הדף היומי בזוהר הסולם – וישלח – כח-ל (שיעור השקפה)

הדף היומי בזוהר הסולם – וישלח – כח-ל (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

bmp3 (1)

גיד הנשה

ט) על כן לא יאכלו… בגיד הנָשֶה. ואפילו בהנאה אסור, ואפילו לתת לכלב אסור. ולמה נקרא גיד הנשה? ומשיב, משום שהוא מְנַשֶּׂה, שמדיח בני אדם מעבודת בוראם. ו שַׁם רובץ היצר הרע.

ק) וכיון שהמלאך התאבק עם יעקב, לא מצא מקום בגופו, שיוכל להתגבר על יעקב, כי כל אברי גופו עזרו ליעקב. כי כולם היו חזקים ולא היתה בהם חולשה. ואין הקליפה נאחזת אלא במקום חסרון וחולשה.
ויגע בכף ירכו, בגיד הנשה, במינו. ביצר הרע, שהוא מינו ו שַׁם מקומו של היצה"ר. ומ שַׁם בא היצר הרע אל בני אדם. כיון שגיד הנשה מקומו של היצר הרע, שהוא מינו של המלאך סמאל, ע"כ היה יפה כחו להאחז שם.

קא) ומשום זה אמרה תורה, לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ועל כן כל איבר שאוכלים מבעלי חיים, מחזק איבר שכנגדו באדם האוכל. ודאי שגיד הנשה מחזק את היצר הרע, שהוא מינו. ובני ישראל לא יאכלו אותו, שהם אינם מצדו וממינו. אבל העמים עובדי ע"ז יאכלו אותו, שהם מצדו וממינו של המלאך שלהם, שהוא סמאל, ויחזק את לבם.

קב) משום שיש באדם רמ"ח אברים, כנגד רמ"ח מצות שבתורה, שהם נתנו לְהֵ עֲשׂות, וכנגד רמ"ח מלאכים, שנתלבשה בהם השכינה, ושמם כשם רבונם.

קג) ויש באדם, שס"ה גידים. וכנגדם שס"ה מצות, שהם לא נתנו לְהֵ עֲשׂות. שגיד הנשה הוא אחד מהם. וכנגד שס"ה ימות השנה. בתוספת עשרת ימי תשובה. ותשעה באב הוא אחד מהם, שהוא כנגד המלאך סמאל, שהוא אחד משס"ה מלאכים, השולטים על שס"ה ימות השנה. ונמצא ט' באב בשס"ה ימות השנה, וגיד הנשה בשס"ה גידים. הם בחינה אחת. ועל כן אמרה תורה, לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. א"ת, הוא לרבות תשעה באב, שאין אוכלים בו ואין שותים. להיותו בחינה אחת עם גיד הנשה.

קד) ומשום זה ראה הקב"ה הכל, ונרמז בכתוב רמז ליעקב. ויאבק איש עמו, היינו בכל ימות השנה, ובכל אבריו של יעקב. ולא מצא מקום לאחיזה, אלא בגיד הנשה ההוא. ומיד תשש כחו של יעקב. ובימות השנה מצא את יום תשעה באב, שבו נתגבר סמאל, ונגזר הדין עלינו, ונחרב בית המקדש. וכל מי שאוכל בתשעה באב, כאלו אוכל גיד הנשה. ואלו לא נחלש כח זה של ירך יעקב, היה יכול לו יעקב, והיה נשבר כחו של עשו, למעלה ולמטה.

קה) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. מה בין משה לשאר נביאי העולם? משה הסתכל במראה המאירה, ז"א, ושאר הנביאים לא היו מסתכלים אלא במראה שאינה מאירה, הנוקבא. משה היה שומע הנבואה, ועומד על רגליו, וכחו מתגבר, והיה יודע דבר על בוריו, כמ"ש, וּמַרְאֶה ולא בחידות. שאר הנביאים היו נופלים על פניהם בשעת הנבואה, ונחלש כחם, ולא היו יכולים לעמוד על בירורו של הדבר, משום שכתוב, כי נגע בכף ירך יעקב והוא צולע על ירכו. כי הנבואה היא מנצח והוד דז"א, שהן ב' ירכיים. וכיון שנפגם הירך, ע"כ אין נבואתם צלולה כראוי.

