פנימיות התורה

פנימיות התורה

תְּהִיָה עצומה מלווה לכל סיפור הבריאה. ראוי להבין שהתורה לא באה, אלא להורות לנו את דרכנו בחיים. אין התורה באה ח"ו לספר לנו סיפורים, כפי שאומר הזהר (בהעלתך ס"ד): "אוי לאלו הרשעים האומרים, שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשריהם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד. כך גם התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל, אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הסיפורים הם רק לבוש".

 

גם ספור זה של הבריאה הנו רק לבוש. לַלבוש ב' תפקידים. להסתיר ולגלות. מצד אחד מסתיר הוא את האמת ומצד שני מגלה אותה. שאלמלא אותו לבוש לא יכול היה הנברא לראות דבר. כאדם המסתכל על השמש ראוי שיסתכל בה בזכוכית מפוחמת המסתירה את האור מחד, אך מאידך נותנת את האפשרות לראותה. הבנה זו צריכה להנחות אותנו בקוראנו את סיפור הבריאה, הסיפור בא לגלות לנו את האמת, את סודות התורה. וכל מי שבאים ללחוש לו סוד הוא מאד מתעניין, במיוחד אם הסוד קרוב ללבו.

המקובלים יודעים את כל המציאות מסיפור הבריאה. הם יכולים לספר לנו מה יתרחש בעולם הזה, מתי תהיינה מלחמות, מתי יגיע המשיח וכו'…

אתם רוצים לדעת את השנה בה יגיע המשיח?!? אני מניח שרובכם מאד מסוקרנים. נסו לשמור הרגשת סקרנות זו לשאלות הבאות.

אתם רוצים לדעת איזו יגיעה אתם צריכים לעשות???

אתם יודעים מהי האמת???  אתם יודעים מהי בחירה???  אתם יודעים איך בנויים עולמות עליונים???

כל אחד מתעניין במה שקרוב אליו. כאשר הרב"ש היה מלמד דברים עמוקים, הרבה אנשים היו נרדמים. שאלו את כבוד קדשו באחת מהפעמים למה אנשים נרדמים בשמעם דברים כל כך חשובים? תשובתו: אם היו יודעים, שמדברים אודותם, הם היו מאד קשובים. כדוגמת אדם שחושב ששניים מחבריו מדברים איזה סוד אודותיו. הוא מאזין בקשב רב. לאחר מכן הוסיף: כך אדם צריך ללמוד זהר, לדעת, שהכל מדובר אודותיו.

כך עלינו ללמוד את התורה. לדעת שהכל מדובר אודותינו. גם כאשר מדברים מעולמות עליונים ממלאכים ומספירות.

האנשים המזדהים עם הגוף הגשמי, עם המציאות החומרית, מחפשים כל העת בתורה את התופעות הגשמיות, את השכר הגשמי. רוצים הם לדעת את פעולת הגשמי. מתי תהיה מלחמה, כמה שנים יחיו, כמה ילדים יהיו להם, רוצים הם לדעת, כמה הנאה ונחת ישיגו מהתורה, איזו שלווה צפויה להם.

האמת היא, שנכון שהאדם יזהה את עצמו עם הצד הרוחני שלו, ולא עם הצד הגשמי שלו. הגשמיות היא לא האדם, היא אמצעי להגיע לאדם שבנו, אמצעי לעבוד דרכו, כדי לתקן את האני האמיתי שלנו. האני של האדם הוא הרצון שלו. ישנם רצונות אמיתיים וישנם רצונות דמיוניים.  האדם הנו הרצון האמיתי שלו ולא הרצונות הדמיוניים שלו. כאשר פוגעים במכוניתו, הוא אינו צריך לצאת מהמכונית ולאמר "פגעת בי", היות והוא לא המכונית. כך בע"ה אם נרגיל את עצמנו, אט אט, להזדהות עם הצד הרוחני שלנו, נוכל אף אל התורה להתייחס לא כסיפורים גשמיים, לא כסיפורי הסטוריה, ולא כמגדת עתידות.

על האדם לדעת שהתורה היא הוראת דרך לאדם להתחברות תודעתית עם תכליתו. כך מבקשים אנו ללמוד.

 

אין תגובות

להגיב