012- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – לד-לו למתקדמים

012- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – לד-לו למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח לד-לו
1. ספר בקצרה את הסיפור שהיה בנוב עם אבימלך ושאול המלך.
2. מדוע היה דין עם הריגת הכהנים בנוב? מדוע נתגלה גם מאוחר יותר עם סנחריב?
3. מה ההבדל בין לדוד מזמור ומזמור לדוד?
4. מהו “לה’ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה”?
5. הסבר בענין פרעה את הכתוב בדרך שאדם הולך מוליכים אותו.
6. מדוע אמרו מצרים אנוסה מפני בנ”י? מדוע בכלל רדפו אחריהם אם שרם במרום של מצרים כבר הוסר מממשלתו?
7. הסבר מהו ויסר את אופן מרכבותיו – סכם את כל המאמר.

בְּשַׁלַּח לד-לו

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו

הַהוֹרֶג אֶת הַכֹּהֵן שֶׁבּנַפְשׁוֹ , בְּכָך דָן הוּא אֶת עַצְמוֹ.

 דרושה זהירות מאחר והמלכות דורשת את דינה. כשאדם בנפשו אינו מתנהג כראוי עם תלמידי חכמים, הכוהנים, מידת החסד, ובא להרוג את הצד המשמש את המלך בליבו, הדבר ממית אותו.

יוצא מכך שהאדם עצמו מסיר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. המלכות היא השופטת את האדם. זהו הרצון שהוא בחינת אופן מרכבותיו, דהיינו הרצון שצריך לחבר את הלב לראש, את הנברא לבורא, את הפרטי ליחד. הסרת רצון זה של מדרגת החסד, נראית לכאורה בתחילה כאילו קיבל תענוג, אך בכך דן הוא את עצמו לרע. כפי שהרג שאול את כוהני נוב, והביא את הצרה שסנחריב הרג בעם.

אין האדם מבין את החשבונות של מעלה. כל המבזה תלמיד חכם, אין רפואה למכתו, לכן על הפוגם בתכונות הטובות שלו לעבודת השם – לחזור בתשובה. אין לדחות את התשובה, אלא להשתדל באופן תדיר לבחור בסביבה שתאפשר אווירת נפש של קדושה, ולאפשר לתלמיד החכם שבנפש לחדש ולחזק את הקשר עם מידת ההשפעה. וכמובן שיש לתמוך בתלמידי חכמים שהם הם המחזיקים את העולם, שזהו סימן חיצוני שצריך להפעים גם את נפש האדם, לתמוך בתכונות הכהנים שבנפשו.

מי שהולך בדרך הפרטיות במקום עם הכלל, מאפשרים לו לעשות כך, יוצא שהוא דן את עצמו להישפט מחוץ לכלל. וכאשר יצטרך הגאוותן האנוכי את עזרת היחד, הכלל לא יהיה שם עבורו.

 

השושבינים הם אלו המכינים את המלכות – האני, הלב לזיווג עם הקב”ה. עם הסתלקות הכהנים מהעיר נֹב, שליחי החסד, נשאר האדם עם צד הדינים של צד שמאל, נשאר הלב עם הרצון לקבל ללא צד ההשפעה, מלכות שמתכללת בבינה.

 

קכב) אחימלך כהן גדול עליון היה. וכל אלו הכהנים שעימו, כולם היו שושבינים של המטרוניתא, המלכות. כיוון שנהרגו, נשארה המטרוניתא לבדה בלי זיווג עם ז”א, ונאבד השושבין שלה, ולא נמצא מי שישמש לפניה, ויתקן ביתה, וישמח אותה להזדווג עם המלך. אז מיום ההוא עברה לצד שמאל, ועומדת על העולם אורבת על כל, הרג לשאול ולבניו, ומתו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, ועד עתה אותו החטא תלוי, עד שבא סנחריב, והחריד הכול.

קכג) כתוב:  עוֹד הַיּוֹם, בְּנֹב לַעֲמֹד; יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית- (בַּת-) צִיּוֹן, גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם, זהו יום העליון, זו כנ”י, המלכות, שאיבדה השושבין שלה, שנשארה בלי ימין, להתדבק בשמאל, כי הכהן הוא ימין. ומשום זה, עוד היום בנוב לעמוד, לתבוע דין על הריגת נוב עיר הכהנים, עד שככתוב בחטא ההוא, והלבנון באדיר ייפול.

קכד) כתוב:  גבעת שאול נָסָה. שאול הוא כאן, משום שהרג הכהנים שבנוב, וגרם שזרוע הימין ייעקר מן העולם. ומחמת חטאו זה, נסו בני מקומו, גבעת שאול, בפני מלך אשור. מיום ההוא לא עבר אדם באותו מקום, כדי שלא יסכן את עצמו.

