014- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – מ-מב למתקדמים

014- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – מ-מב למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון זהר בא מ-מב

1. מהי המחלוקת בין שתי המובאות יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו, והמובאה השנייה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו?
2. מדוע צדיק מסתלק מהעולם בצדקו? מהו צדקו?
3. מה המסקנה לצדיק כדי שלא יאבד?
4. הסבר את סיפור רב חסדא באות קל"ט בפנימיות.
5. מהם 7 השמות של שלמה? מי הגדול מכולם ומה הרמז בכך?
6. מהו הבל טוב ומהו הבל שאין בו כלום אלא חורבן?
7. מדוע כתוב יש צדיק אובד בלשון אובד?
8. הסבר מהו פרי השדה אשר ברכו ה' בפנימיות.

בֹּא מ-מב

אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי

לְעוֹלָם אַל יָדּוּר אָדָם, אֶלָּא בַּמָּקוֹם שֶׁאָנְשֵׁי מַעֲשֵׂה דָרִים בְּתוֹכוֹ.

אוֹמֵר בַּעַל הסולם זצוק"לְ (מַאֲמָר הַחֵרוּת): "מִתּוֹך הַמַּגָע וּמַשָּׁא הָתְמִּידִי שָׁלֵו עִם הָסְבִיבָה וֶהָחֵבְרָה,  הָרֵי הוּא מִתְפָּעֶל עַל יְדֵיהֶם בֶמָהַלך הַדְרָגָתִי שֶׁל סֵדֶר מָצַבִים בָּזֶה אַחֵר זֶה,  וּבִזְמַן הַזֶּה מִתהָפְכוֹת בּוֹ הָנֶטִיוֹת הָכְּלוּלוֹת בָּמָצע (תכונות תורשתיות) שֶׁלּוֹ".

חשוב ביותר לבחור בסביבה של אנשי מעשה, דהיינו אנשי אמונה, שעשייה היא מעל טעם ודעת, עשיית כלי השפעה – כלי אמוניים. על האדם לעשות בזהירות חשבון האם הוא יכול להציל רשעים, אז טוב שינסה, אך אם לא ניתן להצילם, ודאי שאסור לשהות במחיצתם. מעבר לכך – אדם בא לתקן את עצמו בעולם. אך לעיתים באות נשמות לעולם שהתיקון שלהם הוא לקיחת אחריות על הכלל, כלומר זהו התיקון הפרטי שלהם.

לצדיק המגן על הפרטים יש תפקיד, וכאשר אין רצון העליון שיבקש רחמים על הדור, הוא מסתלק. כאשר אומר אֹבֵד אין הכוונה שהולך למדור הנק' אבדון, אלא זה ביטוי מושאל.

 

בדרך לקבלת אור החוכמה, יש להקדים וליצור הבל, דהיינו דחיית הרצון לקבל לפרטיות. יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, מסתלק מן העולם, כדי שלא יבקש רחמים על הרשעים – דהיינו בחינות הרצון לקבל שבו.

 

קלו) אמר רבי שמעון: אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. שלמה שהיה בו חכמה יותר מכל אדם, מה אמר במקרא זה? אלא שלמה רֵמז בחכמה רַמז. כי אנו רואים שדרכיו של הקב"ה אינם כן, שהרי כתוב: לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו, וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו, שני עניינים מרמז כאן. לכאורה כל אחד צריך לקבל כפרי מעלליו, אז איך יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ?

קלז) כשעיניו של הקב"ה רוצות להשגיח בעולם ולעיין בו, כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ, ונמצאו רשעים בעולם, צדיק ההוא הנמצא בדור נתפש בעונם, והרשעים (כי הוא הכלל), מאריך הקב"ה אפו עימהם עד שישובו. ואם אינם שבים, לא ימצא מי שיבקש רחמים עליהם, כי כבר מת הצדיק. כמ"ש: יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, ומשום שהוא צדיק, הסתלק מן העולם, כדי שלא יבקש רחמים על הדור.

קלח) משום זה למדנו, לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו, משום שאוי לו לזה שמֵעוֹנוֹ בין הרשעים, כי הוא נתפש בעונם. ואם מעונו בין צדיקים, מטיבים לו בזכותם.

