011- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – לא-לג למתקדמים

011- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – לא-לג למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח לא-לג
1. מדוע אמרו מצרים אנוסה מפני ישראל? ומה היא שרפה באש?
2. מה התנאי שעשה הקב"ה עם הים? ומיהו הים?
3. כתוב הים ראה וינוס מה ראה הים? ומדוע מה שראה מכריח את מציאות נסיגתו עכשיו?
4. עם מה הסכים רבי יוסי עם רבי חייא באות קיא?
5. מה החידוש שאמר אותו אדם שפגשו רבי חייא ורבי יוסי?

בְּשַׁלַּח לא-לג

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו

שִׂמְחָה שֶׁל קְדוֹשָׁה מֶנָצַחת אֶת הַקְלִיפָּה.

על האדם לפעול ולראות בשמחה שבאה מבינה, כוח השפעה עיקרי לניצחון על הקליפה. רק דרך בינה ניתן לחוכמה/לשפע להתפשט כראוי.

דרך האמת היא לעשות הבדלה: הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – לא נותן גישה לאומות העולם לכלי הקדושה. כך על האדם להבדיל תענוג שהוא מקבל בלימוד התורה, מעיסוקי חול. השאיפה היא שכלל האנושות תגיע כבר לאהבת השם. רוצה האדם שכל החלקים שבו יגיעו לכך, אך אין הדבר אפשרי בזמן תיקון. שלב ההבדלה בא בכדי לשמר את הקיים, ובהדרגה להתחיל בשכלול ולהתחבר לכוחות הגויים שבנפש, תוך מדידה כמה ניתן להתגבר על רצונות אלו ולצרפם בקצב שלא פוגע בקדושה.

יש לעשות הבדלה בנפש בין רצונות הקדושה לאחרים, ולבא לתקנם בצנעה, בהדרגה בלי לפגוע בקדושה.

 

כאשר ה' מסיר את אֹפַן מצרים, דהיינו מסיר את הקו האמצעי, אז צד הדין פועל במצרים ועל כל אומות העולם שמצרים היא השורש שלהן. השפע והקדושה מתקבלים רק בקו אמצעי, במלכות שהתכללה בבינה, ומשם יכולה הקליפה לינוק כשישראל אינם עושים רצונו של מקום, דהיינו מושכים לכלים לא נכונים.

 

אין לקליפה כוח כשלעצמה, אלא כשהפרי קיים.

 

קיא) בשעה שרצה הקב"ה להעביר המוניו של פרעה למטה, העביר תחילה אותו הכוח שלהם למעלה. העביר והסיר אותו מקום הקדוש העליון, נקודת המלכות הממותקת בבינה, המתוקן בחיה הקדושה, שהייתה מנהיגה לכל אלו המרכבות של שר מצרים למעלה. כי כל המרכבות ברשותה היא, ואפילו דס"א. כיוון שזו הסתלקה, כל המחנות והמרכבות לא יכלו לנהוג. וכיוון שלא יכלו, הוסר הממונה של מצרים מממשלתו, והעבירו אותו באש דולק. ואז הוסר ממשלת מצרים. וע"כ אמרו, אנוסה מפני בני ישראל. מה הטעם? משום שראו את הממונה של מצרים שנשרף באש.

קיב) רבי יצחק אמר: בשעה שקרבו ישראל אל הים, קרא הקב"ה לשר הממונה על הים, אמר לו בשעה שעשיתי את העולם, פקדתי אותך על הים, ויש לי תנאי עם הים, שיבקעו מימיו לפני בני. עתה הגיע הזמן שיעברו בני בתוך הים. ואח"כ כתוב: וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ. מהו לאיתנו? לתנאו שהיה לו עם הקב"ה כשברא את העולם. כי לאיתנו הוא אותיות לתנאו. בנפש הים הוא מקום חומרי הגלם לעבודה, בקיעת הים הוא בחינת צמצום ב'

קיג) והיו ישראל שורים על הים. וישראל היו רואים גלי הים עולים ויורדים. נשאו עיניהם, וראו פרעה והמונו, יָיראו וצעקו. כתוב:  הים ראה. מה ראה הים? ארונו של יוסף ראה וברח מלפניו, משום שכתוב ביוסף, ויָנוֹס וייצא החוצה. וע"כ בזכות הזה הים ראה וינוֹס. וכתוב:  וַיָסַר את אופן מרכבותיו, ויאמר מצרים אָנוּסָה מפני ישראל. משום שראו את ארץ מצרים כאילו היא נשרפת באש. אז אמרו, אנוסה מפני בני ישראל.