קכה) אשרי אדם מצא חכמה (חוכמה באה כמציאה, מפני שהכלי בא יש מאין) . וזה הוא אדם, שהזמין לו הקב”ה אוצר בדרך, פני השכינה, וע”ז כתוב:  ואורַח צדיקים כאור נוגַה. מתייחס כאן לאדם שפגשו והזהיר אותם מהסכנה שבדרך.

קכו) פתח אותו איש: לדוד מזמור לה’ הארץ ומלואה. ובמקום אחר כתוב:  מזמור לדוד. לדוד מזמור, יורה על השירה, שאמר דוד על כנ”י, המלכות. מזמור לדוד, מורה על השירה, שאמר דוד על עצמו.

קכז) לה’ הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה. לה’ זה הקב”ה, ז”א. הארץ ומלואה, זה כנ”י, המלכות. וכל ההמון שלה המתחבר עימה, ונקראים מלואה, כמ”ש:  מלוא כל הארץ כבודו. תבל ויושבי בה, ארץ שלמטה נקרא תבל, ונאחזת בדין של מעלה, דמלכות  כמ”ש: והוא ישפוט תבל בצדק. בין ליחיד, בין לעם אחד, בין לכל העולם, מדין הזה הוא נידון. מדין המלכות, שנקראת צדק.

קכח) פרעה ינק מדין הזה, עד שנאבדו הוא וכל עמו. כיוון שדין הזה של המלכות התעורר עליהם, ממונה ההוא, שנתמנה עליהם לשלוט, הוסר ועבר, ואז כולם שלמטה, נאבדו, כמ”ש:  וַיָסַר את אופן מרכבותיו. אופן מרכבותיו, מרכבותיו של פרעה. ואופן שלהם הממונה השולט עליהם. וע”כ מתו כולם בים, בים העליון, במלכות, שהתעורר עליהם, ונמחו על ידו. וע”כ טבעו בים סוף, שפירושו, סוף המדרגות, המלכות, שנמחו על ידה. אופן לשון יחד, זהו השר שלהם מלמעלה, ומרכבותיו לשון רבים, הם כל האומות התלויות במצרים.

קכט) רבי חייא אמר: וַיְנַהֲגֵהוּ בכבדות. בדרך שהאדם הולך, מוליכים אותו. בפרעה כתוב:  ויכְבַּד לב פרעה, בדבר הזה הוליך אותו הקב”ה, בכבדות ממש. אמר לו הקב”ה, אתה הכבדת את ליבך, אני מוליך אותך בזה, וע”כ וינהגהו בכבדות.

קל) ויאמר (הממונה, השר של ) מצרים אנוסה. ויאמר מצרים, זהו הממונה שהתמנה על מצרים, השר שלהם במרום. כיוון שהעבירו אותו מממשלתו, איך היה יכול לרדוף אחרי ישראל?

קלא) ודאי כן הוא. אבל הכתוב:  ויאמר מצרים, אינו הממונה שלהם אלא מצרים של מטה, כי ה’ נלחם להם במצרים, כלומר במצרים של מעלה, בממונה שלהם. כי כיוון שנשבר כוחם מלמעלה, נשבר כוחם וגבורתם למטה כמ”ש: כי ה’ נלחם להם במצרים. במצרים בדיוק, זה הוא תוקפם של מעלה, הממונה שלהם. במקום שנאמר מלך מצרים סתם, ולא נאמר פרעה, הכוונה הוא על שר הממונה על מצרים. אף כאן במצרים, הוא הממונה על מצרים. וכאן שנאמר, ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל, כלומר מצרים שלמטה, שראו שנשבר כוחם וגבורתם שלמעלה, של הממונה שלהם.

קלב) כשמתעוררת כנ”י, המלכות, מתעוררים כל אלו האחוזים בה, וכל האחרים של מטה, כל האומות, וישראל למעלה מכולם, משום שהם לוקחים אותה בגוף האילן. כלומר, כשהיא מחוברת בז”א, שנקרא עה”ח. ומשום זה ישראל נאחזים בה יותר מכל אוה”ע. וכשהם מתעוררים להרע לישראל, נשבר תוקפם של השולטים עליהם, הממונים שלהם של מעלה.

קלג) ממונה ההוא המושל של מצרים, הֵצֵר לישראל בכמה שעבודים. ולאחר שנשבר מתחילה, נשברו הממלכות של מטה כמ”ש: כי ה’ נלחם להם במצרים.

תגיות: בדרך שאדם רוצה לילך, אדם שופט את עצמו

אין תגובות

להגיב