מִּשְׁפָּטִים ק – קב

הַסַבָּא

הרוצה להוליד צלם אלוקים, יטהר את צד האישה שבו, דהיינו יטהר עצמו בזמן. אדם נולד בכדי לתקן ולשם כך צריך גם את כוח הנחש, הקליפה השומרת על הרצונות הגדולים שלא ניתן עדיין לתקנם.  אך כאן דרושה זהירות. החיצוניות שייכת לקליפה ולכן יש לשמור על קשר רציף עם הקב"ה ולא להסתפק ברדידות חיצונית, שבה הוא מחזק ומזין את הקליפה.

שכא) אמר לעצמו הסבא: איש זקן, עתה יש לך אוהבים ואתה מדבר כמי שלא ראה אלו עורכי מלחמה, הרי כי כולם בשלום עמך, עתה מכאן ולהלאה, לא אסיר ממני כלי מלחמה כדי להזכיר את שמי. אומר לעצמו שהוא מדבר מלמעלה ויש לפרש את הדברים. כאשר אדם בא לפרש דברים עמוקים, עליו לרכוש הגיונות גבוהים בנויים על אדני יסודות ברורים בכדי להבין. לעיתים חושש הוא לאבד יסודות אליהם הוא רגיל.

שכב) חַטָּאת רֹבֵץ שהוא הנחש שעליו כתוב: לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, לפתח המלכות, עומד על הפתח ככלב. בזמן שקול האחרון יוצא, שאישה הכורעת ללדת נותנת לפני הלידה, הוא מדלג מהפתח ועובר משם והולך אחר האישה. משום שהקב"ה שולח מפתח אחד לפתוח רחמה, הקול פורח והמפתח בא. והנחש הולך אחר הקול היוצא לעולם, ועד ההר שבבטן הולך, היסוד, כי נה"י נקראים הרים תחתונים. נושך שם ופותח את רחמה. ודופק שם, עד הזמן שהיא תתנקה מזוהמה ההיא של נשיכות הנחש הרע. והקב"ה מסבב סיבות ועושה מעשים כראוי.

נאמר לאישה בעצב תלדי בנים, ועתה זקוקה היא לנשיכת הנחש כדי ללדת, שגם בלידה יש טומאה ולא רק בנידה. לכן לאחר הלידה עליה להתנקות מאותו נחש שהוא צד השלילה שבה לעזור לה.

הנשמות נולדות מהאיילה – הנוקבא דז"א. ומטרם שנולדות ויוצאות בעולם הבריאה, הן צריכות לעיבור בתנה"י דנוקבא, בבטן. ומקבלות שמה הארת החכמה ע"י הנוקבא המשמשת כאימא לנשמות הצדיקים שמקבלת חכמה משליטת קו השמאל ומשפיעה לנשמות שאין להם מסכים מעצמם כדי לקבל אהרה כל כך גבוהה. הנוקבא שבאה תחת שליטת קו השמאל קופאת ונסתמים כל פתחיה ושעריה מפני שאינה יכולה שאורות אלו יתגלו החוצה שבאים לצורך הוולד, ואסור לה לקבל לעצמה אורות אלו עד שרכשה את הצלם. ונאמר בזוהר, כשצריכה ללדת היא סתומה מכל הצדדים, להיותה קפואה מחמת שליטת השמאל אחוריים, כמו ב' המאורות הגדולים, והקב"ה מרחם עליה, ומזמין לה נחש אחד, שנושך בערוותה, ופותח אותה, ומולידה מיד. כי אז הקב"ה, קו אמצעי, מעלה בחזרה את המלכות לבינה, ממעט קו השמאל, מייחדו עם הימין, משפיע לה חסדים, שאז היא נפתחת ומולידה שנק' מנעולא ומפתחא. וכיוון שהמלכות עולה למקום בינה, הנוקבא חוזרת לו"ק, ונופלים בינה ותו"מ של הנוקבא לעולם הבריאה, והנחש שאינו יכול להיות בעולם אצילות קונה כוח לינוק מנה"י דנוקבא שירדו למקום בריאה. כי בעת שיש לה ג"ר, נמצאים תנה"י שלה באצילות, ואין הקליפות יכולות לינוק מהנוקבא, כי באצילות כתוב: לא יְגוּרך רע.

