008- הדף היומי בזוהר הסולם – ויצא – כב-כד (שיעור השקפה)

008- הדף היומי בזוהר הסולם – ויצא – כב-כד (שיעור השקפה)

 שיעור שמע:

bmp3 (1)

קומה ה'

לד) קוּמה ה' למנוחתך אתה וַאֲרון עוזך. קוּמה ה' למנוחתך, כמ"ש, יקום המלך לבית המנוחה, למשכנו.

לה) שניים שאמרו, קוּמה ה', משה ודוד. משה אמר, קוּמה ה' ויָפוּצו אויביך. ודוד אמר, קוּמה ה' למנוחתך. משה, בעלה דמטרוניתא, ציווה לה לעשות מלחמה עם שונאיו. דוד הזמין אותו למנוחה, הזמין את המלך והגבירה עימו. שכתוב, קוּמה ה' למנוחתך, אתה, המלך, וַאֲרון עוּזֶךָ, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם.

קוּמה, המשכת חכמה וג"ר. ב' מיני קימה:

א. ממשיך הארת השורוק, הארת חכמה בלי חסדים, כדי להכניע האויבים, הס"א. שנכנעת ע"י הארת החכמה. ובעת הזאת אין זיווג לזו"ן, כי אז השליטה לקו השמאל, ולא לימין, ז"א.

ב. ממשיך הארת החכמה, בקו השמאל, נקודת השורוק, כדי להשלים עימה את החסדים בג"ר, ע"י התכללות ב' הקווים, אשר אז באים החסדים, המנוחה, שלמות הסופי, שאין אחריה עוד מה להוסיף. ונמצא המשכה זו הוא הזמנה לזיווג זו"ן, שז"א, קו ימין, לאחר שנשלם בעת הזיווג מהארת החכמה שבנוקבא, משפיע אור שלם דחסדים אל הנוקבא, שהוא בג"ר, המנוחה.

וזהו ההפרש בין משה לדוד. כי משה, להיותו מרכבה לז"א, בעלה דמטרוניתא, היה בכוחו להמשיך אל הנוקבא, גם את הקימה דמין הא', הארת השמאל בלי ימין. ואעפ"י שמפריד אותה אז מבעלה, אין בכך כלום, כי אחר שמגלה הארתה והאויבים נכנעים, הוא מחזיר אותה תכף אצלו, ומשפיע לה חסדים ונשלמת מחכמה וחסדים יחדיו. לכן תחילה אמר, קוּמה ה' ויפוצו אויביך, שהמשיך לה הארת החכמה משמאל בלי ימין, כדי להפיץ האויבים. ותכף, שובה ה', החזירה לזיווג, רבבות אלפי ישראל. והשיגה עתה חסדים וחכמה, כי רבבות הם חסדים, ואלפי חכמה.

כי להיותו מרכבה לז"א בעלה, יכול לצוות עליה כרצונו, ואפילו להפרידו ממנה כרגע. וע"כ היה מצווה אותה להכניע השונאים, שזה הקימה דמין הא', אעפ"י שנפרדה ממנו. כי תכף היה מחזיר אותה לזיווג, שאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

אבל דוד הזמין והמשיך הקימה דמין הב' אל הנוקבא, בשביל המנוחה, כדי להגדיל את החסדים בג"ר, שלמות הסופי. נמצא שהמשיך הקימה אל הנוקבא, רק כדי להגדיל החסדים שבז"א, כאיש המזמין לביתו את אדונו, שאע"פ שהזמין הקימה אל הנוקבא, לא היה זה אלא בשביל אדונו, ז"א. שהזמין את המלך והגבירה עימו, כלומר, שהגבירה, הנוקבא, שקיבלה את הקימה, תתכלל בזיווג עם המלך, החסדים, שע"י התכללות הזה ישיגו החסדים דז"א את הג"ר שלהם במנוחה. כמ"ש קוּמה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה בשביל המנוחה, להגדיל את החסדים בג"ר. אתה וארון עוּזֶךָ, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם. כדי שהזיווג המרומז בהכתוב, אתה, ז"א, וארון עוזך, הנוקבא, לא יפסוק. כי אם היה ממשיך הקימה דמין הא', היה נעשה פירוד בין זו"ן, כמו אצל משה. ודוד, להיותו רק מרכבה אל הנוקבא, לא היה רוצה לגרום את זה אפילו לרגע.

