031- הדף היומי בזוהר הסולם – ויצא – צא-צג (שיעור השקפה)

031- הדף היומי בזוהר הסולם – ויצא – צא-צג (שיעור השקפה)

מאמר זוהר- וימצא דודאים בשדה

רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. אליי תבוא, הלוא הוא חוצפה? להיפך, מכאן למדנו הענווה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, שכתוב, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ מרחל, שקיבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.

רטז) ולא עוד, אלא שפֶּתח האוהל של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפֶּתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באוהל רחל, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל, ולא תעיז לפני אחותה. ולא עוד אלא אמרה לאה, אם יכנס יעקב באוהלה של רחל, אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.

ריז) וכל זה, שברוח הקודש לאה ניצנצה בה, וידעה שכל השבטים העליונים שכולם קדושים יצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה. ומשום שזכתה לרוח הקודש ידעה לקרוא להם שמות בחכמה.

ריט) כתוב, בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. וכתוב, שבעַת ימים תאכלו מצות לחם עׂני. לחם עׂני בלי ו' כתוב. כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחר. וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו, נתן להם מדרגת לחם עוני. לחם עוני, זהו דוד המלך, שכתוב בו, כי עני ואביון אני.

דוד המלך, הנוקבא, בעת שמקבלת הארת השמאל מן בינה, שאז היא בקומה שווה עם ז"א, רגל רביעי של הכיסא, בינה, ואז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז"א בעלה. וע"כ היא ענייה בלי אור, ונקראת לחם עוני, מחמת שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואז כתוב, כי עני ואביון אנוכי. ומדרגה זו של הנוקבא היא מדרגה ראשונה שלה. כי כשהוציאם ממצרים מרשות הס"א, ורצה לקרבם אל הקדושה, נתן להם מדרגת לחם עוני שבנוקבא, כי היא מדרגה הראשונה של הנוקבא.

רכ) ולחם עוני זה נקרא מצה, בלי ו', ז"א. כי נוקבא בלי זכר ענייה, מחוסרת חסדים. ונתקרבו ישראל בתחילה לבחינת מצה, להיותה מדרגה הראשונה. ואחר שקירב אותם יותר, הביא אותם הקב"ה במדרגות אחרות, ונתחבר הזכר בנוקבא, שנזדווגה עם ז"א ומקבלת חסדים ממנו. ואז, מצה, אחר שנתחברה עם הזכר, נקראת מצוה, בתוספות ו', כי ו' רומזת על ז"א. כמ"ש, כי המצוה הזאת. וע"כ במדרגתה הראשונה נקראת מצה, ואח"כ במדרגות האחרות נקראת מצוה.

רכד) נתן הקב"ה לישראל לחם זה, מוחין, מארץ החיים, מהנוקבא, הנקראת מצה, ואח"כ היה לחם זה לחם מִן השמים, מז"א.

רכה) כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מארץ הזו, הנוקבא, הנקראת מצה. שכתוב, ארץ ממנה יֵצֵא לחם. ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעוה"ז. כלומר, שלחם זה שקיבלו ישראל בפסח מהנוקבא בלבדה, הנקרא מצה, היא מדרגה ראשונה בהשגה, כמו התינוק המתחיל לטעום טעם לחם.

 

רכו) ישראל לא ידעו ולא השיגו במדרגות יותר עליונות, עד שאכלו לחם העליון, הנמשך מז"א, מהשמים. ומטרם שאכלו לחם העליון, ידעו והשיגו רק במקום בנוקבא. ורצה הקב"ה שידעו ישראל יותר, מדרגות יותר עליונות, המאירות מז"א לנוקבא. ולא יכלו עד שטעמו לחם ממקום העליון, מהשמים, ז"א, שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מִן השמים. ואז ידעו והסתכלו במקום ההוא העליון.

רכז) ההתחלה שהתחילו ישראל לדעת, היה לחם עוני. אלא אין לנו דבר בעולם שלא יהיה בו זכר ונקבה. וכל מה שיש בארץ, יש ג"כ בים.

רכח) ויבוא יעקב, ותצא לאה לקראתו. מאין ידעה שהוא בא? שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו. וגרם החמור שיצא יששכר מלאה. כמ"ש, יששכר חמור גָּרֶם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי, שאם יבוא יעקב באוהל של רחל, אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן ויבוא לאוהל שלי.

רכט) כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים? כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים. אבל יעקב היה יודע, שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה במזל. כי דודאי בני, הם דודאים המולידים בנים. והזכירה זה ליעקב, כדי שיהיה לו נחת מהסגולה שניתנה לרחל להוליד בנים.

