066- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קצו-קצח למתקדמים

066- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קצו-קצח למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה ויחי קצו-קצח
1. מה הפירוש שהמשכן בא אל משה?
2. כיצד מופיעות מדרגות בינה, ז"א ומלכות בפסוק "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר"?
3. מה הן ב' המדרגות הנקראות מלמעלה למטה וממטה למעלה? כיצד הם מופיעים בפסוקים ומדוע שתיהן נצרכות?
4. כאשר יורדת מתנה ממעלה, דהיינו מהמלך, למטה, דהיינו לנבראים, יש דרך לדעת שאכן מתנה זו מהמלך? מה הוא המקדים ההכרחי כדי לדעת שאכן כך הוא הדבר?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וַיְחִי קצו-קצח

א זְעִירָא

רק וויתור על כל הרצון לקבל נק' קורבן להשם.

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן קרבן – על האדם הבא להקריב להשם, להקדים ולוותר על עצמו לגמרי, בלי לצפות לתמורה כל שהיא. בשלב הבא הוא מבין שלמעשה הקריב רק את האני הכוזב, ומגלה שהאני הכוזב הוא אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו.

ואם הוא לא מוכן לוותר על עצמו, לא יוכל כלל לגלות אם הוא ירא השם, אלא רק לאחר שיעלה על המוקד את הרצון לקבל, יוכל לגלות בעצמו כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. כפי שהידיעה התגלתה בתפיסת הבורא אצל אברהם.

רק כך ניתן להגיע לאחדות פנימית, ויתור על האני הפרטי, על הרצון לקבל. תפיסת האני של יצחק אצל אברהם הייתה כוזבת, אומר לו השם: אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּשנדרש ויתור מוחלט.

 

קודם תן הודיה וקורבן לקשר להשם. קודם מניעת התגובה, עקדת הרצון לקבל שבך, ורק לאחר מכן יורד השפע הראוי. העלייה היא במדרגות של וויתור עצמי באמונה גמורה, מפני שאלו מדרגות שאינן גלויות לאדם. כאשר אדם מוכן להקשיב לילד שבו, לוותר על עצות היצר המלך זקן וכסיל, יגיע לאמונה, קודם יראה ולאחר מכן אהבה.

ממשיך הילד ללמד על האות א הזעירא המסמלת את המלכות.

אבל לפי זה עוד קשה, למה, ויביאו את המשכן אל משה, ולמה לא הלך משה אל המשכן? אלא בדומה למלך, שרצה לבנות ארמון למטרוניתא, ציווה אל האומנים, היכל זה במקום פלוני, והיכל זה במקום פלוני, מקום אל המיטה, ומקום למנוחה. כיוון שעשו האומנים אותו, הראו אותו אל המלך. כך, ויביאו את המשכן אל משה, אדון הבית איש האלקים. וע"כ לא הלך משה אל המשכן, אלא הביאו את המשכן אליו. כיוון שנגמר ההיכל, הזמינה המטרוניתא את המלך אל ההיכל, שהזמינה את בעלה המלך להיות עימה. משום זה, ויקרא אל משה, עם א' קטנה, הנוקבא, קראה אל משה, ז"א בעלה, להיות עימה.

ומשום שמשה אדון הבית, ז"א, בעלה דמטרוניתא כתוב: ומשה ייקח את האוהל, הנוקבא, ונטה לו מחוץ למחנה, מה שאין רשות לאדם אחר לעשות כן. לאחר חטא העגל הוציא משה את המשכן מחוץ למחנה, ללמד כשישנם רצונות שאינם ראויים, מזיזים את הקדושה, ומי שמחפש את הקדושה יבוא אליה.

וידבר ה' אליו זהו מדרגה אחרת עליונה, בינה. כי, ויקרא, הנוקבא. אל משה, ת"ת. וידבר ה' – בינה. ואז שנזדמן משה להיכנס אל הנוקבא, פָתח הבינה ואמר: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן קרבן, כי בינה המדַבר. מהו אדם כאן? היה די שיאמר, כי יקריב מכם קרבן, או איש כי יקריב? אלא כשנתחברו השמש והלבנה, תו"מ, פתח הבינה ואמר להם, אדם. ונקראו אז שניהם אדם, בלשון יחיד כמ"ש: שמש ירח עמד, ואינו אומר עמדו, לשון רבים, מפני שהכתוב מדבר בשעה שהם בזיווג. שאומר אדם מתכוון שבחינת הזכר והנקבא הם באחדות כאחד, לבוא בשלמות. ומי שמקריב את צד האדם שבו, הצד הבהמי נרקב ממילא. שני סוגי קורבנות קורבן להשם, שהכל להשם תוך ויתור מוחלט על האגו, בלי שימוש בעצמי. קורבנם זו בחינת ממטה למעלה, גם את הרצון לקבל יש להקריב.

