הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח י-יב | מתקדמים| שיעור 4
זוהר חדש נח י - יב שעור 4
אלא תולדות נח
וזהו, אלא תולדות נח נח איש צדיק תמים. מי ראוי להיות בזו ההנאה והמנוחה והמרגוע, מי שהוא איש צדיק תמים. אמר רב פפי זאת המנוחה למעלה היא את האלהים התהלך נח למעלה ולא למטה.
אלה תולדות נח, ר אלכסנדראי פתח, לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר, לא יהיה בך אל זה זה יצה"ר ולא תשתחווה לאל נכר, שלא תבעול ארמית. ארמית לשון רמאית. כל התרגום הוא לשון שקר, ויש לקחת בחשבון שהחיצוניות היא רמאות אם לא רואים דרכה את הפנימיות. אסור להתחתן עם החיצוניות, או להיות הבעלים של השקר, לבעול ארמית. יש בגמרא ובזוהר טקסטים רבים בארמית כדי שלא לתת לחיצונים הבנה ושליטה, כלומר לא לעשות שימוש בקודשה במקומות שהחיצונים עלולים לקחת אותה.
ר אלעזר אומר, לא יהיה בך אל זה שלא תהא נח לכעוס שכל הכועס כאלו עובד ע"ז כאילו עובד עבודת אלילים שאמר רבי עקיבא, כך הוא דרכו של יצר הרע, היום אומר לך עשה כך ולמחר אומר לך עבוד ע"ז והולך ועובד. הרי יצר הרע נמצא באדם, אלא מלמד שלא תיתן לו להוליך אותך, שהיצר הוא רק אמצעי שצריך להיות כפוף לנשמה, ליצר הטוב. היצר הרע משלם בתענוג מזויף במזומן. כך למשל אדם נופל לשמוע ליצר הרע ומחפש מחמאות וכבוד מהזולת, הוא הופך להיות שפוט וכנוע לאותם כוחות שידיחו אותו מדרך האמת, כדי למצוא חן בעיניהם. אפילו את הקדושה אין לפעול כדי ליהנות, אלא ליהנות רק מהאמת. כפי שאומר הרמב"ם, לפעול את האמת מפני שהיא האמת.
הוא רבי עקיבא היה אומר, כעס ת"ח גדול מכולן. במה דברים אמורים, בדברים שהם כנגד הקב"ה שאמרה התורה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' אבל בדברים אחרים אסור לו לכעוס. והרב אצל תלמיד, כדי שיהא מצוי בכבודו ובמוראו מותר. ואצל שאר העם למען יהיה מוראו עליהם לשם שמים, מותר. ושאר אנשים אסור, שאין כעסם ליראת שמים. מותר להרגיז ולכעוס על היצר הרע, כלומר מותר להשתמש בשלילה נגד השלילה. אך כאן דרושה מדרגה רוחנית, כלומר לשקר את השקרן מותר רק לאדם ישר. עדיף לכל אחד שלא להחשיב עצמו כרב או תלמיד חכם, ולא לפעול כלל עם מידת הכעס.
א"ר שמעון, מדת הצדיק קשה לכעוס ונח לרצות, וזו המדה הגדולה מכולם, ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נח, נח בדעתו נח בדיבורו נח במהלכו, ומי עושה זה, איש צדיק. וכשמת אומרים עליו, אי מי עניו אי חסיד. תמים היה בדורותיו, ולמאי יזכה, את האלהים התהלך נח, למעלה על כל המעלות. בד"כ הכעסים באים מכך שאדם לא מקבל את הדברים החיצוניים הגופניים. הגאוותן אומר בא לי, וכשלא מקבל מיד כועס.
בד"כ פחד נובע מאי וודאות. היצר הרע מצייר לו ציור רע שהדברים החיצוניים שבהם הוא מורגל, כאילו הם הוודאי והשלמות. אך ברגע שוודאי זה מתברר כקנה רצוץ, נכנס האדם לפחדים. על האדם להישען על הוודאי הראשוני הנצחי, הבורא יתברך. כל משענת אחרת תביא אותו לערעור הבטחון שיבא לפחד וכעס. על האדם להשיג את הוודאיות הנשמתית שהיא חלק אלוקה ממעלה, שהוא כפרט שייך לכלל הגדול, לקב"ה.
