007- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – יט-כא למתקדמים

007- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – יט-כא למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

בְּשַׁלַּח יט-כא

יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן.

 עומד העם לפני הים, מצרים אחריהם וצועקים להשם להצילם. ישנם מצבים נפשיים בהם אין לראות את החיסרון ותיקונו, כפי שראוי בדרך, בזמן העבודה. כאן הבחינה היא של ים סוף, סוף של גמר תיקון, משיח. כאן התיקון שונה, זוהי בחינת שבת שאין לראות בה חסרונות ומצוקות, אלא שלמות. בזמן תיקון, בששת ימי המעשה יש לחפש אחר החסרונות ולתקן רצונות לא שלמים, אך כאן זוהי מלחמת השבת, התיקון בא מלמעלה.

ביהודי ישנם שורשי אמונה, כוח של שלמות, ומסוּגלות לקבל את המתנה, את השבת, את דרגת האהבה והקשר הנשמתי עם נותן המתנה. לכן מלחמה זו מנוהלת בשם הויה, שם הרחמים – יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם.

 

ע) רבי אבא פתח: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. אשריהם ישראל, שהקב”ה חפץ בהם להתדבק בהם, מכל שאר אוה”ע. ומתוך האהבה אליהם, קֵרב אותם אצלו, ונתן להם התורה, ונתן להם השבת, שהוא קדוש מכל שאר הימים, ובו מנוחה מכל, ושמחת כל. ושקול שבת כנגד התורה כולה, ומי ששומר שבת, כאילו שמר התורה כולה.

הקב”ה מתדבק בנשמה שיש בה השוואת צורה עמו יתברך. לכן הצד השווה בין האדם לבורא הוא הנשמה. וכך היחס בין ישראל לאומות העולם הוא כיחס בין הגוף לראש, בין הכלל לפרטים, ולכן עיקר הקשר של הקב”ה בעולם הוא דרך ישראל. כך ששת ימי השבוע הם הפרטים של הכלל, השבת.

עא) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד. עונג כל, עונג של הנפש והגוף, עונג של העליונים והתחתונים. וקראת, פירושו, שיזמין אותו, כמו שמזמינים אורח: בשולחן הערוך, בבית מסודר כראוי, יותר מבכל שאר הימים. וקראת לשבת, מבעוד יום (מצווה להוסיף מחול אל הקודש, להקדים בקבלת השבת), שיוסיף מֵחול על הקודש. לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, זהו יום הכיפורים, כי יום הכיפורים ושבת הם אחד. השפעה היא שמחה, וקבלת התענוג בא כתוצאה מהשמחה. שמחה באה על הרצון להשפיע הזכר, ותענוג בא גם על צד הנקבה.

על האדם לעשות בנפש שוני בין התכלית לבין הדרך. חוקי הדרך שונים מאשר במטרה. מצד האמת בשבת אין להניח תפילין, אלא שהפעולה בדרך חייבת להראות חיסרון, בתכלית בשבת חייבים לבטא שהכל כבר בשלמות. אי יצירת דברים חדשים בשבת מרגילה את הנפש שהתכלית שלמה ולא חסרה כלום. המעשה החיצוני משפיע על הפנימיות, שאחר המעשים נמשכים הלבבות.

וכך אין לדבר דברי חולין בחול. אדם מזמין את השבת כיצד יכול להתעסק בדברי חול. כַּאֲשֶׁר מִתְּלוֹנֶנִים אֵין אַהֲבָה ! השבת מבטאת את התכלית את האהבה, ואין מקום לעסוק בה בחסרונות.

 

עב) מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול. משום שמילה ההוא של חול שמדברים בשבת, עולה ומעוררת מילה של חול למעלה. ונפגם השבת. מי שמזמין אורח, בו הוא צריך להשתדל, ולא באחר.

עג) מילה ההיא היוצאת מפי האדם, עולה ומעוררת התעוררות של מעלה, אם לטוב אם לרע. ומי שיושב בתענוג שבת, אסור לו לעורר מילה של חול. כי פוגם פגם ביום הקדוש. מי שיושב בשמחת המלך, אינו ראוי שיעזוב את המלך ויעסוק באחר.

עד) ובכל יום צריכים להַראות מעשה ולעורר התעוררות של מטה, ממה שצריך לעורר. אבל בשבת רק בדברי השם ובקדושת היום צריכים להתעורר ולא בדבר אחר. כי בשבת אין צריכים אל התעוררות מלמטה. כך ראוי להתכונן כמו לפגישה חשובה, הכן דברי תורה וכדומה.

עה) כשקרב פרעה לעשות מלחמה עם ישראל, בעת ההוא לא רצה הקב”ה שיעוררו ישראל התעוררות מלמטה כלל, כי התעוררות מלמעלה היה, כי האבות הקדימו ועוררו התעוררות זה מלמעלה, וזכותם עמד לפניו, ולא רצה הקב”ה שישראל יתעוררו למטה כלל כמ”ש:  יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. תחרישון ודאי, ולא תעוררו דבר שלא צריך לכם. וכאן נכלל השם הקדוש באותיות רשומות הויה, שהוא רחמים, שנאמר: יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם. ואע”פ שהויה הוא רחמים והמלחמה הוא דין. זו מלחמה שבאה מצד הרחמים, היא הגבוהה ביותר, שמלחמה זו הייתה כנגד הגאולה וגמר תיקון, והמלחמה הייתה בשם הויה מתוך השלמות.

