005- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – יג-טו למתקדמים

005- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – יג-טו למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח יג-טו
1. מה זה להגות בתורה יומם ולילה?
2. מהו שכתוב "והגית בו" ומפרשים על התורה ולכאורה צריך היה להיות כתוב בה?
3. מהו ח"ל שדווקא שם בא הקב"ה בגן עדן להשתשע עם הצדיקים מדוע לא בחצות היום?
4. מה מרוצה להקב"ה יותר מכל ומדוע כפי שאמר באות נ'?
5. מדוע בנ"י הלכו יומם ולילה כבורחים? הרי הקב"ה שמר עליהם.
6. מדוע לילה ויום נקראים יום אחד ולמה לא לילה אחד, מדוע על שם היום? ואם היום הוא החשוב אז מדוע כל כך חשוב ליומד בלילה?
7. מהו שנאמר ליצחק ותכהין עיניו ובכך מגלה לנו על תחיית המתים?
8. כתוב "ויוגד למלך מצרים". מי אמר לו ומהיכן ידע? מה זה אומר בעבודת ה'?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח יג-טו

וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן.

בַּתּוֹרָה צָרִיך לַהֲגוֹת רַק בֶּהִגָיוֹן אֱמוּנִי.

וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. הגה הוצאה מהכוח אל הפועל, לשון היגיון, וכך צריך לראות את דרכי התורה, על פי ההיגיון האמוני של האדם, דהיינו שהבורא שלם, ולנברא אפשרות לשלמות כאשר הוא דבק בו יתברך. כלומר אם לימוד התורה מביא להשוואת צורה לבורא, אז נק' וְהָגִיתָ בּוֹ. לכאורה צריך היה לכתוב והגית בָּה, בתורה, אלא שכאשר אתה הוגה בתורה, תהגה בו בקב"ה, שכך מלמד בעל הסולם זצוק"ל על הגמרא בחולין כד: תלמיד שאינו רואה סימן יפה במשנתו שלוש או חמש שנים כבר לא רואה. לא ראה סימן יפה, אומר שלא ראה את הקב"ה בלימודו.

 

מג) רבי יוסי פתח: למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. כמה אהובה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה, אהוב הוא למעלה, אהוב הוא למטה, והקב"ה מקשיב לדיבוריו, ואינו עוזב אותו בעוה"ז, ואינו עוזב אותו לעוה"ב.

מד) וצריכים לעסוק בתורה ביום ובלילה, כמ"ש:  וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ. וכתוב:  אם לא בריתי יומם ולילה. ביום זמן עבודה לכל, אבל בלילה, שהוא זמן מנוחה, למה צריכים לעסוק בתורה? כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם. כמו שאין יום בלי לילה. ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להימצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. יום הוא ז"א, ולילה הוא הנוקבא. וכשעוסק בתורה יום ולילה, נמצא מייחד ז"א ונוקבא, שזהו כל השלמות, כמ"ש:  ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ביום לקיים הלכות וכל מה שגלוי, ובלילה בנסתר, בפנימיות התורה.

מה) עיקר הלילה הוא מחצות ואילך. ואע"פ שחצי לילה הראשונה הוא בכלל הלילה, אבל בחצות לילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים אשר שם, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה. חצות לילה זהו זמן היקיצה, נקודת החיבור – מקום האחדות בנסתר. בנקודת חיבור פנימית זו אפשר להרגיש את הקשר לקב"ה, כאן ניתן לחוש את גן עדן.

מו) הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מקשיבים לקולו. כתוב: הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי. היושבת בגנים, כנ"י, המלכות. משבחת אל הקב"ה בשבח התורה, בלילה. אשרי חלקו של מי שמשתתף עימה לשבח אל הקב"ה בשבח התורה.

מז) וכשבא הבוקר, באה כנסת ישראל, המלכות, ומשתעשעת בהקב"ה. והוא מושיט לה שרביט החסד. ולא לה בלבד, אלא לה וכל אלו שמשתתפים עימה. מי שעוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך לו חוט של חסד ביום. וע"כ נקראת המלכות איילת השחר, ע"ש שמשבחת להקב"ה בלילה בשבח התורה. האם יכול האדם להתעורר כאשר האמת מתדפקת על ליבו? תלוי מה עושה כל היום, שכל מה שעושה לא בא אלא לנקודה פנימית זו, להשתעשע עם המלך.

מח) ואמר רבי שמעון: בשעה שצריך להאיר הבוקר, נחשך ונשחר האור, והשחרות נמצא. אז מתחברת אישה בבעלה, שזה אשמורת ג' כשאישה מספרת עם בעלה, כלומר זו"ן, לספר עימו, ובאה בהיכלו.

מט) אח"כ כשצריך השמש לבוא, הלילה מאיר ובא ולוקח את השמש, ואז כל השערים סתומים, וחמורים נוערים, וכלבים נובחים. וכשנחלק הלילה מתחיל המלך לקום, והמטרוניתא, המלכות, מתחילה לזמר. והמלך, ז"א, בא ודופק על שער ההיכל. ואומר: פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי. ואז משתעשע עם נשמות הצדיקים.

נ) אשרי חלקו של ההוא, שהעיר בזמן ההוא בדברי תורה. משום זה, כל בני היכל המטרוניתא, כולם צריכים לקום בזמן ההוא לשבח את המלך, וכולם משבחים לפניו, והשבח העולה מעוה"ז, שהוא רחוק ממנו, זה רצוי להקב"ה יותר מכל.

נא) כשמסתלק הלילה ובא הבוקר, ונשחר, אז המלך והמטרוניתא בסוד החדווה, בזיווג. ונותן לה מתנות ולכל בני ההיכל. אשרי חלקו של מי שהוא במספר בני ההיכל.