רל) כתוב, מושיבי עקרת הבית אֵם הבנים שְׂמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית, עולם התחתון, הנוקבא דז"א, רחל. אֵם הבנים שְׂמחה, עולם העליון, בינה, לאה. ומשום זה הללויה, הוא אותיות הללו-יה, כי עולם העליון נברא באות י', ועולם התחתון נברא באות ה'.

רלא) כל אלו השבטים הם תיקונים שלמטה, של הנוקבא, וכולם נתקנו כעין שלמעלה, בינה. כמ"ש, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לקחת ממנו גוף. הגוף הוא תורה. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, את גופך ממש. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך.

לאה בינה, והזיווג היה עם חכמה, שע"כ נאמר, וישכב עימה בלילה הוא, ולא נאמר יעקב. ואליי תבוא, הפירוש לעלות למ"ן. כמ"ש כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, שְׂכירויוֹת הרבֵה:

א. לקחת מחכמה גוף, תורה. יששכר, שהוא מרכבה לתורה יותר מכל השבטים, ונופל השכירות על הזיווג עם החכמה בסיבתו.

ב. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לך לגופך ממש. שהשכירות הוא על גופו של יעקב, שיעלה למ"ן לזיווג חכמה ובינה.

ג. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך. שהשכירות על לידת הצורה, להוליד בן.

וכל אלו ג' שכירות נכללות בכפל המילות, שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ.

רלב) מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה, יורש עוה"ב, המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, המוחין דאו"א עילאין. שכתוב, יששכר, אותיות יש שכר, לפעולתך, עסק התורה. והשכר הוא כמ"ש, להנחיל אוהביי, יש, שהוא בינה שחזרה לחכמה. ואוצרותיהם אמלא, המוחין דאו"א עילאין, נחלת יעקב, שנחל מהם נחלה בלי מֵצָרִים, אלו ב' מוחין הם שְׂכָרוֹ של העוסק בתורה.

רלג) ותאמר לאה, כי ילדתי לו שישה בנים. מעלה ומטה, נו"ה, וארבע רוחות העולם, חסד גבורה ת"ת יסוד. למי שמאריך באחד, באחד דקריאת שמע, צריך להמליך את הקב"ה למעלה ומטה ולארבע רוחות העולם, וזהו אחד, שאחדותו מתגלה בו"ק הללו.

רלד) הרי בְּשָׂמִים, שישה בנים של לאה, כוללים שישה אחרים, יוסף ובנימין, ובני השְפחות, והם שנים עשר, והם שישה. אפשר לומר שהם שנים עשר, ואפשר לומר שהם שישה, משום שכל אחד כלול בחברו. שישה העיקרים הם שש, ועם הנכללים בהם, הם שנים עשר. ולאה עומדת עליהם, אז י"ג. לקיים הכתוב, אֵם הבנים שְׂמחה הללויה.

רלה) וע"כ כתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, משום שהיא עולם הנסתר ולא נתגלה, שאין לתחתונים השגה בה. וע"כ כתוב, שַלֵח תְשַלַח את האֵם, ואת הבנים תיקח לָך, משום שהאם היא עולם הנסתר ואינה מתגלה כלל. תיקח לָך, שתמשיך בהם הארת חכמה ותגלה אותם, והוא חיוב, משום שהאם, לאה, נסתרת, בלי השגה. לכן תשיג את הבנים.

רלו) ואת הבנים תיקח לָך. כתוב, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמים, חסד, קצה הראשון דז"א, שמים, ועד קצה השמים, יסוד, קצה האחרון דז"א. שישה קצוות, חג"ת נה"י דז"א, המכונים שישה בני לאה. ומשמיענו הכתוב, שבהם נוהג שאלה, העלאת מ"ן להמשכת חכמה. וכל אלו נקראים הָרֵי בְשָׂמים.

מכאן ולמטה, אחר המלכות דאצילות, נקראים הָרֵי בָתֶר, כמ"ש, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שהם הרי פירוד. עד המלכות דאצילות הוא עולם היחוד, שישראל אורייתא והקב"ה אחד, ולמטה ממנו הם ג' עולמות הפירוד, בי"ע.

רלז) בני השְפחות קשרו קשרים, ארבעה הקשרים שצריכים לתיקון. משום זה אלו הקשרים יוצאים ובולטים לחוץ מן הגוף, אע"פ שכולם אחד. כלומר אע"פ שכבר נתקנו, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, מ"מ נשארו בולטים מחוץ לגוף, להיותם מתחילה מטרם היחוד, ריקניים בלי אור כלל. ומכאן ולהלאה, שאר הקשרים, הם כולם אחד בדרך מישור, שאינם בולטים מגוף. וע"כ כל השבטים עולים בעדוּת של מעלה, שהם המוחין דבינה, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. וע"כ כתוב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל להודות לשם ה'.

 

אין תגובות

להגיב