ויולד נח שלשה בנית, תאני רבי כרוספדאי אלו ג הנהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה להיות עזר בעבודת בוראו והיא נקראת שם. והנהגת התאווה והיצר הרע, המנהיג ומחמם את הגוף בדבר עבירות והיא נק חם. הנהגת היצר הטוב המנהיג את האדם בכל טוב, וליפות מעשיו בתורה וביראת השם היא נק יפת, וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים.
ומי מעכב ומפסידו, ותשחת הארץ לפי האלקים, זהו הגולם ההסתכלות רק על הדבר הגולמי, כמו בחינת מדרגת החכמה שהאור והכלי באים כאחד, ולא פועלים את הבחירה המפסיד ומשחית הכל ועליו אמר שלמה בחכמתו, משחית נפשו הוא יעשנה, מאי הוא יעשנה, א"ר כרסופדאי הגולם יעשנה נשחתת. את הנפש, מאחר והוא רוצה לפעול כמו במדרגת החכמה שהאור והכלי באים כאחד, מנסה לפעול כמו הרצון לקבל לעצמו.
גלם גימטריה חכמה 73 גולם הוא מדרגת עיבור, שהאור והכלי באים כאחד, שעדיין אין את כח הבינה, השיתוף של הנברא, ואז הוא פועל רק את מה שנתן הבורא, הוא הרצון לקבל. הבינה החלה בבחירה ביתר דבקות.
ד"א אלא תולדות נח, מה כתיב למעלה מהענין וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב בליבו אין מדובר שהקב"ה עצב, אלא דרגת המלכות, תפיסת הבורא שבנברא, ר אליעזר אומר, בא וראה שאין כמדת בשר ודם מדותיו של הקב"ה. מדת בשר ודם עושה מה שעושה ולאחר כן מתחרט ומתעצב ממנו, יכול אף הקב"ה כן.
מ"ש כתוב, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, והזהיר לאדם ואמר ובחרת בחיים למען תחיה חיים זה חיבור למקור החיים, ובחיבור זה יש לבחור. לא כתוב וקבלת בחיים אל ובחרת בחיים. חיים = חכם, וחכם נק משפיע, כלומר אם תבחר להיות משפיע אז אתה חי, לעומת רשעים שבחורים ברצון לקבל שבחיהם נק מתים, ואם הוא הולך בדרך רע הוא בעוונו ימות שנאמר עוונותיו ילכדונו את הרשע העוון, עיוות בתפיסה של הרשע, היא המחשבה שהתענוג הוא זה שמחבר אותו. כך כתיב, וירא ה' כי רבה רעת האדם. אמר הקב"ה אני רואה כי כולם מחוייבים, ואם יכלו ברעתם הרי יאבד עולמי, כיוון שראה לנח ובניו שהיו צדיקים וישראל פליטה בעולם, התנחם ושמח.
א"ר אליעזר, האי ויתחם, לשון נחמה הוא, וכן על וינחם שבתורה לשון נחמה הוא, רואה את הרע ורואה את הטוב ומתנחם עם הטוב לראות טוב אומר שבכל דבר יכול לראות האדם מקום לעבודת השם שאז הדבר שנראה מנחם שהרי ניתן לעבוד את השם, מכח המסך אתו ניתן לבנות אור חוזר והשפעה. א"ל ר עקיבא, לדבריך מאי ויתעצב אל ליבו, א"ל בא וראה מדת רחמנותו של הקב"ה, כי אע"פ שהתנחם, לקח עצבון על אבדת הרשעים, שאע"פ שהיו רשעים אינו חפץ במיתתן ולא היתה שמחה לפניו. לכאורה השם עצב שאי אפשר בזמן תיקון לקבל את כל האור בעל מנת להשפיע, ובחלק מהבחינות לא ניתן עדיין לעבוד בהשפעה.