נב) וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן: וה' פירושו, הקב"ה ובית דינו, המלכות. כי הו' של והויה מרבה את המלכות. השכינה נוסעת עם האבות. כי הולך לפניהם יומם, זהו אברהם. בעמוד ענן, זהו יצחק. לַנחוֹתם הדרך, זהו יעקב. ולילה בעמוד אש להאיר להם, זהו דוד המלך.

נג) וכולם הם מרכבה העליונה הקדושה. כי אברהם יצחק יעקב הם חג"ת, ג' רגלי הכיסא, ודוד המלך הוא רגל רביעי. כדי שילכו ישראל בשלמות הכול, וכדי שיראו האבות הגאולה שלהם. למה הלכו יומם ולילה, כאנשים הבורחים? הרי הקב"ה שמר אותם והם לא פחדו, אז למה הלכו כבורחים? אלא שיימצא בהם שלמות הכול, כי אין שלמות אלא יומם ולילה. כי יום הוא מידת ז"א, ולילה מידת הנוקבא, וכל השלמות הוא בהתחברותם יחד, כמ"ש:   ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

נד) אמר רבי אבא: וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן. זהו אברהם, חסד. ולילה בעמוד אש. זהו יצחק, גבורה. ואיפה יעקב, ת"ת? במילה הראשונה הוא נאמר, ושם הוא שורה כמ"ש: וה', שהוא ת"ת ומלכות, ויעקב הוא ת"ת.

נה) ולילה בעמוד אש היה מאיר, כדי להאיר ביום בחסד, ובלילה בגבורה. כדי שירדפו מצרים אחריהם ברכבו ופרשיו, לכבד שמו של הקב"ה, שיטבעו ולא יישאר מהם עַד אחד. וע"ז היה צריך למידת הגבורה. כדי ללכת יומם ולילה. מראה המאירה, ז"א, יום. ומראה שאינה מאירה, המלכות, לילה. ועוד. כדי להטעות את המצרים, שיאמרו מקרה הוא ולא ה' הוציאם, ע"כ ילכו יום ולילה כמו בורחים.

נו) רבי אבא אמר: אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה הוציאם ממצרים, כדי שיהיו חלקו ונחלתו. מצד היובל, בינה, נמצא החירות לישראל. וכן לעת"ל, כמ"ש:  ביום ההוא ייתָקע בשופר גדול.

נז) ומשום יובל התעכבו חמישים יום אחר יציאת מצרים, כדי לקבל התורה, ולהתקרב להר סיני. כי יש ביובל חמישים שערים, וכדי להיתקן בהם, היו צריכים חמישים יום. וכיוון שהלכו ביום, הלכו ג"כ בלילה, שיהיה הכול יום אחד, ולא יימצא פירוד בין יום ולילה, שהם זו"ן. על האדם לפעול וללכת גם בנסתר, למעלה מהדעת, מפני שלו היה הכל גלוי לא ניתן היה לרכוש אמונה. אדם בא להיות משפיע, ומרגיש שנעשה לו יותר רע, המצרי רודף אחריו, ונתקל בקשיים. כאן הוא נבחן האם יתמודד או חלילה יאמר נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

נח) ולא עוד, אלא שכולם הלכו בנחת לרצון עצמם. כדי לייחד יום ולילה, שהם זו"ן. וביום שקיבלו התורה, היו חמישים יום שלמים יום ולילה, כראוי. כי אין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום. שאין שלמות לז"א בלי המלכות, ואין שלמות למלכות בלי ז"א. ולילה ויום נקראים יום אחד כמ"ש: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. וכיוון שהלכו חמישים יום שלמים, אז שרו עליהם אלו חמישים יום של יובל, שהם חמישים שערי בינה. ואז מצד היובל ניתנה להם התורה. ומשום זה הלכו יום ולילה.

נט) ואמר רבי אבא: ויהי כי זקן יצחק ותִכהֶינה עיניו מראות. מי שאוהב את הרשע, תכהינה עיניו. ביצחק, גבורה, נכלל לילה, מלכות. והלילה אינו בהיר. וע"כ, ותכהינה עיניו מראות. והכול אחד. כי התכללות הלילה ביצחק הוא עניין אחד עם אהבת יצחק את עשיו. אם אדם לוקח את צד שמאל, את היצר בכדי לעבוד גם איתו, חייב לעבוד בבחינת ותִכהֶינה עיניו, כמו בפורים שלא מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ואז יוכל לעבוד למעלה מהדעת, עבודה בנסתר. וכך יכל יצחק לתת את הברכות ליעקב, לעבוד את הנסתר ולהביא גם את עשיו החיצוני למקום זה.

ס) רבי יצחק פתח: וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. מי אמר לו? חכמיו ומכשפיו נתקבצו אליו והודיעו לו, כי ברח העם. ולמה אמרו זה. אלא שראו בחכמתם, שהיו ישראל הולכים יום ולילה. אמרו, ודאי שבורחים הם. ולא עוד, אלא שראו, שלא היו הולכים בדרך הישר כמ"ש: וישובו ויחנו לפני פי החִירוֹת. והודיעו לו גם זה, וע"כ רדף אחריהם.

אם אדם רוצה לעבוד רק את הגלוי, רק את המעשה ללא כוונה, אז היצר יודע שאדם זה עדיין ברשותו ואין לו אפילו צורך לרדוף אחריו. בכדי להגיע לחרות ממלאך המוות יש לעבוד גם בנסתר, בפנימיות.

תגיות: עבודה פנימית, וְהָגִיתָ בּוֹ

אין תגובות

להגיב