003- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – ז-ט למתקדמים

003- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – ז-ט למתקדמים

 שיעור שמע:

הורדה- כחול

שאלות לחזרה ושינון זהר בא ז-ט
1. כיצד נכתבים ברה"ש בספרים?
2. מדוע בא המקטרג דווקא בראש השנה להשטין ולהכריע את העולם לכף חובה?
3. מה ההבדל בין השונמית לאיוב?
4. כיצד נבחן צדיק? כיצד נבחן מי שאינו? כפי ההבדל בין אבהרם לאיוב? (ראה אות כ"ט)
5. מה ההבדל בין קץ הימין לקץ הימים?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בֹּא ז-ט

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

אין לשטן כח מעצמו, כשעיקר הבעיה נובעת מתפיסה שגויה כאילו הרצון שייך לאדם ולא לבורא. כאשר מישהו כועס או מכה אותך, ברור שאינו יכול להרים אצבע ללא הסכמה מלמעלה. כל העניין שלנו בחיים הוא רק מול הטוב ומטיב, השם יתברך.

כא) וַיְהִי הַיּוֹם  וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה, שנתבאר, שבראש השנה עומדים שני צדדים כנגד העולם. כל אלו הבאים לפני הקב"ה בתשובה ומעשים טובים, הם זוכים להיות כתובים אצל הצד שהוא חיים, שמוציא תוצאות חיים. ומי שהוא מן הצד שלו, נכתב לחיים. וכל אלו הבאים במעשים רעים, הם כתובים לצד האחר, שהוא מוות, שנקרא מוות, ובו שורה המוות, להמית בני אדם. השאלה היא כיצד האדם מביא עצמו בהווה לפני הקב"ה. מובן שמי שחוטא כל השנה אין לו את המוכנוּת להתייצב כצדיק. ואפילו עשה אדם מעשים טובים ולאחר מכן מתחרט עליהם, בכך הוא למעשה מוותר עליהם. וכן להיפך, אם חטא ומתחרט, נידון הוא לפי התשובה בהווה. וביום הדין האדם בוחר באיזה ספר להיכתב. לא לפי השכר שמקבלים, אלא לפי העבודה הנדרשת. יש המבקשים להיכתב בספר צדיקים, כאשר בחירה זו אומרת קבלת עבודה של צדיק, ולא לבחור בשכר של פנחס ולחשוב לעשות מעשי זמרי.

כב) וביום ההוא עומדים אלו שני הצדדים, חיים ומוות. יש מי שנכתב לצד החיים, ויש מי שנכתב לצד המוות. ולפעמים העולם הוא בינוני, חציו חייב וחציו זכאי. אם נמצא צדיק אחד מכריע בעולם, כולם עומדים ונכתבים לחיים. ואם רשע אחד מכריע העולם, כולם נכתבים למיתה.

לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי (קידושין מ:). אין באפשרותך לדעת את האמת, אך חז"ל מלמדים אותך כיצד להסתכל על החיים, בכדי לקבל אחריות אישית על תפקידך במסגרת הכלל. לראות כאילו הכל עומד על כף המאזנים ותלוי רק בך.

 

כג) ואותו הזמן היה העולם בינוני, מחצה חייב ומחצה זכאי. והמקטרג רצה להשטין ולהכריע העולם לכף חובה. מיד מה כתוב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ. כיון שהוא נודע לבדו (כאדם פרטי), מיד התקיף אותו המקטרג. וע"כ אֵין הָאָדָם צָרִיך לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן כְּלָל הָרַבִּים!, כדי שלא יצוין בלבדו, ולא יקטרגו עליו מלמעלה. אף פעם אין הפרט טוב יותר מהכלל, שהכלל הוא בחינת השלמות. ומצד שני – חבר מרעים אינו כלל, אלא עדת רשעים הבאים לנצל כוח משותף לטובתם הפרטית. יציאה מהכלל היא מוות. כל פרט, כל מקרה יש לבדוק רק בהתאם לחלקו ותפקידו בכלל.