א"ר יהודה, מאי דכתיב ונח מצא חן בעיני ה' שמו גרים נח בהפוך חן ולמה קרא בתולדותיו תחלה, כדי להראות לעולם כמו שהוא היה צדיק, אף הם היו צדיקים וראויים להתיישב העולם מהם גם שם חם ויפת היו בחינת צדיקים שהיו תחת נח, אך כשיצאו, חם חטא
ומנא לן, תא חזי כיון שנכנסו לתיבה, ראו בצערו של עולם והצטערו ומנעו עצמם מפריה ורביה, ואעפ"י שיצאו, יצאו כמו כן, עד שראה הקב"ה מעשיהם ואמר, לא תהו בראתי עולמי, האם אתם רוצים להישאר בבחינת תוהו, נברא שלא מוליד מעצמו כלום ואתם פרו ורבו הזדווגו לנשותיכם ועשו פריה ורביה, באותה שעה ברכם שנאמר, ויברך אלקים את נח ואת בניו וגו. כשאדם נמצא בצער הוא נכנס לתיבה, שהיא מקום של שמירה, של צמצום ב שאי אפשר להשתמש ברצון לקבל, אז אומר לעצמו אשתמש רק בגלגלתא ועיניים ברצון להשפיע. אבל מה עם האח"פ, מה עם הקטנות, אלא יש להשתמש באח"פ דעליה כי אין מדרגת חכמה באה אלא על הרצון לקבל. צריך את הרצון לקבל ויש להשתמש בו בעליה. תהו הוא מסך של צמצום א ובוהו של צמצום ב. מי שלא רוצה להשתמש ברצון לקבל פועל בניגוד לחוקים העליונים.
אלה תולדות נח, רבי פנחס פתח, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה, מאן אינון בני האלקים. בני גדולי הדור, מלמד שהיו טובות מראה, כתיב הכא כי טובות הנה וכתיב התם טובת מראה מאד. היו הולכות ערומות ואנשים הולכים ערומים ואלו ואלו רואים את ערוותם ונואפים אלו את אלו, ולמה נק בני האלקים, שהיו גבורים גדולים ענקים היה להם את הכוח של הטבע.
אמר ריב"ל פעם אחת נפגשתי בהר סלע עיטם ומצאתי בשני צדי הסלע שני אנשים ושולטים בב' פיות זה למעלה מזה. והיו מדברים זה עם זה, עלי בוא ונעבירו מהעולם. קרה להם איש הגדול ההוא מהשדים של אגרת בת מחלת, ושמו יוסף השד. אמר להם ריב"ל האלא זה הוא רב גדול ועליון של הדור, שבגזירת פיו הוכרחתי לעבור מישוב הארץ למדבר, וזה הוא שמכריזים עליו ברקיע. דמיין פירושו שולטים מלשון דהוא גברא מעבד דומים.
ובעוד שהייתי הולך מצאתי האם המקור של אלו האנשים. אמרה עלינו לבתה הקטנה, אל הם חגבים קטנים, שכחם בפיהם, הביאי אותם אלי, ואעשה מהם תבשיל מטעמים לאחיך. מטרם שבאה אלינו קרה לנו נס, ונעשה לפנינו נהר מים רבים. שמעתי שהיתה אומרת, אמי אמי, פרפרת רבת הכלכלה עברה מאתנו. וברחתי מהן ונצלתי. פרפרא פירושו פרפרת היינו מטעמים מלשון את אורחיו ואת פרפרותיו. רבאת הוא כמו רבת, סברנא פירושו כלכל כי על כלל מתרקם סובר. סלע נק מלכות שעלתה לבינה. מלמד כאן כיצד ניתן להתגבר על היצר הרע. פה הוא נקב בראש והוא בחינת רצון לקבל, גם בחינת בינה שרוצה להשפיע. במלכות שעלתה לבינה שני צדדים, האחד שיכול לגרום לשבירה כמו שהיה בעץ הדעת, וכאשר אדם דבק בדרכי התורה, אז אפשר גם את צד הרשע לרתום ללכת לתכלית.