 

כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה. כל מי שיעשה עבודה להקריב קרבן תמים, יהיה נמצא זכר ונוקבא, שיהיה נשוי אישה. זה משמע שכתוב: מכם, שיהיה נמצא במראה שלכם. כלומר, בינה אמרה לתו"מ, משה, שנקרא אדם, כי יקריב מכם, מי קרבן יהיה מכם, זכר ונוקבא, כמותכם. שיקריב להתייחד כאחד למעלה ולמטה. וע"כ אומר תחילה, קרבן לה', להתייחד ממטה למעלה. ואח"כ אומר, את קרבנכם, להתייחד ממעלה למטה.

מִן הַבְּהֵמָה  מִן הַבָּקָר (שמאל) וּמִן הַצֹּאן (ימין) תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. מן הבהמה, להראות הייחוד של אדם ובהמה. קרבן לה' הוא אדם, הייחוד ממטה למעלה. וממנו נמשך למטה, שהוא קרבנכם מן הבהמה. וב' ייחודים אלו מאירים ביחד. מן הבקר ומן הצאן, אלו מרכבות הטהורות. שאומר, מן הבהמה, יכולים לחשוב שמכל הבהמות, טהורות וטמאות. ע"כ חזר ואמר: מן הבקר ומן הצאן.

תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. הלוא את קרבנו היה צריך לומר? אלא בתחילה צריך להיות קרבן לה', ועתה קרבנכם. קרבן לה', הייחוד שנקרא אדם, שצריכים להעלות הנוקבא לזיווג שמחזה דז"א ולמעלה, הנקרא אדם. קרבנכם מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, להמשיך הארת הזיווג שמחזה ולמעלה, אל התחתונים שמחזה ולמטה, כדי להראות הייחוד ממטה למעלה, וממעלה למטה. ממטה למעלה קרבן לה', וממעלה למטה קרבנכם.

בדומה למלך, שיושב בהר גבוה עליון למעלה למעלה, והכיסא נתקן על אותו ההר. והמלך היושב על הכיסא, עליון על כל. אדם המקריב מתנה אל המלך, צריך להעלותה ממדרגה למדרגה, עד שמעלה אותה ממטה למעלה, אל המקום שהמלך יושב למעלה על כל. ואז יודעים שמעלים מתנה אל המלך, ואותה מתנה היא של המלך. וכאשר יורדת מתנה ממעלה למטה, יודעים שאותה מתנה של המלך יורדת מלמעלה לאוהבו של המלך למטה. קורבן להשם ממטה למעלה. וכשיורדת מתנה ממעלה למטה, אל הנברא, משמע שהתחתון הקדים להקריב עצמו, יוכל לקבל.

כך בתחילה, אדם עולה במדרגותיו ממטה למעלה, ואז נקרא, קרבן לה'. מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, יורד במדרגותיו ממעלה למטה, ואז נקרא קרבנכם. ובשביל זה כתוב: אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. כלומר, אדם וקרבן לה', כי הקב"ה אומר, אכלתי יערי עם דיבשי, שתיתי ייני עם חלָבי. איכלו רֵעים, מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן. ואז, תקריבו את קרבנכם. דבש הוא הרצון לקבל.

באו רבי יצחק ורבי יהודה נשקו לילד אמרו ברוך הרחמן ששמענו דברים אלו, ולא שמע זו המלך זקן וכסיל, שממילא לא היה מבין, ועוד היה עלול לקחת את התורה הזו להגביר את גאוותו, והדברים היו נאבדים. הילד הוא יצר הטוב. ורואים כאן כיצד חכמים גדולים, בענווה גדולה, מקשיבים ליצר הטוב, שהוא הקטן. כשמקשיבים טוב וכך מתחברים נכון לדברי תורה.

אין תגובות

להגיב