כד) כתוב בשונמית: וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת. שפירושו, אינו רוצה להוציא את עצמו מכלל הרבים. בתוך עמי אני יושבת עד היום הזה. ובתוך עמי, בכלל אחד, אהיה נודעת למעלה. וכאן, איוב, כיון שנודע למעלה ונצטיין, מיד התקיף אותו המקטרג ואמר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים, כל מה שהוא ירא אותך והתגבר במעשים טובים, אינו עושה בחנם כמ"ש: הֲלֹא-את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ. אבל קח ממנו כל טוב הזה שעשית לו, ומיד תראה, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ, יעזוב אותך ויתדבק בצד האחר. כי עתה על שלחנך הוא אוכל, העבר שלחנך ממנו, ונראה ממי הוא, ובאיזה צד יתדבק.

 

כה) מיד, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיָדֶךָ. להראות, שהיראה של איוב אל הקב"ה, היה כדי לשמור על עשרו. ומכאן למדנו, שכל אלו היראים מפני הקב"ה בשביל עשירותם או בניהם, אין זה יראה כראוי. וע"כ קטרג המקטרג ואמר, הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ. מעשה ידיו ברכת, וע"כ הוא ירא אותך. ואז ניתן לו רשות לקטרג עליו, ולהראות שלא עבד איוב אל הקב"ה באהבה.

כו) כי כיון שהתנסה, יצא מן הדרך ולא נשאר בתקפו. מה כתוב: בְּכָל-זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב, בִּשְׂפָתָיו. ואח"כ חטא בכל כמ"ש: שאמר, ארץ נתנה ביד רשע. מכאן שאיוב פגם בהשגחה, וראה גם רע בעולם, טעה וחשב שיש כוח ביד השטן מעצמו.

כז) ואם תאמר, שלא התנסה אדם חוץ מאיוב? הרי כתוב: ה' צדיק יִבְחָן. ומשום זה התנסה גם איוב. ואע"פ שלא נשאר בתקפו כראוי, לא יצא מתחת רשות אדונו להתדבק בצד האחר.

כח) כמה היה הנסיון שלו? שנים עשר חדש הוא ממשלת הצד האחר. כמ"ש: דינם של הרשעים בגיהנם הוא י"ב חודש. ומשום שלא התדבק בצד האחר, כתיב: וה' בֵּרַךְ את אחרית איוב מראשיתו. אל תלחם במקל, במצב, אין בו כוח מעצמו.

כט) רבי שמעון אמר: זה של איוב, אינו נסיון מן הקב"ה, כנסיון של שאר הצדיקים, כי לא כתוב: והאלקים נסה את איוב כמ"ש: והאלקים נסה את אברהם. כי אברהם בידו הקריב את הבן יחיד שלו אל הקב"ה. ואיוב לא נתן מאומה, ולא מסר אל הקב"ה מאומה. כאשר אדם נותן משהו מעצמו אז בודקים אותו, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. בודקים האם הנתינה היא אמיתית, דהיינו מעל הטבע. כלומר ההבחנה כאן האם אתה בודק את המציאות – שכל כולה שליחים של השם, או את העיקר – העבודה הנפשית בתוך המציאות.

ל) ולא נאמר לו הנסיון, כמו שנאמר לאברהם, כי היה גלוי לפניו, שלא יוכל לעמוד בו כראוי. אלא שנמסר ביד המקטרג. ובדינו של הקב"ה נעשה, על שסיבב עבודה הקשה לישראל במצרים. והקב"ה העיר אליו דין הזה אל המקטרג. כמ"ש: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. איוב לא יעץ לפרעה להרוג אותם, אבל כן לשעבדם.

לא) וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים  וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לַיהוָה. כתוב מקץ ימים, לא מקץ ימין. כי קץ הימים הוא הס"א, וקץ הימיןהוא הקדושה. כי הוא דחה את קץ הימין, והתקרב אל קץ הימים. כתוב: ואתה לך לקץ. ואמר דניאל, לאיזה קץ, אם לקץ הימין או לקץ הימים? עד שאמר לו הקב"ה, לקץ הימין, שהוא בקדושה. ועל זה היה ירא דוד, ואמר, הודיעני ה' קצי, או לקץ הימים או לקץ הימין? (האם קץ של השפעה או קץ של ימים – גילוי הרצון) וכאן מה כתוב: ויהי מקץ ימים, שהוא בס"א, ולא מקץ ימין, שהוא בקדושה. ע"כ לא התקבל קרבנו, כי מס"א היה.

תגיות: יראה,ספר צדיקים, ספר רשעים, ספר בינוניים

 

 

אין תגובות

להגיב