005- הדף היומי בזוהר הסולם – מקץ – יט -כא (שיעור השקפה)
"
שיעור שמע:
וַיְהִי מִקֵּץ יט-כא
אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת
על האדם לעבור על כל רצונותיו, ובמקום שזוכה לפרי, שם עליו לשמרו.
"טיפול מונע" מעבירות יש לעשות על כל הרצונות. כאשר אדם מתגבר על פיתוי לעַבֶרה, שכרו גדול, וכך יוסף הצדיק לא השתמש בפרטיות שלו כדי לעבור עברה, אלא ההפך, ריכז את כל כוחותיו לשמירת הברית.
הקב"ה מסדר כל פרט בהתאם למחשבת הבריאה, גם תוך כדי פעולה על סיבות שמביאות לתוצאה מתאימה. כלומר במקום לפעול ישר על התוצאות, מסובב השם שהתוצאה תגיע בדרך כלל בדרך הטבע. כך למשל בכדי לקיים את ההבטחה לאברהם שיצאו ברכוש גדול, כאשר במצרים יש רעב – גלגל ע"י יוסף שילקט את כל הכסף לשם. בפנימיות: כאשר יוסף בא אל הרצונות שלו במקום הצר, לא היה שם רכוש גדול.
דניאל ראה גם את החלום וגם את פישרו, יוסף לכאורה ראה רק את סדר החלום ואת פשרו, אך ראיית יוסף הייתה גבוהה יותר, שראה את כל שש המדרגות בעלם העליון, וזכה בכך מתוך שהלך בדרך טהרה וקדושה. וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר-רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת-הָעִיר, וּמַרְאוֹת, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל-נְהַר-כְּבָר; וָאֶפֹּל, אֶל-פָּנָי. כל אלו הַמַּרְאוֹת שבמקרא הזה הם שש מדרגות. וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה הן שתים, וּמַרְאוֹת לשון רבים, הן ג"כ שתים, והן ארבע. כַּמַּרְאֶה ראיתי, הן שתים, והן שש מַראות. שש הספירות חג"ת נה"י של הנוקבא. גבריאל, יש לו מראָה, שנראים בה הגוונים של מעלה, שהם שש מַראות שבנוקבא. והן נראות בחֵיזוּ הזו, שהוא גבריאל, הנקרא חֵיזוּ מן חֵיזוּ. ויש חֵיזוּ לחֵיזוּ, וחֵיזוּ לחֵיזוּ, זה על זה. כלומר, שיש בחֵיזוּ לחֵיזוּ, שהוא גבריאל, הרבה מדרגות הנבחנות כל אחת לחֵיזוּ דחֵיזוּ. שפירושו, מראה ממראה העליונה, שהיא הנוקבא. שהן שש בחינות חֵיזוּ דחֵיזוּ, זה על זה, הנמשכות משש מראות שבנוקבא. וכולן נמצאות במדרגות חג"ת נה"י, ושולטות, ובהם נפתרים כל החלומות שבעולם. ואלו הן כעין שלמעלה מהן, כעין שש מראות שבנוקבא. כל החלומות מפרשים ע"י מראות אלו.
ומשום זה, כי אחת מאלו המדרגות גילה לו החלום ופתרונו. אבל יוסף, מתוך דבריו של פרעה, הסתכל במדרגות העליונות, שהחלום הראה עליהן, ואמר: פתרונו לפרעה.
והפקיד אותו על כל ארץ מצרים משום שהקב"ה מִשֶׁלוֹ. מִשֶׁל יוסף נתן לו, הפה שלא נשק לעבירה כתוב: וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי. היד, שלא קָרב לעבירה כמ"ש: ויתן אותה על יד יוסף. צוואר, שלא קָרב לעבירה כמ"ש: וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. הגוף, שלא קָרב לעבירה, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ. רגל שלא רכב על עבירה כתוב: וַיַּרְכֵּב אותו במרכבת הַמִּשְׁנֶה. המחשבה, שלא חָשַׁב בעבירה, נקרא נבון וחכם. הלב, שלא הרהר בעבירה, ויקראו לפניו אַבְרֵךְ. והכול קיבל מִשֶׁלוֹ. מראה כאן שההשגחה היא פרטית אפילו על מידות פרטיות.
וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. מה הטעם, ויעבור בכל ארץ מצרים? כדי למשול עליהם, שהיו מכריזים לפניו כך, כי קראו לפניו אַבְרֵךְ (אב בחוכמה ורך בשנים). ועוד, כדי לקבץ תבואה בכל מקום ומקום, רבי אלעזר אמר: כי אוכל שְׂדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה, ולא נתן תבואת מקום זה במקום אחר, כדי שלא תרקב. כי מִטֶּבַע כל מקום, ששומר על הפירות שגדלו בו.
אמר: רבי שעמון כל מה שעשה הקב"ה, הכול הוא לגלגֵל גִלגוּלים. לגלגֵל ולהקדים סבות לטובת ישראל (שלא יענשו), משום שרצה לקיים הבטחתו. כשברא הקב"ה את העולם, הביא מתחילה כל מה שצריך העולם, ואחר כך הביא את האדם לעולם, ומצא לו מזונות.
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם–אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. כשבא יוסף למצרים לא נמצא בה רכוש גדול. גלגל הקב"ה גלגולים, והביא רעב על העולם, וכל העולם הביאו כסף וזהב למצרים, ונתמלא כל ארץ מצרים כסף וזהב. ואחר שנתקן רכוש גדול בכל השיעור, הביא את יעקב למצרים.
כי כך דרכיו של הקב"ה, שבתחילה בורא הרפואה, ואחר כך הוא מַכֶּה. בתחילה התקין רכוש גדול במצרים, ואחר כך הביא אותם לגָלוּת. ועל זה גִלגֵל גִלגוּלים והביא רעב על כל העולם, כדי שיהיו מביאים כסף וזהב של כל העולם למצרים.
בשביל יוסף שהיה צדיק, גרם, שיקבלו ישראל עושר, כסף וזהב, שכתוב: ויוציאם בכסף וזהב. ומידו של הצדיק בא זה לישראל. והכול לזכוֹת אותם לעולם הבא. מפני שעליהם להתמודד ולהתגבר על הרצון לקבל של כסף וזהב, וכך יוכלו לזכך עצמם.
רְאה חיים עם אשָּׁה. מקרא זה בסוד עליון הוא. רְאֵה חיים, הוא חיים של עולם הבא, כי אשרי הוא האדם הזוכה בו כראוי להיות.
עם אשָּׁה אשר אהבת. זו היא כנסת ישראל, שהיא הנוקבא, משום שבה כתוב אהבה, שכתוב: וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ. מתי? הוא בעת שצד הימין אוחז בה, שכתוב: עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. וחסד, הוא צד ימין. כאשר הימין שולט על השמאל ניתן להתגבר ולתקן.
כל ימֵי חיי הֶבלךָ. משום שנוקבא בגדלותה הנקראת כנסת ישראל, (בקטנותה – נק' השכינה) נקשרה בחיים, בבינה, עולם ששורים בו חיים. כי עולם הזה, שהוא הנוקבא (הפרטיות), אין חיים שורים בו מבחינת עצמותה, וע"כ נקרא חיי הבל, משום שהוא תחת השמש, ז"א, וצריך לקבל ממנו. ואין אורותיו של השמש מגיעים כאן לעולם הזה. ונסתלקו מן העולם ביום שנחרב בית המקדש, שכתוב: חָשַׁך השֶּׁמשׁ בּצאתוֹ, שאורו עלה למעלה, ואינו מאיר למטה כמ"ש: הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב, שהוא היסוד דז"א, המשפיע לעולם הזה, שהיא הנוקבא. ולפיכך צריכים להמשיך לה חיים מבינה כמ"ש: רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ.
כי הוא חֶלקךָ בַּחיים. זה הוא זווג השמש, ז"א, עם הלבנה, הנוקבא. כי הנוקבא נקראת חלק, ואור השמש, חיים. וצריכים לבוא השמש בלבנה והלבנה בשמש (זיווג ששני הצדדים אחראיים לו), שלא להפריד ביניהם. וזה הוא חלקו של האדם, שיגרום במעשיו את זווג העליון, לבוא בהם לעולם הבא.