022- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – סד-סו (למתקדמים)

022- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – סד-סו (למתקדמים)

שיעור שמע:

bmp3 (1)

וַיְחִי  סד-סז

הצלֶם

 הצלם הוא כוח העליון שנטוע בתחתון.

הצלם הוא גוף רוחני, היגיון עליון – הכוח המקשר ומאפשר חיוּת לאדם, חיבור בין אור לכלי, בין גוף לנשמה. צל הוא בחינת האמונה, מפני שכאשר לא מגיעה חיוּת גלויה, האמונה מחזיקה ושומרת על הקיום. צל הוא השתקפות, העדר של האור – ודרך ההסתרה מאמין האדם יש מקור לאור. דרך האמונה ניתן לראות וללמוד, שתפיסת האדם היא דרך החיסרון.

חוקי העליון שונים מהתחתון, משפיעים הם ומחייבים ישירות את הנשמה. לגוף היגיון משלו ועל האדם ללמוד את ההיגיון העליון, לחשוב ולכוון בהתאם, שאדם אינו גוף אלא נשמה.

בתחילה אדם גדל ומפתח את הרצון, ואז מפתח ובונה את הכלי לקבלה ראויה של לבושי מוחין, שהם אור החיים. התורה היא המחברת בין האדם להיגיון העליון – לכן רק הגיון התורה הוא המקשר, ומחזק את הצלמים, לכן על האדם לרכוש היגיון אמוני תורני.

לגוי היגיון שגוּי, וכשאין בו שום צלם, אין בעיה להתקרב אליו במותו. לחיוּת שלא אמיתית ביהודי, אסור להתקרב כאשר נפטר, מפני שנשארים שאריות שהופכות לטמאות. צד קדושה שנלקחת ממנו החיות הופך לטמא. חיות שלילית, כאשר מסתלקת, אין כלום בכך.

 

יבקש אדם שלא יתערב צלמו בצלם של עכו"ם מפני שהוא קדוש והם טמאים. לא יתערב יהודי עם הצלם הקדוש שלו, עם צלם טמא שמסיתו מהאמת.

מה בין בין ישראל לעמים עכו"ם, אשר ישראל כשנמצא אדם מת, הוא מטמא לכל גוף והבית נטמא, וגוף של עכו"ם אינו מטמא לאחר, וגופו אינו מטמא במותו, ושואל מהו הטעם שגוי לא מטמא במיתתו, ודווקא בחייו כן. משיב: ישראל בשעה שמת כל הקדושות (צד האמונה שזה הצלם שלו) של אדונו נעברים ממנו, נעבר ממנו צלם הקדוש ונעבר ממנו רוח הקדוש, ונשאר גופו טמא.

אבל נכרי עובד עבודה זרה (שאין מה שמקשר בינו לבין ה') אינו כן, שבחייו הוא טמא מכל הצדדים, הצלם שלו טמא (רק של עולם הזה), הרוח שלו טמא, ומשום שטומאות אלו שורות בתוכו, אסור לִקרָב אצלו. כיון שמת יוצאות כל אלו הטומאות ממנו ונשאר הגוף בלי טומאה לטמאות.

 

אף על פי שהגוף שלהם (הגויים) טמא בין בחייהם ובין במיתתם, אבל בחייהם שכל אלו הטומאות נמצאות בהם, יש להם כח לטמאות אחרים. במיתתם שיצאו כל אלו הטומאות מהם, אינם יכולים לטמא. וגוף של ישראל לאחר מותו יכול לטמאות אחרים, משום שכל הקדושות יצאו ממנו ושורה עליו צד האחר. כך בבשר יש חיות, וכשנשאר בחוץ הוא מרקיב, לעומת דבר דומם שאין בו חיות, לא מרקיב ולא מטמא.

 

צלם קדוש הזה, כשאדם הולך וגדל ונעשה ונגמר צורתו בפרצוף הזה, נעשה צלם אחר ומתחבר ביחד עם הראשון (יש שני צלמים), וזה מקבל את זה. בשעה שנמצאים לאדם שני צלמים, נשמר האדם והגוף שלו בקיום והרוח שורה בתוכו.

בשעה שקרבו ימיו (שלושים יום טרם המיתה מסתלק הצלם) למות, נעברים ממנו הצלמים. ואחד מעביר את השני, כי מחוברים יחדיו, ונשאר האדם בלי שמירה. וזהו כמ"ש: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים. ואינו אומר, ונס הצלם. אלא, ונסו הצללים, כלומר שנים. כי צלמים הם לבושי המוחין (אור), שהתחתון מקבל מעליון. כי זו"ן מצד עצמם אינם ראויים לקבל מוחין, מפני שהכלים שלהם הם ממלכות, שעליה היה צ"א, שלא לקבל את אור העליון.

