011- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – לא-לג – למתקדמים

011- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – לא-לג – למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה זהר שמות לא-לג
1. מה היחס בין מלכי העולם לקב"ה?
2. מה השינוי שבכל העמים שבעולם לא בא ה' באופן ישיר להצילם להקים את השכינה ואילו במצרים כן היה?
3. מהו ליטול נשים נוכריות בפנימיות?
4. מהו הקל וחומר שאנו לומדים על העונש שנענשו אשור לעומת מצרים?

שְׁמוֹת לא-לג

מַשָּׂא מִצְרָיִם

הָרְשׁוּת נְתוּנָה לִבְחוֹר וּלֶהָגִיע לֶמָּה שֶצָפוּי – בְּדֶרֶך תּוֹרָה.

ההיגיון מחייב לבחור במה שממילא יקרה, לבחור ברשות הנתונה במה שצפוי, שהרי כל אחד יגיע לתכליתו. לכן יש לִיָיצֶּר בִּיקוּש נַפְשִׁי לְיָחַד, לצאת לגאולה וללכת למטרה בדרך תורה.

מלמד כאן על חשיבות שמירת הברית, דהיינו הנאמנות לביחד ולא לרצונות של רדיפה אחרי תאווה אישית. רק היחד, השכינה, אהבת הכלל היא הבסיס לפעולת הגאולה והושטת יד הבורא יתברך לגאולת האדם. והכן בגלות מצרים העם שמר על הבידול מרצונות ותאוות זרים, בא הקב"ה בעצמו לגאול אותם.

לפי הדין הקשה שיעשה הקב"ה עם העמים שמתנכלים ליחד של ישראל, ילמד היהודי את הצורך בשאיפה לאחדות ולטובת הכלל. כי אם למצרים שלא גזלו, אלא רק העבידו את העם, עשה בהם שפטים, מה יעלה בגורלו של אדם אם חלילה יחמוס את הקדושה ויפנה את רצונותיו ותאוותיו  לטומאה זרה? לכן כּדַאי וְנָכוֹן לְּבָחוֹר בַּמֶּה שֶצָפוּי – בָּרַשׁוּת הַנְּתוּנָה.

רבי אלעזר, רבי אבא ורבי יוסי היו הולכים מטבריה לצפורי, בעוד שהיו הולכים פגש אותם יהודי אחד (בחינת יהודי שבאדם היא מדרגת השפעה). פתח ואמר: מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ. כל המלכים שבעולם, וכל העמים שבעולם, אינם חשובים כלום לפני הקב"ה. ובמצרים, אעפ"י שכל אלו הגבורות, ויד הרוממה שגילה הקב"ה במצרים כתוב: הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם. מה השינוי שבכל העמים שבעולם לא היה כן, אלא שהקב"ה גזר גזירה והיא נעשית, ובמצרים הוא עצמו בא לעשות שְׁפָטים בהם?

אלא משום שהמלך היה בא להוציא את המטרוניתא (השכינה הקדושה), שהייתה שם, משום כבודה של המטרונית, השכינה, שירדה עימהם בגלות, היה בא. ועל זה שהיה רוצה הקב"ה בכבודה, בא אליה להקים אותה, ולתת לה יד לזקוף אותה, כמו שעתיד הקב"ה לעשות בסוף גלות אֶדוֹם. לתת לה יד ימין להקימה מעפר, מאחר והיא בחינת שמאל בלי ימין, אור חוכמה בלי חסדים שמחשיך את המדרגה. והרי למדנו שבכל מקום גלות היה הקב"ה עם ישראל?

אמר רבי ייסא: אם כן, שבשביל המטרוניתא היה בא הקב"ה למצרים, הרי בגלות בבל המטרוניתא הייתה שם, למה לא היה כן? החטא גרם, כי נטלו נשים נכריות, והכניסו ברית הקדוש ברשות אחר, ומשום זה נאבדו מהם הניסים ואותות שהיה ראוי לעשות להם. מה שלא היה כן בגלות מצרים, שכולם היו שבטי יה. בני ישראל באו לגלות, ובני ישראל יצאו מגלות בלי חטא. מכאן נלמד שהביקוש של נשמות הצדיקים צריך להיות רק לשכינה, אחרת לא ניתן לפעול. כאשר הקב"ה רואה שהעם מבקשים את היחד, את השכינה, אז הוא בא להקימה.

בגלות אדום רוצה הקב"ה להתכבד בעולם, ולבוא בעצמו להקים את המטרונית ולנערה מעפָרָה. אוי למי שיהיה שם לפניו, בשעה שיאמר, הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי, יְרוּשָׁלִָם; התפתחו (הִתְפַּתְּחִי) מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ, שְׁבִיָּה בַּת-צִיּוֹן. מי הוא המלך והעם שיקום לפניו.

וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו. אלילי מצרים, אינו נאמר על האבנים ועצים, שעשו מהם אלילים, אלא על כל אלו מדרגות הממונים העליונים, ועל עבודות התחתונים אֲליהם. הם נעים ונענשים. ובכל מקום שגָלוּ ישראל, הקב"ה מבקש אותם ומתקבלים מאלו העמים.

כתוב: כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מִצְרַיִם יָרַד-עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם; וְאַשּׁוּר, בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ. זהו תרעומת, שהתרעם הקב"ה על אשור, ואמר, ראו מה עשה לי אשור. שהרי מצרים, שעשיתי בהם כל אלו הדינים, ועמי ירד שם לגור ביניהם, והמצרים קיבלו אותם ביניהם, ונתנו להם מיטב הארץ, ארץ גושן, ואע"פ שעינו אותם בגלות, לא הסירו הארץ מהם, שכתוב, רק בארץ גושן. ומיטב ארץ מצרים הייתה, כמ"ש, במיטב הארץ, בארץ רעמסס, שהייתה בגושן. ועוד שלא החסירו מהם כלום, כמ"ש, וממקנה בני ישראל. הרי שלא גזלו את המקנה שלהם. ועם כל זה נידונו בכמה דינים.

אבל אשׁוּר באֶפֶס עֲשָקוֹ. שהשליך אותם בארץ שבסוף העולם, ולקח את הארץ שלהם. ומה המצרים, שעשו כל אלו טובות לישראל, נידונו בכל אלו הדינים, אשור ואֶדום ושאר העמים, המֵצֵרים להם והורגים אותם ולוקחים את כספיהם, על אחת כמה וכמה, שהקב"ה ירצה לכבד את שמו עליהם, כמ"ש: וְהִתְגַּדִּלְתִּי (מצד החסד, חוכמה), וְהִתְקַדִּשְׁתִּי (קו שמאל), וְנוֹדַעְתִּי (קו אמצע), לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה. שם במצרים היה זה במלך אחד, וכאן בגאולה השלימה העתידה, יהיה זה בכל המלכים שבעולם.

תגיות: הכל צפוי, הרשות נתונה

אין תגובות

להגיב