בחינת הים ראתה את ארון יוסף, שברח מאשת פוטיפר, דהיינו ברח מהרצון לקבל תענוג אסור – ובזכות זה נס הים. נפש האדם מורכבת, וכל פעולה משפיעה עליה גם לאחר זמן, שהרי אין העדר ברוחניות. לכן ברגע האמת, הישג נפשי צף ומאפשר לאדם להתמודד עם דאגות שעולות.

קיד) רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים במדבר, אמר רבי חייא:כאשר הקב"ה רוצה להעביר ממשלה בארץ, אינו עושה עד שמעביר הממשלה שלה ברקיע. ואינו מעביר הממשלה ברקיע, עד שממנה אחר במקומה, מטעם, שלא יחסר השימוש שלהם ברקיע. כדי לקיים מה שכתוב:  ולמי שירצה יִתְנֶנָה. בהתאם להתפתחות לקראת השלמת מחשבת הבריאה, מחליף ה' שר/ראש בעליונים בהתאם לנצרך.

קטו)  יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ. כשרוצה הקב"ה לשבֵר כוח העמים עכו"ם, מגביר דינו עליהם ומשבר אותם, ומעביר מלפניו הממשלה שלהם. ה' מעכב תהליך של החלפת צד הדין, כאשר יש צורך לאתגר את ישראל, את האדם להתעורר לתשובה.

קטז) אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם. מהו, אשר תנה הודך? הוא הנהר העמוק מכל, בינה, ודוד התפלל תפילתו להמשיך ממנו על השמים, ז"א. וזהו אשר, שהוא שם הבינה, כמ"ש:  אהיה אשר אהיה. אשר היא בחינת בינה, ומבקשים מה' שייתן לנו כוח השפעה זה, שאין באפשרותנו ללא עזרתו יתברך.

קיז) בשעה שנהר הזה, העמוק מכל, בינה, נמשך ויוצא על השמים, ז"א, אז הכול בשמחה, והמטרוניתא, מלכות, מתעטרת במלך, ז"א, וכל העולמות כולם הם בשמחה, וממשלת העמים עכו"ם הוסרה מפני המטרוניתא, ואז זוקפים ראשים כל מי שנאחז בה.

קיח בינתיים ראו אדם אחד בא ומשא לפניו. אמר רבי חייא נלך, אולי אדם זה עכו"ם הוא, או עם הארץ, ואסור להשתתף עמו בדרך. אמר רבי יוסי: נשב כאן ונראה אולי אדם גדול הוא.מחלוקת פנימית בשאלה האם יש לפגוש בס"א לפני שבוחנים את כוחה.

קיט בתוך כך עבר לפניהם ואמר להם: במקום המעבר הזה של סכנה שאני מפחד ללכת יחידי, ואני יודע דרך אחר, ונסור מדרך זה, ואני בקשתי לומר לכם, ולא אחטא בכם, ולא אעבור על הכתוב: לפני עיור לא תתן מכשול, ואתם כעורים בדרך הזה, ולא תסתכנו בעצמכם. אמר רבי יוסי: ברוך הרחמן שחכינו כאן, והתחברו עמו. אמר להם לא תדברו כלום כאן עד שנעבור מזה, סרו בדרך אחר.

קכ אחר שיצאו ממקום ההוא, אמר להם: בדרך ההוא המסוכן, היו הולכים פעם אחת כהן אחד חכם, וכהן אחד עם הארץ עמו. קם עליו כהן עם הארץ והרגו. מיום ההוא כל מי שעובר במקום ההוא, מסתכן בעצמו, ומתחברים שם שודדי הרים, הורגים ומקפחים בני אדם. ואלו היודעים מזה אינם עוברים שם, ומבקש הקב"ה את דם הכהן ההוא בכל יום.

 

קכא) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע (מדרגת החסד) בַּת עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה. כנ"י, מלכות, מכונה אלישבע, ע"ש שבע ספירות שבה. שאהרון הוא השושבין שלה, לתקן ביתה ולשמש אותה, ולהביאה אל המלך, ז"א, להתחבר יחד. מכאן ולהלאה, כל כהן המשמש במקדש, הוא שושבין של המלכות, כמו אהרון. מלמד אותם שבדרך שאינה דרך תורה, גם הכהן נכשל והולך לעבודה זרה למרות שלא התכוון לכך. לכן על האדם להישמר לא להרוג את רצונות הקדושה, הכוהנים האמיתיים שבנפשו. הבחינה העצמית היא בדיקה האם הדרך שנבחרת מביאה לאהבה עצמית או לאהבת השם.

תגיות: שמחה, הבדלה, קדושה

אין תגובות

להגיב