קו) וכל אלו הנביאים לא יכלו לעמוד על מה שעתיד הקב"ה לעשות לעשו, חוץ מעובדיה הנביא, שהיה גֵר שבא מצד עשו, הוא עמד על בוריו בענין עשו, ולא נחלש כחו, כמ"ש בספר עובדיה.

קז) וכל שאר הנביאים, נחלש כחם ולא יכלו לעמוד ולקבל דבר על בוריו כראוי. כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, שלקח ושאב כל הכח של הירך, ועל כן נשבר כחו של הירך, ונשאר צולע על ירכו. כי כל נביאי העולם לא יכלו להשיג ולעמוד בו.

קח) ומי שלומד בתורה, ואין מי שיתמוך בו, ולא נמצא מי שיטיל כסף לסחורה לתוך כיסו, לחזקו, על זה נשתכחה התורה בכל דור ודור, ונחלש כחה של התורה בכל יום ויום, כי אין להם לעוסקים בתורה על מה שיסמכו. כמ"ש, והוא צולע על ירכו. שאינם נותנים תמיכה וחיזוק לתלמידי חכמים, שיוכלו לעסוק בתורה. וע"כ המלכות הרשעה מתגברת בכל יום ויום.
כמה גרם החטא הזה, ומשום שאין מי שיסמוך את התורה, שהיא ז"א, כראוי. נעשו הסומכים דז"א, נצח והוד דז"א, חלשים. וגורמים, שיתגבר אותו שאין לו שוקיים ורגליים לעמוד עליהם, שהוא הנחש הקדמוני.

קט) ויאמר ה' אלקים… על גחונך תלך. כי נשברו הסומכים שלו ונקצצו רגליו, ואין לו על מה שיעמוד. כך ישראל, אם אינם רוצים לסמוך את התורה, לפרנס תלמידי חכמים העוסקים בתורה, הם נותנים לנחש סומכים ושוקיים לעמוד ולהתחזק בהם. כי מחסרונות שבקדושה נבנה הס"א.

קי) כמה מרמה וערמה התחכם באותו הלילה, אותו רוכב על הנחש, סמאל, כנגד יעקב. כי הוא היה יודע, שכתוב, הקול קול יעקב והידים ידי עשו, שאם נפסק קולו של יעקב, קול התורה, אז ניתן כח אל הידים, ידי עשו. משום זה הסתכל לכל הצדדים, להרע ליעקב ולהפסיק קול תורתו.

קיא) וראה אותו חזק בכל הבחינות. ראה הזרועות, חסד וגבורה, הנקראים אברהם ויצחק, שהם חזקים. ראה הגוף, יעקב המיחד ב' הזרועות, שמתחזק ביניהם. וראה כח התורה שלו, ושהוא חזק מכל הבחינות. אז וירא כי לא יכול לו. מה עשה? מיד, ויגע בכף ירכו. בתומכי התורה, שנתחכם כנגדו. אמר, כיון שנשברו תומכי התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד, ואז יתקיים מה שאמר אביהם, הקול קול יעקב והידים ידי עשו. וכן, והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך.

קיב) ובזה נתחכם כנגד יעקב. כי כדי לשבור כח התורה שלו, הלך ונתחזק עשו. וכשראה שלא יכול לפגוע בתורתו, אז החליש כחם של אלו התומכים בלומדי התורה. כי כשלא ימצא מי שיתמוך בלומדי התורה, אז לא יהיה, קול קול יעקב, ויהיו, הידים ידי עשו.

קיג) וכאשר ראה יעקב את זה, כשעלה השחר התקיף אותו ונתגבר עליו, עד שהוא ברך אותו והודה לו על הברכות, ואמר לו, לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. לא יעקב, שמוֹרֵה על מרמה, כמ"ש, ויעקבני זה פעמים. כי אם ישראל, בגאוה וגבורה, שאין מי שיוכל לך. כי השם ישראל מורה על שררה וגאוה. כמ"ש, כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל.

