010- הדף היומי בזוהר הסולם – מקץ – לד-לו (שיעור השקפה)

010- הדף היומי בזוהר הסולם – מקץ – לד-לו (שיעור השקפה)

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

 

וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו

 ללא בחירה לא ניתן להגיע לאהבה, לתכלית.

לכאורה קשה למה נותנים לאדם ללכת בדרך רע, אלא כל אלו המטמאים דרכם, כמה חבילות מזיקים נועדים להם, ומטמאים אותם. בדרך שאדם רוצה ללכת, באותו הדרך ממש מוליכים אותו. אדם הבא להיטהר, כמה הם המסייעים אותו. כך למשל רואים בעם ישראל, בתקופת השופטים שבקשו מלך, למרות הזהרות שמואל הנביא – וקיבלו. נותנים לאדם בחירה במה שבוחר, ועליו לשאת בתוצאות.

 

ישנם הפוחדים מלנבור בנפשם ולהתאמת עם היצר הרע. ויש שאדם פוחד ואפילו אינו מודע בדיוק ממה, מאחר והוא עושה עוונות הנצברים כקופת שרצים בתת המודע. אין האדם מסוגל לבדו למצוא ולתקן את על העוונות, בכל מקרה אדם יאלץ להיפגש ולהילחם ביצר הרע, וכאן הוא חייב את עזרת השם.

הדרך להתגבר על הפחדים היא לא לוותר ולחכות שיגיעו הפחדים לבד, אלא לרדוף אחריהם באומץ. לא כל-כך נורא שהיה חטא, אלא כאשר מתעלמים בלי לטפל בהם.  על האדם להשליט את הימין על השמאל, על הרצון הפרטי, לחקור וללמוד מה מכיל השמאל, ואיתו להתמודד.

 

וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ. רבי אלעזר פתח: לָמָּה אִירָא, בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. שלושה הם שמפחדים, ואינם יודעים ממה הם מפחדים. אבל נוסף על אלו השלושה, יש מפחד ואינו יודע ממה מפחד, בשביל חטאים שחטא, ואינו יודע שהם חטאים, ולא השגיח בהם, והוא מתיירא מִיְמֵי רע.

שואל מי הם – יְמֵי רע? ועונה אלו יָמים שנועדו להיות באותו הרע, (זמנים קוסמיים). זהו יצר הרע שנקרא רע, ויש לו ימים ידועים, שניתן לו רשות בעולם להשׂטות לכל אלו המטמאים דרכם, בשכבת זרע לבטלה, כי מי שבא להיטמא, מטמאים אותו. ואלו הם שנקראים יְמֵי רע, והם ממונים להעניש בהם על אלו עבירות שאדם דש בעקביו.

 

כשהאדם קם בבוקר, צריך ליטול ידיו מן נטלא של מים, שהוא כלי ליטול מים ממנו, ויטול מִמִי שכבר נטל ידיו, בשביל נטלא זו למדנו הדבר. כל המשנה שלמדנו לא צריכה, אלא להשמיענו שצריכים נטלא דווקא לנטילת ידיים בבוקר. הנוטל כראוי אומר בזאת שהידיים, כלי המעשה מטוהרים, וכך רוצה לעבוד את השם.

האדם צריך ליטול יד ימין ביד שמאל, שהשמאל ישמש את הימין, כדי להשליט, הימין על השמאל, ויתרחץ הימין מן השמאל. ומשום זה הוא הנטילה, שהנטילה באה להשליט הימין על השמאל. ועל כן מי שנוטל ידיו, יטול הימין בשמאל, להשליט הימין על השמאל, כדי שלא לתת מקום ליצר הרע לשלוט כלל. כי אין אחיזה לס"א בקו ימין, אלא בקו שמאל. ואם משליט הימין על השמאל, פסקה אחיזת הס"א גם מן השמאל. צריך שהשמאל ישמש את הימין שהוא עליון עליו. וכך יש להשליט נשמה על הגוף, כלל על הפרט וכדומה. גם הימין (האמונה) הוא במסגרת השמאל כאשר מתכלל ושומר על צורת ההשפעה הנכונה. השמאל לכאורה מקולל ונפרד מהבורא – אז כיצד יוכל לקבל קדושה? ע"י שיתכופף לימין. לאדם אין ברירה, גם בתפילה מבקש לאני שלו, ויכול לבקש בריאות פרנסה וכדומה – אך הכל במסגרת אמונה. אין לבקש כלום, אלא במסגרת אמונה ב-ג' אבות.

 

בשעה שדין הרע שולט, אינו משיב ידיו מלהרע. ואפילו צדיקים ניזוקים על ידו, כי מכיוון שניתן רשות למשחית, אינו מבחין בין טוב לרע. ובשעה שהימין שולט על עמים עובדי כוכבים ומזלות לשברם, מרחם הקב"ה עליהם (הצדיקים מעם ישראל) ואינו מכלה אותם. והנך רואה ההפרש הגדול בין רחמי הימין, לדינים של שמאל. כלומר כאשר הימין שולט בזמן הגזירה – יש רחמים, אך כאשר פנימיות התורה לא שולטת, אין הרחמים ניכרים.

 

ומשום זה, כל מי שחוטא באלו החטאים שאדם דש ברגליו (שכבת זרע לבטלה), אינו יודע בהם שחטא, והוא מפחד תמיד. דוד המלך היה נשמר תמיד מאלו העבירות. וכשיצא למלחמה, היה מפשפש בהם, כדי לעשות עליהם תשובה, ועל כן לא היה מתיירא לערוך עימהם מלחמה. ביציאה למלחמה אדם פוגש באשת יפת תואר, ועליו לבדוק עצמו היטב.

 

ארבעה מלכים היו (דרכם ילמד את ההתייחסות לעבירות), מה ששאל זה, לא שאל זה. דוד אמר: אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי, וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא-אָשׁוּב, עַד-כַּלּוֹתָם, משום שהיה נשמר מאלו העבירות שאדם דש ברגליו, ולא נתן מקום לשונאיו לשלוט. ועל כן רצה לרדוף אחריהם תמיד, והם לא ירדפו אחריו, לקטרג על עונותיו, ויפול בידיהם. דוד רודף אחרי העבירות עד סופם. אל תחכה שהעבירות יפילו אותך, רדוף והכניע אותם.

אסא המלך היה מתירא יותר, אע"פ שהיה מחפש בחטאיו, ולא כל כך כדוד המלך, הוא רצה לרדוף אחרי אוייביו, ולא להילחם עמהם, והקב"ה יהרוג אותם, וכך היה שכתוב: וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ וכתוב: וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-הַכּוּשִׁים, לִפְנֵי אָסָא. דוד מה כתוב בו: וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד-הָעֶרֶב, לְמָחֳרָתָם; וְלֹא-נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם-אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ-נַעַר אֲשֶׁר-רָכְבוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ. אבל אסא, הוא רדף והקב"ה הכה.

יהושפט מלך יהודה. גם כן היה מבקש ואומר: אני איני יכול לרדוף ולא להרוג אותם, אלא אני אזָמֵר ואתה תהרוג אותם, משום שלא היה מחפש בחטאיו כל כך כמו אסא. והקב"ה עשה לו כן שכתוב: וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה, נָתַן יְהוָה מְאָרְבִים עַל-בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר-שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ.

חזקיה מלך יהודה גם כן אמר: איני יכול לא לזמר, ולא לרדוף, ולא

לערוך מלחמה, משום שהיה מתיירא מאלו העבירות שאדם דש ברגליו. מה כתוב: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים, חזקיה היה יושב בביתו והקב"ה הרג אותם. (התקיים בו יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן(. אין לו אפילו כוח לזמר, דהיינו לנבור ולחפש את הפגמים.

 

ומה צדיקים האלו היו יראים מאלו העבירות (ובטח לא לרדוף אחריהם), שאר בני העולם על אחת כמה וכמה, משום זה יש לו לאדם להישמר מאלו העבירות ולחפש בהם, כדי שלא ישלטו עליו ימי רע, שאינם מרחמים עליו. לא תעזור לך בריחה מהעבירות, הפחדים לא ירפו.

 

וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו פירוש בשעה שאחיו נפלו בידו, הוא היה מרחם עליהם, משום שהוא שלם. וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, שהם, שמעון ולוי, באים מדין קשה, ועל כן לא רחמו עליו, כי בעלי דין הקשה אינם מרחמים על אנשים בשעה שנופלים בידיהם, שהם מבחינת אלו ימי רע, שאינם מרחמים על האדם. גם כשבא לאדם מקרה רע, והוא שלם עם עצמו, בצדיקותו אין הוא מפחד.

ומשום זה אמר: דוד, לָמָּה אִירָא, בִּימֵי רָע. יראתי, לא נאמר: אלא אירא, לשון הווה, שעדיין הוא מתיירא, כי אמר:, שיש לי לירא תמיד מאלו ימי רע. כמו שאמר: עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. מי הם עקבַי? אלו הם בסוד האמונה, בקדושה שכתוב: וידו אוחזת בעקב עשו. הרי שהעקב של עשו היה בסוד האמונה, בקדושה, כי יעקב אוחז בו. וזהו עקב, שעליו נאמר:  עוון עקבַי יסוּבֵּני. והן עקבות המסתכלים תמיד באותה העבירה, שהאדם דש בעקביו תמיד. דהיינו באותה שכבת זרע לבטלה הגורמת לאדם לעשות עבירות נוספות, והופכת אותו לאכזרי ושלילי יותר.

עוון עקבַי יסוּבֵּני. הקליפות הנקראות עקב, המעורבים בקדושה  כמ"ש: וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. והם ממונים להסתכל ולהעניש את האדם על אלו העבירות שדש בעקביו. וכמ"ש דוד, עוון עקבַי יסוּבֵּני, שמסבבים אותו ומסתכלים בו, אם יש בו עוון, מאלו העבירות שאדם דש בעקביו. וע"כ היה מתיירא תמיד.

 

הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָו‍ֹן, בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא; וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה, חַטָּאָה. בחבלי השווא (קליפת הגאווה), היינו העוון, שדש בו בעקב, ואינו מחשיב אותו. ולאחר זה מתחזק ונעשה כעבות העגלה. ומתגבר אותו העוון, ומשׂטה אותו בעולם הזה ובעולם הבא. בתחילה העוון נראה לו כחוט של עכביש, ולבסוף כחבל עבה כרוך על צאוורו.

אשרי הם הצדיקים, שיודעים להישמר מעונותיהם. והם מחפשים תמיד במעשיהם, כדי שלא ימצא עליהם מקטרג בעולם הזה, ולא ישטין עליהם לעולם הבא. כי התורה מתקנת להם דרכים ושבילים ללכת בהם, שכתוב: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

 

 

אין תגובות

להגיב