עו) רבי יוסי ורבי יהודה היו הולכים בדרך, אמר רבי יוסי: למדנו שהויה בכל מקום רחמים. ואע”פ שעושה מלחמות ועושה דין, דין ההוא הוא ברחמים. וכאן כתוב:  הויה ילחם לכם, ולא נראה בדין ההוא רחמים כלל, שהרי כתוב:  לא נשאר מהם עַד אחד.

עז) אמר לו דבר זה למדתי מרבי שמעון שאמר: שאפילו כאן היה דין ברחמים, כי כיסה עליהם הים ומתו, ואח”כ הוציאם הים. והקב”ה רצה בכבודם, ונקברו בארץ. ולא רצתה הארץ לקבלם, עד שהושיט לה הקב”ה ימִינו, וקיבלה אותם כמ”ש: נטיתָ ימינךָ (חסד) תִבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. ומשום זה, היה דין הזה ברחמים. זהו חסד גדול לקבור את המת, הארץ יכולה להצמיח.

עח) וע”כ לא רצה הקב”ה שיעוררו ישראל דבר בעולם, מלמטה. כי אם היו מעוררים ישראל דבר מלמטה, לא היה מתעורר שם הרחמים, ולא נעשה הדין ברחמים. שכתוב: יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. שלא תעוררו כלום, כי השם של רחמים צריך להתעורר עליהם, כדי לעשות הדין ברחמים. וע”כ צריך שלא תעשו פגם ותעוררו דבר אחר. כלומר, דין בלי רחמים. כי התעוררות שלמטה, היה מפעיל רק דין בלבד. קשה לאדם לא להחזיק חיסרון כפי הנצרך בשבת, שאין לבשל וכדומה. הרגשת השלמות היא הנלחמת עבורכם, לכן יש להוסיף מחוֹל על הקודש להראות שהחול בא לשמש את השבת. עצם שמירת השבת ממילא מתקנת את החסרונות של ימי המעשה, זו עבודה מצד השלמות, חוויה של עבודה בזמן נצחי.

עט) הרי כתוב: ויצא הויה ונלחם בגויים ההם. וכי דין הזה ברחמים היה? כן היה הדין ברחמים, כי המיתה שלהם לא הייתה כמיתת שאר בני העולם, אלא ריחם עליהם הקב”ה, שלא יהיו כמיתת שאר בני העולם, שהרגו אותם רק בנחת בלי צער כמ”ש: הָמֵק בשרו והוא עומד על רגליו, הרי שהדין היה ברחמים.

פ) ובכל מקום, שם הזה הוא דין ברחמים. חוץ ממקום אחד שכתוב: יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא. והאם כגיבור הוא ה’, ולא גיבור ממש? אלא שישנה את לבושיו וילבש לבושים אחרים. שישנה מדה”ר שלו וילבש לבושי דין, כאיש מלחמות ישנה כלי זין שלו מרחמים לדין. הרי, שבמקום הזה נשתנה הרחמים להיות דין. רק לבושי מוחין ולא שם הויה ממש.

פא) ועם כל זה, הדין כאן יותר מרחמים. אבל רחמים יש בו כמ”ש:  יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה. ולא גיבור ממש, שכולו דין. כאיש מלחמות, ולא איש מלחמות ממש, שכולו דין. כי ודאי אע”פ שעושה דין, הוא מרחם על מעשיו. וע”כ ה’ ילחם לכם ודאי, ואתם תחרישון. כדי שלא תעוררו דין בלבד. אשרי חלקם של ישראל, שהקב”ה בחר אותם לחלקו ונחלתו. שכתוב: כי חֵלק ה’ עַמו יעקב חֶבל נחלתו.

הקשר בין השם לעם ישראל הוא כקשר של שבת, שלמות, ואז השם נלחם עבורו. ראוי ליהודי שהם רחמנים בני רחמנים, צריך שהדין שלהם יהיה ברחמים. היהודי תמיד שואף לשלום ורודף אחריו.

תגיות: מלחמת השבת, וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח יט-כא
1. מה למדנו לגבי הילכות שבת, הן בנפש והן בגוף, מהפסוק “אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קודשי”, ומדוע זה ניתן דווקא לישראל?
2. מדוע שקול שבת כנגד התורה כולה, עד כדי שמי ששומר שבת כאילו שמר התורה כולה?
3. מדוע צריך להוסיף מחול על קודש?
4. כיצד על האדם לקרוא לשבת, ומה זה מחייב אותו אם הוא קרא לשבת?
5. מובן הוא שלא צריך לעשות מעשים של חול בשבת אולי מדוע אסור גם לדבר דברי חול בשבת?
6. כיצד קשורה השבת לכתוב “ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון”?
7. מהיכן אנו לומדים שהדין שהתעורר מה’ ית’ על המצרים בקריעת ים סוף היה של רחמים?
8. האם בכל מקום שכתוב “הויה ילחם” זה מלחמה של רחמים? ואם יש מקום שונה – הסבר אותו.
9. מה אתה מבין מתפקידו של עם ישראל כלפי אומות העולם מתוך הכתוב “כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו”, כיצד זה מחייב אותך לחשוב לדבר ולנהוג כאדם?
“הסולם”- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב