015- הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים לא-לב (שיעור השקפה)
בראשית א' – עמודים לא-לב
מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"
"רוב בני האדם לא יודעים מי האני האמיתי שלהם"
הזוהר מדבר רק על הנשמה, סיכם לנו עד כה מה שקרה עד שהגענו לבחינת "רֵאשִׁית" – מלכות דאצילות. זה האני האמיתי של האדם, שעליו לעבור ד' שלבים מוקדמים בכדי לממש את יעודו: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ (צמצום א'). וָבֹהוּ — (מסך), וְחֹשֶׁךְ-(צמצום ב') עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ… — (מסך).
תֹהוּ: תוהה בו, חומר גלם ראשוני שניתן מלמעלה, שלנברא אין בו תפיסה של לבוש, ולכן הוא נקודת אמונה ראשונית.
בֹהוּ: בוהה בו מתחיל לחקור, כבר יש הרגש, וְרוּחַ — מסך, לאחר צמצום ב' שנעשה מהחֹשֶׁךְ-רצון והרגש חסרון.
בעבודת הנפש תֹהוּ זו הסכמה לוותר על עצמך. דחייה של רצון נותנת הרגש, כשאין העדר לא מרגישים רצון. הקיום שלי מתחיל כשאני חש שאני בכלל קיים – "אני רוצה משמע אני קיים"!
בֹהוּ -שאני מוכן להגיב, רואה שאני יכול לפעול ברצון כללי. חֹשֶׁךְ — חכוך ההבנה הפרטית שלי עם משהו עליון, שאני רוצה ולא יכול לפעול אותו, בלי ניצוצי השפעה, לא יכול להתחבר לאור.
מסך זה אותו חלק שיכול לחבר בין ב' הפכים. הוא מייצר בי רצון חדש, שיכול להתחבר להכרה עליונה, להשפעה. "קול דממה" אומר שאני מוכן להתחיל להרגיש, יודע איפה לנוע ולחפש. המסך — מתחיל לחבר אותי להגיב למציאות
בצמצום ב' גיליתי שיש לי פרטיות, שלא באתי לעולם סתם, יש לי יעוד, ועלי להתכלל בכלל, בכדי למלא את תפקידי בחיים.
מחשבה מגיעה מלמעלה, אני לא יוצר מציאות, אלא מגיב לה ע"י המסך. עליך לקבל שתחילת המציאות לא שייכת אליך. יש בורא שנתן חומר ראשוני, האני שלי, וכעת עלי לקחת אחריות לבנות מסך בכדי להגיב נכון. "אדם שלא יכול לקבל עצמאות -אחריות נשאר קטן"
בשעור הבא נלמד כיצד מתחילים את התגובה למציאות בחיים, שהאני יתגלה על פי סדר העולמות העליונים.