לו) כהניך ילבשו צֶדק וחסידיך ירננו. מי שמזמין את המלך, ישנה את מעשיו, כדי לגרום שמחה אל המלך, אם דרכו של המלך הוא, שמשמחים אותו בדחנים מפשוטי עם, יסדר לפניו בדחנים מכובדים ושׂרים גדולים, ואם לא יעשה כן, לא השלים שמחת המלך.

לז) דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה. כשאמר, קוּמה ה' למנוחתך, שִינה את הבדחנים של המלך, שיהיו שׂרים מכובדים, כמ"ש, כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו.

ואמר, וחסידיך ירננו. לוייך ירננו, היה צריך לומר, כי הלויים הם הבדחנים של המלך. ועתה, שדוד הזמין את המלך למנוחה, עשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, ולא הלויים.

כי שמחת המלך, ז"א, באה מהמשכת המוחין דהארת החכמה שבקו שמאל, שהוא, יין המשמח אלקים ואנשים. ולפיכך הלויים, להיותם מקו שמאל, ממשיכים הארה זו, ונחשבים למשמחים את המלך. והיה צריך לומר, לוייך ירננו, כי הם הממשיכים מוחין של רינה ושמחה, להיותם בחינת שמאל. ולמה כתוב, וחסידיך ירננו, שהם ימין, הממשיכים חסדים בלבד?

דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה, שאמר, קומה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה דמין הא', המשכת הארת החכמה שבשמאל, להגדלת ג"ר דחסדים, המביא אותם אל המנוחה, לשלמותם הסופי. נמצא, בזה ששינה את בדחני המלך ובעלי הימין, הממשיכים תמיד חסדים, שהם הכהנים והחסידים, נעשו עתה מרכבה להארת החכמה שבשמאל, הנקרא יין המשמח אלקים ואנשים, ונעשו הם הבדחנים של המלך ולא הלויים. שעשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, וע"כ אמר, וחסידיך ירננו, ולא, ולוייך ירננו.

לח) אמר הקב"ה לדוד: איני רוצה להטריח את הכהנים והחסידים, שימשיכו את הארת השמאל, כי הם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. אמר לו דוד, ריבוני, כאשר אתה בהיכלך, אתה עושה כרצונך, כמשה, ז"א, שאמר, קומה ה' ויפוצו אויביך, שזו הארת השמאל, כשהוא בפני עצמו, שאז רק הלויים הם בדחני המלך, ולא הכהנים והחסידים. עתה שהזמנתי אותך, הרי הדבר תלוי ברצוני, שהוא, להקריב אליך את אלו החשובים יותר, הכהנים והחסידים, שיהיו לבדחנים לפניך, אע"פ שאין דרכם בזה, כי הם, כי חפץ חסד הוא.

לט) מכאן למדנו, שמי שהוא בביתו, יוכל לסדר דרכיו ומעשיו כרצונו, ואם מזמינים אותו, יעשה רצונו של מארחו, כמו שמסדר לפניו. שהרי דוד החליף הלויים, ונתן הכהנים במקומם, והקב"ה קיים הדבר כרצונו.

מ) אמר דוד, בעבור דוד עבדך אל תָּשֵׁב פני משיחך. הסדר, שסידרתי, לא ישוב עוד לאחור. לא יתבטל. אמר לו הקב"ה, חייךָ, אפילו בכלים שלי לא אשתמש, אלא בכלים שלך. ולא זז משם הקב"ה, עד שנתן לו פזרונות ומתנות, שכתוב, נשבע ה' לדוד אמת לא יָשוב ממנה, מפרי בטנך אָשִׁית לכיסא לָךְ.

 

 

 

אין תגובות

להגיב