קלט) כי רב חסדא היה דר מתחילה בין אנשי קפוטקיא, ומחלות היו רודפות אחריו. לקח ושם דירתו בין בעלי המגן שבצפורי, בין תלמידי חכמים, שנקראים בעלי המגן. ועלה וזכה להרבה טוב, להרבה עושר, ולהרבה תורה. ואמר, כל זה זכיתי, משום שבאתי בין אלו, שהקב"ה משגיח להטיב להם.

קמ) פירוש אחר – אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי. וכי שלמה, שהיו בו מדרגות העליונות של חכמה יותר מכל בני הדור, שכתוב: וַיֶּחְכַּם מכל האדם, וכתוב: וישב שלמה על כסא ה' למלוך, אמר, על חייו, בימי הבלי? וכתוב: הֲבֵל הבלים, אמר קהלת.

קמא) ז' שמות נקרא שלמה: יְדִידְיָהּ, אָגוּר, בִּן יָקֶה, אִיתִיאֵל, לְמוּאֵל, קׂהֶלֶת. והשם קׂהֶלֶת הוא כנגד כולם. וכלם נקראים כעין של מעלה. קׂהֶלֶת, נקראת גם עדה קדושה של עשרה אנשים. ועל כך אמרו, אין קהל פחות מעשרה. וקהל הוא אפילו מאה ויותר. אלא לא פחות מעשרה, אבל קׂהֶלֶת, הוא כלל הכל של כל ישראל, כמש"א קהילת יעקב.

קמב) שמותיו על שם החכמה נקראו. ומשום זה עשה ג' ספרים: שיר השירים (קו אמצעי), קׂהֶלֶת (קו שמאל), משלֵי (קו ימין). וכולם הם להשלים החכמה. שיר השירים, הוא כנגד חסד. קׂהֶלֶת הוא כנגד דין. משלֵי כנגד רחמים, כנגד ג' קוים, חסד דין רחמים. כדי להשלים החכמה. והוא עשה כל מה שעשה כדי להראות חכמה, וכנגד מדרגה עליונה. והוא אמר על עצמו, בימי הֶבלי, הֲבֵל הבלים.

קמג) אלא הבל הוא סוד יקר. והוא הבל היוצא מן הפה, שנעשה ממנו קול. ואין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו (תינוק הוא בחינה של פעולה מעל הדעת). אלא שאינו נחשב להם לחטא מחמת קטנותם. והבל נעשה ברוח ומים. וכל מה שנעשה בעולם נעשה בהבל (באור חוזר). וסוד ההבל הזה של התינוקות, נעשה קול והתפשט בעולם. והם שומרי העולם ושומרי העיר כמ"ש: אִם יְהוָה, לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ.

קמד) הבל הוא קול. מה ההפרש בין זה לזה? הבל עומד בכח שיצא ממנו קול. אבל קול ממש עומד בקיומו שיצא ממנו מלה (מלכות). והבל ההוא, שהיה נחלתו מאביו, נקרא הבל, וממנו היה כל מה שראה שלמה. ואע"פ שהיה לו תמיכה רבה מלמעלה ממדרגות אחרות. ובכדי להודיע הדבר, אמר בימי הֶבלִי. להודיע, שמלה זו באה משם.

הבל הוא הארת קו שמאל דבינה, שנסתם ונחרב מפאת המחלוקת עם הקו ימין דבינה, ויצאה הארתו לחוץ, ונעשה הבל. שיוצא מפנימיות המדרגה לחוץ, והאור נעשה הבל. וכשזו"ן הם בג"ר דקטנות, שנקראו אז תנוקות של בית רבן, הם מקבלים הארת קו שמאל דבינה הזו, וגם הארתם יצא לחוץ מפיהם ונעשה הבל. וכמ"ש: אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. כי אח"כ, לעת גדלות, כשזו"ן נקראים פנים גדולות, הנה כל מדת החכמה שבהם הוא מהבל הזה, שהוציאו מפיהם בעודם שהיו פנים קטנות. וכיון שאין קיום לעולם רק בהארת החכמה, נמצא שהעולם מתקיים על הבל שלהם.

כי הארת החכמה שומרת העולם מן הקליפות והמזיקים. אמנם ההבל, במקום יציאתו, שהוא בקו שמאל דבינה, הוא הבל שאין בו כלום אלא חורבן. רק אח"כ, כשז"א עולה לבינה בסוד קו האמצעי, ומכריע ועושה שלום בין הקוים ימין ושמאל, ומיחדם זב"ז, אז חוזר ההבל להיות אור, ויוצאים ג' קוים חכמה בינה דעת, בבינה. ואז נולד ז"א במוחין דגדלות מן הבינה, כי כל מה שגורם התחתון בעליון, זוכה בו גם התחתון.