כשנתעורר הדין בעולם (ראש השנה – מתעורר הרצון של האדם, ויש לשוב בתשובה – זו בדיקת הכלי, הצלם), דהיינו בראש השנה, צריך האדם להתעורר בתשובה, לשוב על עונותיו, כי ביום ההוא כותבים אגרות, ונמצאות כולן בתיק (בנפשו). ואם זכה לשוב בתשובה לפני אדונו, קורעים את האגרות אשר עליו. אך אין צורך לחכות ליום הדין, אלא שזהו זמן מסוגל לגילוי בנפש האדם.

ואחר כך הכין הקב"ה לאדם את יום הכפורים, יום התשובה, אם שב מחטאיו טוב, ואם לא, מצווה המלך לחתום האגרות, אוי לו כשהתשובה רוצה להסתלק ממנו. יש להיזהר כדי לקבל חתימה טובה בנפש.

 

אם זכה לעשות תשובה, אבל עוד אינה בשלמות כראוי, תולים לו עד שמיני עצרת, ואם עשה תשובה שלימה נקרעות האגרות, ואם לא האגרות יוצאות מבית המלך ונמסרות בידיו של מלאך המעניש, והדין נעשה.

אז מסתלקים ממנו הצלמים ואינם נמצאים עמו, וכיון שנסתלקו ממנו, הרי ודאי שעונש המלך יעבור עליו ויטעום כוס המות. ובלילה ההוא של חג שמיני עצרת, המענישים מוכנים ומקבלים האגרות, מסתלקים הצלמים.

הצלם בנוי בצורת הגוף, ואז לאור האמונה מסתכלים בליל הושענא רבה. הספרים של הראשונים מבארים, כשנחסר הראש מן הצל שלו ונשאר הגוף, יורה שבנו או אשתו ישארו בחיים והוא יסתלק, הדברים אמורים אם בכל הזמן ההוא אינו חוזר בתשובה, אבל אם חזר רק טעם המות יטעם ויתרפא מחליו. ואם הגוף מן הצל שלו לא יתראה וימצא בו רק הראש, בני ביתו יסתלקו והוא ישאר בחיים, רק אם בנו הקטן עדיין ברשותו.

ואם ידיו מן הצל פגומים, יורה שמעשה ידיו יתקלקלו, ואם רגליו פגומים, יורה שמחלות רודפות אחריו. ואם הצל בורח ממנו חוזר בורח וחוזר, עליו כתוב: בבקר תאמר מי יתן ערב, וזהו כך. רק כשהלבנה מאירה, והלילה מתוקן באורה, בעת שהוא בודק את הצל שלו.

אבל צדיקים וחסידים בכל יום ויום רואים בלבם כאלו באותו יום נפטרים מהעולם, ועושים תשובה שלמה לפני אדונם, ואינם צריכים לדבר אחר, דהיינו לבדוק בצל וכדומה לו. אשרי חלקם בעולם הזה ובבא.

אדם לא יודע כיצד לבדוק, צדיקים יודעים לבדוק את האמונה, וכשחסרים חלקים בצל, סימן הוא שחלקים באמונתו פגומים. הבדיקה היא לפי האור – התענוג. אם אתה נהנה מדברים שאינם במסגרת התורה ואהבת חברים, בצלם יהיו חסרים חלקים. הצדיק נמצא באופן קבוע בתודעה האמונית.

שאלות חזרה ויחי סד-סו
1. מדוע גוף של גוי במיתתו אינו מטמא לאחר, בעוד שגוף של יהודי במיתתו מטמא את האחר ואפילו את הבית?
2. מהיכן אנו למדים שיש שני צלמים? אילו הם ומה התפקיד של כל אחד מהם?
3. על מה מראה חסרון הצלם באופן כללי ומה הדוגמאות שמראה לנו על חסרון של פרטים בצלמים שכנגדם יש איבודי חיות מקומיים – מה המובן הנפשי של הבחנות אלו בעבודת ה'?
4. הסבר את סדר קיום הצלם ושמירתו בחגי תשרי עפ"י סדרם?
5. מה מיוחד בצדיקים ומדוע בשל כך כדאי להידבק בהם?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב