021- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – ע-עב למתקדמים

021- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – ע-עב למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה זהר שמות ע-עב
1. מה הדומה ומה השונה בין סיפור יעקב ומשה בעניין מציאת הנוקבא?
2. מה אתה לומד לעניין שידוכין מאות רכ"ט?
3. מדוע הרועים היו מגרשים את בנות יתרו?
4. מהו שאמרו בנות יתרו "איש מצרי הצילנו" מה זה מלמדנו על ראיית התורה הקדושה?
5. מדוע כנסת ישראל נקראת "שחורה ונאוה" שהם לכאורה ב' הפכים?
6. מהם המעשים הטובים שצדיקים עושים בגלות?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שְׁמוֹת ע-עב

בְּאֵר שֶל מֹשֶׁה ויַעֲקֹב

בֶּשִׁידוּך לֹא מְחַפְּשִׂים מַה יַעֲשֶׂה לִי טוֹב, אֶלָּא אֶת מֶקוֹם הָיַחַד.

מה יעשה לי טוב אינה דרך לחפש שידוך, אלא לבדוק כיצד ניתן ליצור ביקוש פנימי לקבלת התענוג מהאמת, מעצם היחד, ולא מסיפוק אישי. ובעבודת הנפש כיצד מוצאים את הנקודה שבלב, את האני האמיתי של האדם הנק' באר. וכאשר אדם הולך לקראת השכינה, אז המים שהם בחינת החיוּת מצד היחד, מצד התורה עולים מעצמם ושם יוכל למצוא את בת זוגו.

קינאה בחומר היא שלילית, וקנאה בצורה טובה. דהיינו לא מקנאים במה שיש למישהו, אלא בתכונה הטובה שלו, שמקדיש את כל הכּישרון לדבקות בהשם. הצדיק בוחן מה רוצה, ואז מקיים עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ (אבות ב'), כלומר מעצב את רצון עצמו לפי רצון השם – להשפיע.

אמר רבי אלעזר: אשרי חלקם של הצדיקים. יעקב ברח מפני אחיו, ונזדמנה לו באר, הנוקבא. כיוון שהבאר ראתה אותו, המים הוכרו לבעליהם (לאחר שראו שיש לו שייכות למי התורה), ועלו אליו בסוד מ"ן, ושמחו עימו, ושם נתחברה עימו בת זוגו רחל. משה ברח מפני פרעה, ונזדמן לו באר. והמים ראו אותו, והוכרו לבעליהם ועלו אליו בסוד מ"ן, ושם נתחברה עימו בת זוגו צפורה.

מה בין משה ליעקב? יעקב, כתוב בו: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וגו' וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר. משה כתוב בו: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים  וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. בודאי היה יודע משה, אחר שראה את המים עולים אליו, ששם תזדמן לו בת זוגו. ועוד, שהרי רוח הקודש לא פסק ממנו לעולם. ובו היה יודע, שצפורה תהיה בת זוגו. אמר משה, ודאי כשיעקב בא לכאן והמים עלו לקראתו, נזדמן לו אדם שאָסָפו לביתו, ונתן לו כל מה שצריך, גם לי יהיה כן. חוקים חוזרים על עצמם, וידע משה שאם בעליית המים מעצמם מצא יעקב את זיווגו, גם הוא עומד למצוא.

אם החוק הוא כזה שכאשר ישנה עליית מ"ן, מגיעים לסוד אחים בכורים, דהיינו עם עליית האח"פ יעלו גם גלגלתא ועיניים. ידע משה שמישהו יעלה אותו לביתו ויתן לו את בת זוגו.

אמר אותו האיש: יתרו כומר לעבודה זרה היה. כיוון שראה שאין ממש בעבודה זרה, נפרד מעבודתה, קם העם והחרים אותו. כיוון שראו שבנותיו באו להשקות את צאנו, היו מגרשים אותן. כי מתחילה היו הם עצמם רועים את צאנו, להיותו כומר שלהם. כיוון שראה משה ברוח הקודש, שעל דבר עבודה זרה היו עושים לו את זה, מיד: וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. ונעשה הכל מחמת קנאה אל הקב"ה. רלא אמר לו רבי אלעזר: אתה אצלנו ואין אנו יודעים את שמך. אמר אני יועזר בן יעקב. באו החברים ונשקוהו, אמרו, ומה אתה אצלנו ולא היינו יודעים אותך, הלכו יחד כל אותו היום, למחר ליוו אות ג' מילין והלך לדרכו. כאן רואים איזו הכרת הטוב הגדולה יש לחכמים שמקבלים חידושי תורה.

וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים. אמר רבי חייא: הרי בארוהו החברים, שנצנץ בהן רוח הקודש. במה שאמרו, איש מצרי הצילנו, אמרו ולא ידעו מה שאמרו. משל לאדם, שהיה יושב במדבר, ועברו ימים שלא אכל בשר. יום אחד בא דוב לחטוף כבש אחד, וברח הכבש והדוב רדף אחריו, עד שהגיעו לאותו האדם שבמדבר. ראה את הכבש, והחזיק בו ושחטו, ואכל בשר. נמצא, שהדוב גרם שאותו אדם יאכל בשר. אף כאן, המצרי שנהרג ע"י משה, גרם שמשה יברח ויבוא למדיין אל הבאר. וע"כ אמרו, איש מצרי הצילנו ברוח הקודש. המצרי שמשה הרגו.

 

שחורה אני ונאוה

וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. הוקשה לו, הלא ישראל הוא שם הגדלות. א"כ, למה נזכר שם זה בבואם לגלות מצרים? ולמה חוזר אח"כ, את יעקב, שהוא שם הקטנות? רבי יהודה פתח: שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, זו כנסת ישראל, השכינה. שהיא שחורה מן הגלות, ונאוה, שהיא נאוה בתורה ובמצוות ובמעשים טובים שישראל עושים. בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם הן הנשמות, שעוסקים בתורה ובמצוות, שבשביל כך הן זוכות לרשת את ירושלים של מעלה, שהיא השכינה. כְּאָהֳלֵי קֵדָר, אע"פ שהיא קודרת בגלות, עכ"ז במעשים היא כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, האורות של המלך שהשלום שלו, שהוא ז"א. כיוון שב' בחינות הן בגלות. שמצד עצם הגלות יש דינים וקטנות, ומצד המעשים טובים, שהצדיקים עושים בגלות, הם נאים ומעלים את השכינה ליריעות שלמה. וע"כ מבחינת המעשים טובים, נאמר, בני ישראל הבאים מצריימה, השם של גדלות. ומבחינת עצם הגלות, נאמר, את יעקב איש וּבֵיתוֹ באו, השם של קטנות.

אין תגובות

להגיב