הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קס-קסב | מתקדמים| שיעור 54
בראשית זוהר חדש קס - קסב שעור 54
תוצֵא הארץ נפש חיה
כאשר אדם בא להוליד בן, כלומר הבנה נפשית, עליו לבדוק את כוונתו ומחשבתו. בכל מפגש עם המציאות, הצורה בה מגיבים אל המקרה, צריכה להיות מתוך ידיעה שכל מה שקורה, זהו שיח של הבורא אליו.
כמו בתשמיש בין איש לאישה, קיים הקשר בין הבורא לנברא, לכן עליו לקדש עצמו, כדי שלא יוליד הבנה מוטעית וחצופה. התוצאה הנפשית אותה רוצים להוליד, צריכה להיות בעקבות הרגשה פנימית שבאה ממקור החיים לשם שמים. כאן נבחן האדם כיצד הוא נהנה. אם זוכה ליהנות רק מהאמת, אז מוסיף לשכינה ברכה, ואם חלילה פועל את נפש החיה שבו, תענוג לפרטיות, הוא מתנתק ממקור החיים.
כל יגיעה שלא לשם שמים, יכולה להביא תענוג זמני, אך אין לו קיום, ואין שום בנייה נפשית שתוכל לקדם לקשר ודבקות. ההרגשה עצמה נובעת מהצורה בה מקדש עצמו האדם בזמן התשמיש.
תנה. אמר רבי יוסי, אראה פני השכינה, כי לאחר זמן נפגשתי שם, וראיתי אותו הבן שנולד להם, והיה בן שבע שנים. ראה אותי בבית, ולא רצה לדבר עימי. אמר לו אביו, לך אליו, כי אדם גדול הוא.
תנו. אמר הילד, אני מפחד לדבר עימו, ולהתקרב אליו, כי איני יודע, אם יש לו נשמה קדושה, אם לא. כי כך למדנו ביום הזה, שכל מי שאין לו נשמה קדושה נשמת חיים, ופועל את הנפש חיה שבו, אסור לדבר עימו, ולהתקרב אליו. אמר לו אביו, אדם גדול וחכם הדור הוא.
תנז. התקרב אליי, ומטרם הספיק לדבר עימי, אמר אליי, אני רואה בך, שנשמה חדשה יש בך מימים מועטים, ולא נזרקה בך בשעה שיצאת לעולם. גם אם אדם נולד עם נשמה שאינה קדושה, יכול להשיג נשמה קדושה בזכות מעשיו, כלומר אפשר לתקן. תמהתי. אמרתי, כך הוא. כי עוד פנוי בלי אישה הייתי, כשעסקתי בתורה, וניתנה בי הנשמה.
תנח. אמר לי הילד, האם ידעת נפש חיה, שכתוב עליה שהייתה מהארץ, והרי משמע שהיא נפש חיה, ולמה היא מהארץ?
תנט. אמר לו רבי יוסי, אמור בני. אמר הילד, כך אמר לי רבי כלומר הילד אינו אומר דבר מעצמו, אלא מה ששמע מרבו, והכן הגיע לדרגת הבנה כזו, בזכות התשמיש הקדוש של הוריו, כי היא נפש תענוג, שהוציאה הארץ, ומהארץ נחצבה. אבל היא חיה, שתוכל להתנענע לכאן ולכאן, שהדומם אינו זז, הצומח גדל אך לא זז, בעל החי הרצון שלו כבר מתנועע עם נפשו הבהמית, כמו שעושים הבהמות והשרצים והכול. אבל אין בה תבונה וחכמה בעבודת הקב"ה, כי לא נבראה אלא לבהמות ולחיות, להתנענע בה בלי תבונה, ולהיות כלה כשתצא מהגוף, כמו שיוצא ההבל מהפה. זה שאדם מרגיש, עדיין לא עושה אותו לבחינת נשמה, אלא יכול להשיג נשמה רק אם יש לו תבונה וחכמה בעבודת השם, שזו ההבחנה בין נפש אלוקית לנפש החיה.
תס. אמרתי לו בני, מהו רבך, אמר לי רבי אלכסנדאי, שאלתי אותו ומה למדת ביום הזה. אמר הילד כתוב, ראשית חכמה יראת ה׳, שׂכל טוב לכל עושיהם. וכך אמר רבי אלכסנדראי, מה היא חכמה? היא שמו של הקב"ה. והוא חכמה. ומעולם לא גילה לשום אדם, ואינה עתידה להתגלות, אלא קצת ממנה דרך ל"ב נתיבות החכמה, נגלה למשה בלבד. בריח התיכון הוא חכמה דאריך אנפין.
תסא. ולא עמד משה על כל ידיעתה לא קיבל ג"ר דחכמה, אלא עמד על מה שלא עמד אדם, על ראשית זו, חכמה. כמ"ש במשה, ויַרְא ראשית לו, שזוהי חכמה שבלי יראה לא ניתן להשיג את האהבה.
תסב. הרי כתוב, וה׳ נתן חכמה לשלמה. לא כתוב, נתן החכמה, אלא, נתן חכמה, בלי ה׳ הידיעה בלי הג"ר דחכמה, שיש תיקון באצילות שבחינת ג"ר דחכמה נגנזה, שפירושו, שעמד על קצת אמיתתה ולא החכמה ממש. המשיח עתיד לדעת קְצתה, כמ"ש בו, ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה. שכתוב, רוח חכמה, ולא חכמה ממש. גם החכמה עצמה מתחלקת לנר"ן חי, ומלמד שמשיח מקבל רק רוח ג"ר דחכמה בתחילה. רק אחרי מלחמות השם וקיבוץ הגלויות ועושים תשובה, עולה המשיח במדרגות.
תסג. והחכמה היא ראשית הכול וקודם הכול, כמ"ש, ראשית חכמה. אבל, יראת ה׳ שׂכל טוב, כלומר, היראה נשארה בשכל ובבינה לדעת ולחקור יראת ה׳. לכל עושיהם לא רק בגוף, אלא עם הנשמה, עם הכוונה, לעושה המצוות ביראה בתחילה, עד שירגיל עצמו לעשות באהבה. גם מי שרק מתחיל לעשות את המצוות, צריך לעשותן מתוך יראת הרוממות, וזה רק אמצעי ותרגול כדי לעשות באהבה.
תסד. שאלתי את הילד, מה שמך? אמר לי, אהבה. אמרתי לו, אדון אהבה, וקראתי עליו, ואהבַת עולם אהבתיךְ. ואני זכיתי לראות את בנו של הילד כשגדל, רב אדא, וסיפרתי לו את זה.
תסה. אמר רבי יעקב בר אידי, חכם היה אדה"ר, שהיה מכיר ויודע כל מי שהייתה בו נפש חיה, ומי שהייתה בו נשמה. כשבאו אצלו, הכיר את כולם. כמ"ש, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה. זה למי שאינו יודע ומכיר בעבודת בוראו, ונשמה למי שהיה יודע ומכיר בעבודת בוראו. וכך הוא עד היום, מי שאינו יודע ומכיר בעבודת בוראו, ואינו עוסק בתורה, יש לו נפש חיה, ולא נשמה. האדם לא נבחן עם איזה שכל יש לו או כישרון או עוצמה, אלא אם יודע ומכיר בעבודת בוראו.
תסו. אע"פ שנפש חיה זו יש בבהמות ובחיות למיניהן, והתיר אותן לבני אדם, חס הקב"ה עליהן במיתתן, שלא יצערו לנפש החיה הזו. ואין לך אדם שלא תהיה בו נפש חיה. ובחסדי השם נתן לכל יהודי נפש חיה, כדי שישוב לעבוד בוראו, להבדיל עצמו משאר כל אדם, כדי לעסוק בתורה ובמצוות, שבזה מרוויח הנשמה הקדושה. מכאן שנפש חיה היא אמצאי, בסיס שממנו יוכל לעבור למדרגת נשמה.
תסז. לפיכך השוחט, המוציא נבלה או טרפה מתחת ידו פעם אחת, מחרימים אותו. בפעם שנייה, מעבירים אותו מתפקידו. בשלישית מכריזים עליו בשוק, שכל מה ששחט הוא טרפה, ולעולם אין מעמידים אותו עוד להיות שוחט.
תסח. שואל רבי יצחק, האם על הפעם הראשונה אין מענישים אותו חוץ מזה? והרי אותו שוחט שאינו מראה סכינו לפני החכם, מחרימים ומעבירים אותו ולא צריך פעם שניה ושלישית, ומכריזים על בשרו, שהוא טרפה. ואם על סכין שתפקידה לעשות בירור דק את נקודת החיות, שאינה נמצאת יפה, הוא כך, אז על מי שיצאה נבלה או טרפה מתחת ידו, מכ"ש שמחרימים ומעבירים אותו, ומכריזים על בשרו שהוא טרפה.