וכיון שלולא ז"א, הנקרא קול, שהכריע בין הקוים דבינה, והוציא בה חב"ד, היתה נשארת הבינה במחלוקת, ואורה היה נשאר בבחינת הבל. לפיכך זכה גם ז"א בג' מוחין חב"ד. שזהו, שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם. נמצא, שז"א נולד מתוך ההבל הזה דבינה שהחזירו לאור. וז"ש, שהבל דבינה יש בה כח להוציא ולהוליד הקול, ז"א, אחרי שעולה בסוד מ"ן, ומכריע ומחזיר ההבל לאור (זהו סוד השותפות של התחתון, שמתוך שהוא זה שמבקש את השלמות של ג' קווים, אז מתקיים גם בשבילו ג' קווים ממעלה למטה – עולה בסוד מ"ן של צדיקים, ומחזיר הבל כאור ). אבל הז"א, שנקרא קול, הוא כבר עומד במוחין דחב"ד, הנקרא קיום, להוציא הדבור, הנוקבא (שמחוברת לז"א), ונעשה היחוד של קול ודבור, שהוא יחוד השלם דפב"פ.

וז"ש, משום שהקול, ז"א, נולד מבינה, ע"כ נחשבת הבינה לאבא ואמא של הקול, מחמת שהקול זכה בהבל ההיא, כמו בן היורש את אביו ואמו. שהרי באמת אין לז"א שום חלק במוחין דבינה. אלא משום הכרעתו את הקוים שלה, זכה וירש המוחין ההם מהם. אמנם ההבל אינו אלא קו שמאל דבינה. וז"א ירש כל הג' קוים ממנה, שהם חב"ד. החכמה הנמשכת ע"י הדעת, שבאה רק מן ההבל. ועל חכמה זו הזכיר, בימי הבלי. הבל טוב עולה למעלה וגורם ל – ב' הקווים דבינה להיות ג' קווים ובזה מקבל גם הוא כוח. לכן ההבל של שלמה הוא טוב – שלמות, דחייה בכדי לקבל.

קמה) אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ, שהכל תלוי בימי הבלי. כלומר, בזמן שהבל זה יונק מן הדין, כדי לעשות דין, מטרם הכרעת קו האמצעי. צדיק אובד בצדקו, מכח הדין ההוא. ובזמן שהבל ההוא יונק מן רחמים, אחר הכרעת קו האמצעי, אז רשע מאריך ברעתו, שמכח הרחמים הוא ארך אפים. ושניהם, הרשע והצדיק, תלויים בהבל הזה. וע"כ כתוב: בימי, ולא כתוב: ביום. וכולם תלוים בהבל הזה, מי שיקרה בשעת הדין, הוא בדין. ומי שיקרה בשעת הרחמים, הוא ברחמים.

קמו) יש צדיק אובד, לשון הווה ותמידי, ואינו אומר אבוד? שאם תלוי בזמן, היה לו לומר לשון עבר ולא הווה? ומשיב, שהדין ההוא, כל פעם שמתעורר, אובד את הצדיק מן העולם ומן הדור. וזה נוהג תמיד. ויש רשע מאריך ברעתו, מאריך ממש בחטאו. כי דין ההוא, בעת שיונק מן הרחמים, עושה רחמים על רשע ההוא ומאריך לו.

קמז) בעוד שהיו יושבים ראו עשן קטורת עולה למעלה ויורד למטה. העשן מתעטר ברפש הארץ מן למעלה. וע"כ הוא עולה למעלה ויורד למטה. וזה רומז על ההבל, שמתוך שהוא שפל ומלא דינים, ע"כ נתעטר בו ז"א, שתקן אותו והרויח המוחין מבינה. בינתים העלה השדה ריח, שהריח יותר מכל הבשמים ועל זה כתוב: כריח שדה אשר ברכו ה'. כאשר אדם בוחר ללכת בדרך השפעה, ההבל – האור החוזר שדוחה, מתקן את הדין. התכלית היא להשפיע את הרצון לקבל. ע"י אור חוזר זה יוכל לזכות באור החוכמה.

תגיות: השפעת הסביבה, הבל

אין תגובות

להגיב