009- הדף היומי בזוהר הסולם – מקץ – לא-לב (שיעור השקפה)

009- הדף היומי בזוהר הסולם – מקץ – לא-לב (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

bmp3 (1)

וַיְהִי מִקֵּץ לא-לג

וַיַּרְא יַעֲקֹב  כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.

 וויתור עצמי ושמירה על הברית, יכולים להביא לשלום, ולנַשֵֹא את האדם. וכן הפוך, מי שלא שומר על הברית מאבד את המזל. לכן טוב לו לאדם לשמור על הברית, דהיינו האיזון והשימוש בנכון במנעולה ומפתחה, מתי לדחות את האור ומתי לקבל, וכך להביאו לשלום ע"י היסוד, אחרת המזל מסתלק ממנו.

מהי הדרך להכניע את השמאל? כיצד להכניע גאוותן בחינוך? אומרים לו קח את הכל לעצמך, ואז רואה שאין הוא יכול – זה מנעולא. מי שעובד עם מנעולא בלי שהוא ראוי לכך נשבר, האורות גדולים מידי. לאחר ששוקל רואה שאין הוא יכול בלי השם ונכנע, ונאלץ לבא בקו אמצעי לקבלת אור חלקי, ודרך הנתיב (בינה) – עולה על דרך השלום.

וכך אומר יעקב לשבטים: אין לכם כוח לפעול מנעולא בחסדים מכוסים, פעלו במפתחא. מחזה ולמעלה אין צורך בחוכמה לכאורה מאחר ולא ניתן להשתמש בה בזמן תיקון. למעשה מזהיר הוא אותם שבזמן הדין בודקים את האדם ללא חסדים – אומר יעקב בואו לרשות היחיד, לאמונה. לכו וקבלו פחות, שמספיק רק לקיום, כל זה בזמן תיקון. ישנם מצבים בהם יש להוריד את הראש, בכדי שיתאפשר להתגבר לאחר מכן.

וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, אלו הם השבילים היוצאים מלמעלה, מאו"א, המנעולא, שמשמשת באו"א, שעליה אומר הכתוב: וּשְׁבִילְךָ במים רבים. ונקראים כן משום שאינם פתוחים לכל אדם, אלא ליחידים בלבד. וכולם, אוחז אותם הברית בלבדו, יסוד, שנקרא שלום, שלום בית, ומכניסם לים הגדול, בעת שהוא בגבורתו, שאז נותן לו שלום וז"ש: וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עושים קו אמצעי בין המנעולא למפתחה יוסף היה ברית שלום, שזכה לנתיבות הנ"ל, והיה מלך במצרים, ומושל על הארץ. ויעקב, משום שנסתלקה ממנו השכינה, לא היה יודע.

כי המפתחא, שהוא מסך הנמשך מבינה, הנקרא דרך, הממשיך את המוחין דנועם  כמ"ש: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם. אך המנעולא, אינו ממשיך המוחין, וכל תקונו הוא לעשות שלום. כי כל כוחו של קו אמצעי ליחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה, הוא ע"י התכללות בתחילה באותו המסך של המנעול.

וכולם, ב' המסכים ביחד, הדרך והנתיב, אוחז אותם רק הברית בלבדו, (רק ע"י הברית ניתן לשאת את שני המסכים של מנעולא ומפתחא) שהוא יסוד דגדלות, הנקרא יוסף. כלומר, אע"פ שעיקר קו אמצעי הוא ת"ת, אמנם הוא אינו נושא את שני המסכים ביחד, כי להיותו למעלה מחזה דז"א, אין הדינים של המנעולא ניכרים בו, כי אינם ניכרים לבחינת דין אלא רק מחזה ולמטה. וע"כ רק יסוד שהוא מחזה ולמטה, אוחז שניהם יחד. כשהנוקבא בגבורות שליטת השמאל, שאינו רוצה להיכלל בימין, שאז נִקפאִים כל האורות שבו, אז נותן היסוד שלום, שע"י מסך המנעולא, המסך דחיריק, מכניע את השמאל ומחברו עם הימין. ואז נעשה שלום בין ימין ושמאל, והאורות נפתחים. וכל נתיבותיה שלום. כי הנתיבות, שהם המנעול, אינם עומדים להמשיך מוחין כמו המפתחא, הנקרא דרך, אלא לעשות שלום בין קו ימין לקו שמאל הוא עומד.

