסדים. כמעט ולא ניתן לשלוט על אדם השולט על החסדים שבו.
מד וכשנגלה הרצון הזה במצח, רצון הרצונות נמצא בכל העולמות היי שהארה השלמה הזו מגיע לכל העולמות וכל התפלות שלמטה מתקבלות ומאירים פניו של ז"א והכל נמצא ברחמים וכל הדינים מסתתרים ונכנעים משום שיש בו ב המעלות של חכמה ושל חסדים.
מה) בשבת בשעת תפלת מנחה שבחול הוא הזמן שכל הדינים מתעוררים משום שאז מתגלה החכמה שבקו שמאל, הנה בשבת מתקלה המצח הזה דא"א בבחינת הרצון להארת החסדים ונכנעים כל הדינים ונמצאים רחמים בכל העולמות משום שיש בו מעלת שניהם ומשום זה נמצא שבת בלי דין לא למעלה ולא למטה ואפילו אש של גהינם נשקע במקומו, והרשעים נחים. וע"כ מתוספת נשמה של שמחה בשבת.
כי היום נחלק משהאיר היום עד חצות הוא שליטת הרחמים ומחצות היום ולהלאה הוא שליטת הדין שאז זמן תפלת מנחה ומהדין הזה יוצאי כל הדינים שבלילה ולפיכך גם בחצי יום הראשון אין בחינת הארת רחמים גמורים. כי יש אחיזה לחיצונים גם בימין מפני חסרון הגדלות שבהם כי הגדלות אינה יוצאת בשלמות מחמת אחיזת הדינים של שעת המנחה. משא"כ ביום השבבת שאפילו בשעת המנחה אין שם דין מחמת הארת מצח הרצון שיש בו מעלות שניהם. מעלת חכמה מפני שהוא המשפיע חכמה אל ז"א ובהיותו אור החסדים אין שום יניקה ממנו לקליפות, ונמצא שכל הקליפות נכנעים ממנו ומסתתרים להיותו אור החכמה, ואין שום דין נוהג שם כי בהארת החסדים השלמים אין הדינים נאחזים. וז"ש ובג"כ אשתכח שבת בלא דינא, כיוון שבשעת שליטת הדין דהיינו במנחת שבת מאיר אז מצח הרצון, כבר התבטל הדין מכל יום השבת ואין שליטה אלא לחסדים, כי כיון שהתבטל שורש הדין אין עוד לדינים ולעונשים במה להאחז, כי בחסדים השלמים אין להם אחיזה.
שאלות חזרה בזוהר אדרא זוטא טז-יח
1.כיצד מחולק הכתר דאצילות לג' ומה גורם לחלוקה זאת?
2. מדוע גם בינה ז"א ומלכות דכתר דאצילות שנבדלו להיות ראש דא"א מחולקים לג' הסבר חלוקה זאת?
3. הסבר את סוד מ ל צ שברישא דא"א ומה תפקידו של כל אחד?
4. מהו מצח הרצון כיצד ראוי לגלות אותו משיערות בלי שדינים יאחזו בו?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