029- דף היומי בזוהר הסולם – שמות – צד-צו למתקדמים

029- דף היומי בזוהר הסולם – שמות – צד-צו למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ושינון בזהר שמות צד-צו
1. מה ההבדל בין המושגים "מלך מצרים" או "פרעה מלך מצרים"?
2. מה אתה למד על כך שיש הנהגה מיוחדת ושלמה על השרים הממונים על העמים?
3. עפ"י איזה חוק ישראל מושכים כוחותיהם מן הקב"ה ואילו אומות העולם מן השרים הממונים?
4. מדוע המכשפים מזכירים את שם האם ולא את שם האב? מהו שבלק אף את שם האם לא הזכיר אלא אמר "עם יצא ממצרים"?
5. מהן ב' הסיבות שאומות העולם נשמרים ועם הקב"ה לכאורה אינם נשמרים?
6. מה מלמד אותנו הסיפור של רבי יוסי ורבי אחא עם הנחש באות ש"ב?

שְׁמוֹת צד-צו

נוֹלַדְתָּ כִיהוּדִי? תְּחוּיָב לְהִתְנַהֵג כִיהוּדִי!
שם האב הוא רעיון רוחני, ושם האם ממשי. אימו הכוונה מלכות הכלולה בבינה, רצון לקבל בהשפעה – זוֹ הָמֶּסוּגָלוּת שֶׁל עִם סְגּוּלָה. אור הזכר אינו מתפשט לגוף, ואילו באודם של אימא, היא התכללות מלכות בבינה, ניכרת ההבחנה בין יהודי לגוי. לכן מי שנולד לאם יהודיה, זהו רק סימן שיש בו הפוטנציאל להיות יהודי, דהיינו להתנהג כיהודי.

התורה שומרת על האדם, ויש להרהר דרך התורה, לחשוב ולפרש את המציאות דרך תלמוד עשר ספירות. חוקי העולמות העליונים, להם אנו מחויבים, הם למעשה פנימיות האדם, שנשמתו היא חלק אלוקה. ובלי להבין את פנימיותנו – לא נבין כלום בחיים, ובוודאי לא את תפקידנו.

ישנם מספר מקרים בתנ"ך בהם כתוב: "אמר בליבו", מלמד שמדובר במחשבות שמושתלות מלמעלה בפנימיות האדם. עם ישראל הוא כלל כלפי אומות העולם, והקב"ה הוא הכלל שעם ישראל פרט כלפיו. לכן עם ישראל מוּשגח ישירות ע"י הקב"ה, ממנו מושכים את כוח ההנהגה והאמונה, ולאומות העולם ישנם שרים ממונים.
החשש של המצרים היה שאם הממונה כל כך גדול – השם יתברך, הם עלולים להפסיד לעם ישראל. למעשה החשש של המצרים היה שאמונה של בני ישראל תשתלט עליהם, חששו "מכפיה דתית".

בחיצוניות יכול אדם להרגיש עשיר בצבירת גשמיות, ואילו בפנימיות היגיעה היא בתהליך ארוך ודורש התמדה. לכן הרגש הנקודה הפנימית בנפש, היא הענייה כל זמן תיקון. ההשגחה הפרטית היא על עם ישראל, הדין שומר, ולא בכדי עם ישראל הוא היחד ששורד במהלך כל זמן התיקון, ואילו אומות העולם תחת ההשגחה כללית בלבד, לכאורה הם עולים ולאחר זמן יורדים ונעלמים.

רצה) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. אמר רבי שמעון: על כל פנים מלאך מושל ממונה על מצרים היה. מי שאמר אל עמו, הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנו. וכן הוא ברובו של הפרשה, שלא נאמר אלא מלך מצרים סתם, השר הממונה על מצרים. ואם כתוב, פרעה מלך מצרים, הוא פרעה ממש.
רצו) אמר רבי שמעון: לפיכך כתוב: וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּו, אכניס מחשבה בליבם, שיהיו חושבים, הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. ממנו, מן הממונה שלהם. כי הם אמרו בליבם, שאלקים והעוצמה של ישראל, גדול וחזק מן הממונה המושל של מצרים.
רצז) כל אומות העולם מושכים חוזק מן השרים הממונים בשמים עליהם. וישראל מושכים כוחותיהם מן הקב"ה. והם נקראים, עם ה', ולא עם של מושל ממונה. כאן נקראים המצרים עמו של הממונה. ישראל נקראים עם ה', ושאר האומות נקראים עמו של המושל הממונה שלהם. שכתוב, כי כל העמים ילכו איש בשם אלוקיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד.

רצח) אמר רבי אבא: וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּו הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. מהו עם בני? אלא עם בני ישראל ממש, עם בני ישראל שלמטה, ישראל הגשמי, הנמשך מישראל של מעלה, ז"א. אבל העם עצמו אינם מיוחסים לישראל של מעלה, וע"כ הוסיפו המילה עם. כי חשבו שעם בני ישראל שלמטה הם, ולא עם ה', ז"א. וכתוב: וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ולא כתוב, מפני עם בני ישראל ממש, שהוא ישראל של מטה. כי לבסוף הכירו, שהם בני ישראל של מעלה, עם ה'.
רצט) רבי יוחנן היה עוד לפני רבי יצחק, שאל: מה ראה בלק לומר, הנה עם יצא ממצרים. ולא אמר, הנה עם בני ישראל. אלא בלק מכשף גדול היה, וכן דרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשד. וכן אין מזכירים לעולם שם אביו של אדם, אלא שם אימו, שהוא דבר שאין בו חשד. וע"כ לא הזכיר בלעם, בני ישראל, שם האב.
ש) שכן דרך השדים, שמעיינים בדבר ההוא, שנאמר להם מפי המכשפים. אם הוא שקר, מודיעים להם דברי שקר. ואם הוא אמת, כל מה שאומרים להם הוא עכ"פ אמת לזמן קצר. כל שכן אם המכשפים רוצים מהם, שיעשו מעשה, ודאי שהם מדקדקים לומר אמת בלי חשד. וע"כ אין מזכירים שם אביו של אדם. אלא בלק, דרך ביזיון אחז, הנה עם יצא ממצרים. כלומר, שאין אנו יודעים ממי הם (אומר לא שהם אפילו לא "שתוקים" – דהיינו שוּתקים שאין יודעים מי האב, אלא "אסוּפים" – דהיינו שנאספו בשוק ואפילו אין יודעים מי האם). המכשפים מפעילים הכישופים ע"י שדים, ואין להם עניין לומר לשד דבר שקר, שאז יקבלו תשובה שיקרית, לכן אין הם אומרים לשד את שם האב, מפני שאין ביטחון שהכן זה האב.
שא) אמר רבי יוחנן: מפני מה עם שהוא תחת הנהגת השרים, נשמרים, והעם של הקב"ה, אינם נשמרים (נראה שיש להם בעיות)? אמר רבי יצחק: העני אינו דומה לעשיר. העני צריך לשמור על שלו, מפני שבני אדם אינם יראים מלהתגרות בו. העשיר אינו שומר על שלו, משום שהכל יראים להתגרות בו (ישראל הוא עני מפני שעדיין לא הגיע לתיקונו, אומות העולם שמחים בילוי הרצון לקבל). ישראל, שהם בהנהגת המלך האוהב אמת ודין. ודין הראשון הוא עושה באנשי ביתו, כי רוצה שיהיו שמורים מן החטא יותר מכל האומות כמ"ש: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
שב) רבי יוסי ורבי אחא יצאו לדרך. רבי יוסי הרהר בדברי העולם ורבי אחא הרהר בדברי תורה. ראה רבי יוסי נחש (מחשבות חיצוניות) שהיה רץ אחריו. אמר לרבי אחא, אתה רואה את הנחש הזה הרודף אחרי. אמר רבי אחא, איני רואה אותו. רץ רבי יוסי והנחש אחריו. נפל רבי יוסי, והדם נוזל ויורד מחוטמו. שמע שהיו אומרים: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם, אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. כלומר, שבזכות זה ניצל מן הנחש. אמר רבי יוסי, ומה על שעה אחת שחדלתי מדברי תורה ופניתי לדברי העולם, עלתה לי כך. מי שהזיח דעתו לגמרי מדברי תורה, על אחת כמה וכמה. ההקפדה על תלמיד חכם, גדולה יותר.
שג) פתח: כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה וכן כתוב: הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. נחש שָׂרָף, למה היה כאן במדבר? אלא לקחת על ידו עונש מישראל, בכל זמן שמתפרדים מן עץ החיים. שכתוב בו, כי הוא חייך ואורך ימיך.
כתוביות: יהודי, גוי, השגחה פרטית, השגחה כללית

אין תגובות

להגיב