קיד) מנחש זה כמה חילות מתפרשים לכל צד. ונמצאים בעולם אצל האנשים. וצריכים לקיים את גיד הנשה ההוא, כי אע"פ שקרב אליו אותו הרוכב על הנחש, שהוא סמאל, הוא קיים ומתקיים בגוון, ולא נשבר.
ש"ך ניצוצין נפלו בשבירת הכלים בעולם הנקודים. שהם עשר ספירות, שבכל אחת מהן נשברו ל"ב בחינות. שמונה מלכים, דעת, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות. ובכל אחד מהם ד' בחי' חו"ב תו"מ. הרי ל"ב. ועשר פעמים ל"ב הם בגימטריה ש"ך.
וט"ס ראשונות שבהם מתבררות ומתקנות ע"י המאציל, שתקן מהם ד' עולמות אבי"ע, וע"י הצדיקים בקיום תורה ומצות, שהם ט' פעמים ל"ב, שבגימטריה רפ"ח. אבל ספירה אחרונה מהם, שהיא מלכות, הכוללת גם היא ל"ב בחינות, נשארה בתוך הקליפות בלתי מבוררת. ואי אפשר לברר ולתקן אותה בששת אלפי שנים. וע"כ נקראת ל"ב האבן. מטעם, שאסור לברר ממנה, אלא אם נשמרים היטב, שלא לברר אלא רפ"ח הניצוצים. הרי במשך ששת אלפי שנים, היא מתבררת מאליה, בלי שום מעשה מלמטה. ואז נאמר עליה, והסירותי את ל"ב האבן מקרבכם. שהוא ל"ב בחינות שבכלי המלכות, שנשברה ונתלבשה בקליפות. שהתקון הוא בידי המאציל בלבד, ולא בידי אדם.
ונודע, שבכל דבר יש עולם, שנה, נפש. גם בל"ב האבן יש עולם, שנה, נפש. עולם, הוא הנחש הקדמוני, שסמאל רוכב עליו. שנה, תשעה באב. ונפש, גיד הנשה.
שכתוב, וירא כי לא יכול לו. כי יעקב היה שלם מכל רפ"ח ניצוצים, שכבר תקנם לגמרי. אז, ויגע בכף ירכו, בגיד הנשה, כי היא עוד לא נבררה. וע"כ, וַתֵּקַע כף ירך יעקב, כי כמו שסמאל יש לו כח לרכוב על הנחש, כן יש לו כח על גיד הנשה, כי בחינה אחת הן, זה בעולם וזה בנפש.
כמ"ש, ויאבק איש עמו. שגיד הנשה, הוא ל"ב האבן שבנפש. ותשעה באב, הוא ל"ב האבן שבשנה. והם עוד לא נבררו מן הקליפות, וע"כ נאחז בהם. אכילה, היא בירורים מן הקליפות. וכיון שגיד הנשה הוא ל"ב האבן, ע"כ אסור לבררו בידי אדם. ומזה הטעם אסור לאכול בתשעה באב, כי ביום זה, שהוא ל"ב האבן, אסור הבירור. הרי שאיסור גיד הנשה ואיסור אכילה בתשעה באב הם דבר אחד.
ואע"פ שאסור לברר אותו ולאכלו, משום שהקליפות נאחזות בו, מכל מקום אנו מצווים לקיימו, עד לעתיד לבא, עד שיתוקן על ידי המאציל. כי אע"פ שסמאל נאחז בו, לא ביטל אותו בזה. כי אע"פ שאין לו תקון בעצם מהותו, מ"מ יש לו תקון בגוון שלו. כי גוון שלו, שהוא שחור, נכלל בג' גוונים דקדושה שבט"ס ראשונות, ומקבל מהם הארה ותקון, שיתקיים באופן שיהיה ראוי לבירור לעתיד לבא.

קטו) וצריכים להרבות כח הקדושה בעולם, ולהראות. כמ"ש, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. וכשהוא רואה, שגיד הנשה לא נשבר, כי ממשיכים לו הארה לקיום. ולא נֵאכל אותו מקום, שנשמרו מלאכלו, שפירושו בירור. אז נשבר כחו ותוקפו של סמאל. ואינו יכול להרע לבני יעקב. ועל כן אין אנו צריכים ליתן מקום לבריות העולם לאכול אותו ולהנות ממנו.

קטז) כי נגע בכף ירך יעקב. כתוב כאן, כי נגע בכף. וכתוב שם, כל הנוגע במת. שם הוא טומאה, אף כאן טומאה. כי סמאל טימא את גיד הנשה. וממקום טמא אין לנו להנות ממנו כלום. ומכל שכן במקום, שצד הטומאה, סמאל, קרב אליו. והתורה אינה אומרת יותר אלא, כי נגע. שכתוב, ויגע בכף ירכו. כמ"ש, וכל אשר יגע בו הטמא יטמא. ללמד, שסמאל טימא אותו מקום בנגיעתו.

אין תגובות

להגיב