אבל כשנפלו לבריאה, כבר יכולים הקליפות ובתוכם הנחש לינוק ממנה. ונבחן, מה שהעלה הקב"ה את המלכות לבינה, כדי לייחד הקווים זה בזה, ולפתוח את רחמה ע"י קו אמצעי, היא הזמנת הנחש לנשוך בנה"י שלה, לינוק מהם. שפתיחת הרחם ויניקת הנחש באים כאחד משתמשים במיעוט שלכאורה נגד האמת בכדי להוליד את הדבר הבא. בלי מיעוט זה לכאורה באים לשלמות, אך ללא תיקון ובאים לשבירה. כאשר רוצים להשתמש בכל האור ללא תיקון מוקדם ע"י לבושי המוחין הבנויים מחסדים בעיקר. אמנם הקב"ה עשה כך מתוך הכרח לפי תפיסת הבורא שבנברא, שהתחתונים חייבים לקבל דרך קו אמצעי, שחוק זה שז"א נמצא בתוך בריח התיכון ומחוייב בחוקים, כדי שהנוקבא תוכל ללדת. כאשר רוצים לקבל דרך קו אמצעי נדרש מיעוט, ובו נאחז הנחש

חַטָּאת רֹבֵץ, הנחש, שעומד מחוץ לאצילות, ככלב העומד מחוץ לבית. ואין לו כוח לינוק משהו מנוקבא שבאצילות. בזמן שקול האחרון יוצא, הקול האחרון מע' קולות של הכורעת ללדת רגע לפני הלידה. הוא מדלג מעל הפתח, והולך אחר הנוקבא עצמה להתדבק בה. משום שהקב"ה שולח מפתח, מסך דחיריק, שעליו יוצא קומת החסדים הפותח את רחמה, המעלה את מלכות דנוקבא לבינה דנוקבא, לת"ת שכך נוצר המיעוט עליו רוכב בנחש, ותנה"י שמחזה ולמטה שלה נופלים לבריאה. והקול האחרון פורח והמפתח בא, שהתנה"י שלה נופלים לעולם הבריאה, אז הנחש הולך אחר הקול ומתדבק בו, ועד ההר שבבטן הולך, יסוד, ויונק שם, שזה מכונה, נושך בערוותה, כי כשתנה"י דנוקבא בבריאה, יכול לינוק מהם. עד שמחזירה התנה"י שלה מבריאה לאצילות, שחוזרת וממשיכה ג"ר, שאז נטהרת מנשיכת הנחש, מיניקתו, כי אין לו כוח לינוק מאצילות. כאשר צד הלב באדם בא להוליד, אין הוא יכול להוליד בשלמות בעולם הגשמי הזה, בו יש שייורים וטומאה מחטא עץ הדעת. לכן אין שלימות שכבר בעצם הלידה ישנו עירוב של כוחות טומאה המשפיעים, ולא תמיד לטובה. לכן ידע האדם, שכאשר מוליד הוא מתוכו משהו, יש צדדים לס"א לינוק ממנו, ונדרשת זהירות.

שכג) כל יניקת הנחש באה משום שהבטן, תנה"י דנוקבא, נדחתה, שנפלו לעולם הבריאה. ודאי שהנחש נדחה מהבטן  שבאצילות ואין לו חלק בה, כי אח"כ חוזרת וממשיכה ג"ר. ואותם תנה"י, שנפלו לבריאה, חוזרים לאצילות. וכן הוא נדחה מבטן שלמטה של שאר נשים שבעולם, כי הנשים למטה הם ענפי הנוקבא העליונה, שאע"פ שעושה להם צער, לא ניתנה לו רשות לשלוט עליהם, וניתנה לו בטן, שהוא שולט עליה, שהוא בטן של סוטה, משום שבבטן הזו עושה נקמות כרצונו, ובטן ההיא הקב"ה נתן לו, כדי שלא יהיה נדחה לגמרי. מפני שללא הס"א לא היה לאדם אפשרות להתאמן.

שבודקים האם היא סוטה מדרך השם, אז הבטן – הרצון הגדול לקבל מתנפח והיא בבחינת רשעים הנק' בחייהם מתים. שנתן הקב"ה בטן, דהיינו רצון לקבל גם לס"א, שמחפש כל הזמן להגדיל את חלקו בבטן כזו. לכן כל פעם שאדם סוטה מהדרך מזין הוא את הקליפות.

הסבא אומר דברים גבוהים. לעיתים נדמה לאדם ששומע דברי תורה בלי יגיעה מצד עצמו שהוא מבין. אך היגיעה נדרשת כדי לעכל ולאבד אותם ולא ליבלוע כמקשה אחת. דברי תורה שלא מזככים את האדם, גם הנחש יכול לקחת מהם, ואז האדם עושה מדברי התורה כרדום כדי לחפור בה לתועלתו האישית.

שכד) כתוב: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. וכתוב: וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ. ירך ההיא הרוויח הס"א מיעקב, וירך ההוא הייתה בחולשתה עד שבא שמואל. חולשתה, שלא המשיך אור הנבואה. כשבא שמואל, לקח ירך ההיא, והעבירו מס"א, וחטף אותה ממנו. ומזמן ההוא הוסר ממנו, ואין לו חלק בקדושה כלל. בנצח והוד מתחת לחזה אין פני אדם שהוא בחינת אצילות. וכל מה שמתחת לחזה חשוף לקליפות ונדרשת שמירת הנוק' בחינת עץ הדעת, וניתן להשתמש בו  רק כשמעלים אותו למעלה מחזה. עד תיקונו של שמואל כל הנבואה הייתה רק למעלה מחזה

שכה) הקב"ה אינו מקפח הס"א ואינו דוחה אותו מכל, משום שלקח שמואל הירך שלו, ונותן לו ירך ובטן של הסוטָה, תמורת ירך ובטן שהסיר ממנו. ע"כ שתיהן נתן הקב"ה לס"א, שיהיה מקום הקדושה פנוי מכל טומאה.

שכו) שואל: וְנָפְלָה יְרֵכָהּ היה צריך לומר. ולצבות בטן. וְצָבְתָה בִטְנָהּ היה צריך לומר. ומשיב: כמי שזורק עצם לכלב, ואומר לו, קבל את זה לחלקך. הכול לא הֵרע לו, אלא מה שגזלו ממנו הירך, שהוא יגע ועמל עליה, והרוויח אותה, והוציאו אותה מידו. וע"כ השליך אליו הקב"ה עצם של הסוטה, ובזה שׂבע ושמח.

שכז) כל אלו המרכבות והחברה שלו, רוצים תמיד ירך והולכים בהשתוקקות אחריו. ומשום זה אלו ברכי חכמים העייפים מס"א, שכל השתוקקותם לירך, ומכ"ש ירך של חכמים. וכל דבר הוחזר למקומו, והקב"ה אינו גורע כלום מכל מה שצריך, ואינו רוצה שיקרב לקדושה חוץ מעמו וגורלו, חלקו ונחלתו. כמו שעושה הקב"ה למעלה, כך עושים ישראל למטה, וכך צריך לעשות, וכך אסור לישראל ללמוד תורה לעכו"ם, שכתוב: מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן  לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם. כי צריכים להרחיק אותם מקדושה מפני שהם מזינים את הס"א

שכח) וע"כ דחה אותו יעקב ודחה אותו שמואל, שלא יהיה לו חלק בקדושה. וע"ז כל נטירת שנאה לישראל, בדומה לכלב, שחטף עוף טהור מהשוק והביא אותו. ומטרם שהספיק לשוברו, בא אדם אחד וחטפו ממנו. אח"כ נתן לו עצם אחד נגרר בלא תועלת. כך אדם שעושה מצווה בחיצוניות, לוקחים אותה ממנו והוא כועס, כפי שאומר רבי חיים ויטאל, שהלומד תלמוד בבלי בחיצוניות הוא כעיוור מגשש קיר באפלה. ועל זה באה השנאה לישראל, שלוקחים את צד הטהרה.

שכט) כך לשרו של עשיו, הוציאו אותו מבטן, חטפו ממנו ירך של הנצח, ואח"כ נתנו לו עצם אחד, בטן וירך של הסוטה. זהו העצם, שנתנו לחלקו ולגורלו וערַב לו. ומשום זה כל הדינים של הקב"ה, הם דינים של אמת, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים אל הקב"ה. הכול הוא בדרך אמת. הס"א הסיתה את עצמה מבעלה. אף כן האישה, שהיא כמותה בארץ, הסוטה, נמסרת לה. כמו העמים שעובדים ע.ז, הם ניתנים לס"א

תגיות: אין ללמד גוי תורה

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים ק-קב
1. מהי דרך הלידה ומדוע בדרך זו יש איזשהי התדבקות לנחש?
2. מה ניתן לס"א במקום התיקון שהקדושה עשתה ע"י שמואל?
3. כיצד זכתה הס"א לביחנת ירך יעקב שהוא בחינת נצח?
4. מדוע ישנה נטירת שנאה של עכום לישראל?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams