018- הדף היומי בזוהר הסולם – מקץ – נח-ס (שיעור השקפה)

018- הדף היומי בזוהר הסולם – מקץ – נח-ס (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

MP3-הורד6

וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין

מלמד כאן ממה נובעות מחלות הלב. מחלה זו היא השהות בזמן בין הלחץ המיידי של האדם למלא את תאוותיו לבין הגשמתם. אדם רוצה משהו בכדי לשנות מצב לפי הבנתו, אך התאווה צריכה להיות לדבר נפשי רוחני ולא לגשמי. אפילו תאווה לאכול, כאשר היא באה בדרך תורה עם ברכה ורצון לקשר – היא ראויה. אל לו לאדם לחפש מילוי בקשה בתפילה מייד, מפני שבכך יש לו מעין טענה למה אינו מקבל. מותר לבקש דבר ראוי, והבורא יתברך מחליט מה ומתי נכון לתת לאדם.

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן-אִמּוֹ. רבי חייא פתח: תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה-לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה. אין לאדם להסתכל בתפלתו להקב"ה, אם ישועתו באה או לא באה, כי כאשר מסתכל בה, כמה בעלי הדין באים להסתכל במעשיו. כי אותו הסתכלות, שהוא מסתכל בתפילה, גורם לו, מחלת לב. מחלת לב זה הוא מי שעומד תמיד על האדם להשֹטין עליו למעלה ומטה, השטן.

וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה. מי שרוצה שהקב"ה יקבל תפלתו, יעסוק בתורה, שהיא עץ חיים ואז תאווה באה. מהו תאווה? זו היא מדרגה, שכל תפלות העולם הן בידיה, השכינה הקדושה, והיא מביאה אותן לפני מלך העליון. תאווה באה, כי באה לפני מלך העליון לזווג, כדי להשלים רצונו של האדם המתפלל, למלאות בקשתו.

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה-לֵב. זה הוא מקום, שניתן אותה התפלה, במקום אחר (לדבר) שאינו צריך, שאותו מקום נקרא מחלת לב, ונמשכת מהלב, עד שניתנה מיד ליד. ולפעמים לא תבוא הישועה לגמרי, משום שמתפשטת ונמשכת מיד ליד בכל אלו הממונים, שיורידו אותה אל העולם.

ועץ חיים תאווה באה. זה הוא תוחלת שאינה נמשכת בין אלו הממונים והמרכבות מיד ליד. אלא שהקב"ה נותן אותה מיד, משום כי כשנמשכת בין אלו הממונים והמרכבות, כמה הם בעלי הדין שניתן להם רשות לעיין ולהסתכל בדינו, מטרם שנותנים לו ישועתו. אבל מה שיוצא מבית המלך וניתן אל האדם, בין שהוא כדאי או אינו כדאי, ניתן לו מיד. וזה הוא, עץ חיים תאווה באה, שפירושו, שניתן לו מיד.

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה זהו יעקב, שנמשכה לו התוחלת (המצב שהדבר קורה) ליוסף עד זמן ארוך. ועץ חיים תאווה באה. זהו בנימין, כי מזמן שדרש אותו יוסף עד הזמן שבא אליו, לא היה אלא זמן קצר, שהזמן לא נמשך. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן-אִמּוֹ. למה אומר הכתוב: בן אמו? משום שצורת אמו היתה בו, שהיתה דומה צורתו לצורת רחל.

רבי יוסי אמר: הרי כותב מקודם וירא יוסף אתם את בנימין. ועתה כתוב: וישא עיניו וַיַרא את בנימין אחיו. אלא שראה ברוח הקודש את בנימין, שחלקו היה עימהם בארץ, ובחלקם של בנימין ויהודה תשרה השכינה. כי ראה יהודה ובנימין שבחלקם היה בית המקדש. וזה הוא, וירא יוסף אִתם את בנימין, שראה אותו עימהם. ויוסף, שהיה אחיו, לא ראה את עצמו עימהם באותו החלק, שהיה בו בית המקדש.

אף כאן, וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו, היא גם כן, שראה בנין בית המקדש שבחלקו. כתוב אחריו: וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה, משום שראה חורבנו של בית המקדש.

 

רבי חזקיה פתח: מַשָּׂא  גֵּיא חִזָּיוֹן מַה-לָּךְ אֵפוֹא  כִּי-עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. בזמן שנחרב בית המקדש, והיו שורפים אותו באש, עלו כל הכהנים על הגגות של בית המקדש, וכל מפתחות בית המקדש בידיהם. ואמרו, עד כאן היינו גזברים שלך (ה'), מכאן ואילך קח את שלך.

גֵּיא חזיון, זו השכינה, שהייתה בבית המקדש, וכל בני העולם היו יונקים ממנה יניקה של נבואה. ואע"פ שכל הנביאים היו מתנבאים ממקום אחר, מנצח והוד דז"א, מ"מ, מתוכה, מן הנוקבא, היו יונקים נבואתם. כי נצח והוד דז"א היו משפיעים בשכינה, והשכינה היתה נותנת הארת נצח והוד אל הנביאים. ועל כן על שם הנבואה היא נקראת, גֵּיא חזיון.

מַה-לָּךְ אֵפוֹא  כִּי-עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. כי כשנחרב בית המקדש, באה השכינה ועלתה בכל המקומות, שהייתה דירתה בהם מקודם לכן, והייתה בוכה על בית מושבה, ועל ישראל שהלכו בגלות, ועל כל הצדיקים והחסידים שהיו שם ונאבדו כי כתוב: כֹּה אמר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. ורחל היא שם השכינה. אז הקב"ה שאל את השכינה, מה לך איפה, כי עלית כולך גגות.

 

מיום שנחרב בית המקדש, לא היה יום שלא נמצא בו קללות, משום, כי כשבית המקדש היה עומד, היו ישראל עובדים עבודות ומקריבים עולות וקרבנות, והשכינה שרתה עליהם בבית המקדש, כאם הרובצת על הבנים. ופני כל היו מאירים, עד שנמצאו ברכות למעלה ולמטה. ולא היה יום, שלא נמצא בו ברכות וחדוות. והיו ישראל יושבים לבטח בארץ, וכל העולם היה ניזון בשבילם. עתה שנחרב בית המקדש, והשכינה הלכה עימהם בגלות, אין לך יום שלא נמצא בו קללות ונתקלל העולם, ושמחות אינן נמצאות למעלה ולמטה.

ועתיד הקב"ה להקים כנסת ישראל, השכינה, מעפר  כמ"ש: ולשמח את העולם בכל  כמ"ש: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי–עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי:  כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים. וכתוב: בִּבְכי יבואו ובתחנונים אובילם. כמו שבתחילה כתוב: בָּכׂה תבכה בלילה ודמעתָה על לחיה, כן לאחר כך, בִּבְכי ישובו מן הגלות, שכתוב: בִּבְכי יבואו.

אין תגובות

להגיב