ועם כל זה יעקב היה לו שבר כדי לקנות תבואה במצרים. וראה שהוא שבר על שבר, שיַרדו בניו למצרים. וע"כ ויאמר: יעקב לבניו למה תִתְראו (למה אתם פועלים כמנעולא), אלא שתַרְאו את עצמכם כרעבים, כאנשים שאין להם שובע.

אע"פ שנסתלקה השכינה מיעקב, עם כל זה היה לו שבר, שהוא מסך המפתחא מבחינת הדינים שבו, כדי לקנות תבואה במצרים. להמשיך עליו הארת החכמה דישסו"ת, המכונה חכמת מצרים. אמנם מסך המנעולא לא היה ניכר בו לבחינת דין, להיותו ת"ת שהוא מחזה ולמעלה. אבל בניו, שהם מבחינת מחזה ולמטה, יהיה ניכר בהם גם המנעולא, אם יֵרדו למצרים. וזהו שראה שהוא שבר על שבר, שיַרדו בניו למצרים. כי יתגלה בהם גם שבר הב', שהוא מסך המנעולא. ע"כ: וַיֹּאמר: יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. אלא שתראו את עצמכם כרעבים, מכוח מסך המפתח, הָרָעֵב אחר המוחין, מכוח מסך המנעול, כאנשים שאין להם שובע, משום מסך המנעול, שאין לו שובע בשלמות לפני גמר התיקון.

אמר: רבי חזקיה: בכל זמן שיש צער בעולם, אין האדם צריך להראות עצמו בשוק (ברשות הרבים, ועליו להיכנס לרשות היחיד – לאמונה), שלא ייתפס בעוונותיו, שבעלי הדין יראוהו, ויקטרגו עליו ויגלו עוונותיו, כדי להענישו. ועל כן אמר: להם יעקב, למה תתראו, כי יש להם לפחד מפני המקטרגים.

פרוש שני: וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, פירושו תבואה ממש, ולא שבירה כמו שפרש מקודם, כי על כן שלח הקב"ה רעב בעולם, כדי להוריד יעקב ובניו שמה. ועל כן ראה בני הארץ שהיו מביאים משם תבואה.

ה' נתן לו רעב כשהיה בקדושה, והוא רואה שיש אור במצרים, אך הבין שבאים לרדת לעולם הגשמי, יש להישמר כיהודי לשמור על התורה, השם, המלבוש – לא לפרוץ גדר. במקומות אלו ניתן לנצל את מצרים, לצבור חשק גדול ולאחר מכן להפנות אותו לקדושה.

וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם. בשעה שמת יצחק, באו יעקב ועשו לחלוק בירושה.  עשו יצא מחלקו בארץ (לא רוצה כלום מהקדושה, רוצה רק גשמיות), ומהכל, שיצא ונפטר, גם מגָלוּת. ויעקב, שיסבול גָלוּת, יקח הכל, כלומר, שהתפשרו כן. עשיו אמר אקח את העושר והחיצוניות, ויעקב יהיה תלמיד חכם, וגם יסבול גלות, שזו הדרך לתלמידי חכמים, יש צורך בגלות לפני גאולה, זהו הדין של מעלה, רוצה לקפוץ קודם עליך להתכופף, להוריד את הגאווה – זו דרכו של יעקב. ועל כן ראה יעקב שבירה ההיא, שיהיה במצרים לו ולבניו לסבול הגלות. ועל כן, וַיֹּאמר: יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ, לפני הדין שלמעלה, ואינכם מפחדים, שלא יִמָּצֵא עליכם מקטרג. וַיֹּאמר: רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, אשר רד"ו בגימטריה ר"י, חשבון זה היו ישראל במצרים.

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. רבי ייסא פתח: וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי, וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה, כשהקב"ה חפץ באדם, מנשאו על כל בני העולם, ועושה אותו ראש על כל, וכל שונאיו נכנעים תחתיו.

דוד המלך, שנאו אותו אֶחָיו, ודחו אותו מהם, הקב"ה הרימו על כל בני העולם. בא חמיו שאול, וברח מפניו, הרימו הקב"ה על כל הממלכות, וכולם היו כורעים ומשתחווים לפניו. ויוסף, דחו אותו אֵחיו, אחר כך כולם כרעו והשתחוו לפניו  כמ"ש: וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.

וְעַתָּה יָרוּם ראשי. וְעַתָּה פירושו וְאַתָּה, שֵׁם השכינה, שהתפלל שהשכינה תָרוּם ראשו. עת הוא מדרגה עליונה, ה' דהוי"ה, השכינה, ונקראת עַתָּה. וְעַתָּה עם ו' זהו הוא, ז"א, ובית דינו, הנוקבא, כי ו' מן וְעַתָּה, רומזת על ז"א. כשהקב"ה חפץ באדם הוא מנשא אותו ע"י הכלל, ע"י השכינה הקדושה.

יָרוּם ראשי. להרים ראש בכבוד ומלכות. על אוֹיְבַי סְבִיבוֹתַי. אֵלו שאר מלכי הארץ. ואזבחה בְאָהֳלוֹ. זהו ירושלים. בְאָהֳלוֹ עם ו' רומז על אוהל מועד. זִבְחֵי תרועה. להשמיע לכל העולם. אשירה וַאֲזַמְּרָה. מצד התרועה, כי מצד התרועה בא שיר וּשְׁבָחָה.

וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, זוהי כנסת ישראל, הנוקבא, הנקראת עַתָּה. על וְעַתָּה עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי, זהו עֵשָׂו וכל השרים שלו. וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, בתוך ישראל, זבחֵי תרועה כמ"ש: זבחי אלקים רוח נִשְׁבָּרָה, כדי להעביר הדין מן העולם. אשירה וַאֲזַמְּרָה. להודות ולשבח להקב"ה, בלי הפסק, לעולם.

ועתה יָרוּם ראשי. ראשי, זה יצר הטוב, שהתפלל בכל דבר, ירום יצר הטוב על יצר הרע. על אויבי סביבותי. יצר הרע, שסביב האדם ושנאו בכל. ואזבחה בְאָהֳלוֹ זבחי תרועה. זה לימוד התורה, שניתנה מצד האש, שכתוב: מימינו אש דת למו. כי בשביל התורה, ירום ראשו, וכל שונאיו ישברו לפניו, שכתוב: תכריע קמַי תחתָּי. ועתה יָרוּם ראשי. להכלל באבות, חג"ת דז"א. כי לדוד המלך יש להדבק באבות, שמתחבר עמהם בסוד רגל רביעי, ואז יתרומם ויעלה למעלה, מחזה ולמעלה דז"א, והוא בקשר אחד עימהם. על אויבַי סביבותַי, שבצד שמאל, כולם בעלי הדין המתכוונים להשחית. וכשמתרומם עליהם, מתחבר אז השמש, ז"א, בלבנה, הנוקבא. ונעשה הכול אחד.

קיג) וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ. יוסף זהו השמש, ז"א, כי יוסף הוא יסוד דז"א, השולט בלבנה, הנוקבא ומאיר אליה, ומזין אותה. הוא המשביר לכל עם הארץ. כי אותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן, שהוא יסוד, הנקרא יוסף, ממנו ניזונים כולם, ומשם פורחות נשמות לכל אדם. ומשום זה כולם משתחווים למקום ההוא, כי אין לך דבר בעולם שלא יהיה תלוי במזל, שהוא יסוד.

אין תגובות

להגיב