004- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – י-יב למתקדמים

004- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – י-יב למתקדמים

פיקודי י-יב

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן  

ללא חסדים לא שורה הברכה.

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובכדי שתהיה ברכה צריך שיהיו חסדים, והם נק' ברכה ובלי מספר. וכאשר מונים משהו, זה מחלק את המדרגה לפרטים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן כלומר שפוקדים, סופרים אותם, ואז בא השטן לקטרג ואמר אולי משה לקח חלק מהזהב. והרי הס"א לא באה באמת לבדוק אלא לקטרג. בחסדים אין מספר, אך בכדי למשוך את השפע צריך את קו שמאל בתחילה, דהיינו ספירת הפרטים. הפיתרון שהכן מושכים את אור החוכמה, ואז ממעטים אותו לעבור בקו אמצעי.  

ו"ק באים רק לאחר שיש את המשכת הג"ר וממעטים אותו לו"ק.

כח. והמנוחה של שורש ישי, המלכות, שנקראת כבוד ה', לא תיספר ולא תקום בחשבון לעולם, משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות. וברכות שורות רק במה שלא נמצא בחשבון. ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שכתוב: אלה פקודי המשכן.

אור החכמה נקרא אורות דמספר או חשבון, ג"ר שבחכמה, אבל ו"ק דחכמה נקראים רק מוחין דמספר וחשבון. ונודע שע"י קו האמצעי, העושה שלום בין ימין ושמאל, התמעטו הג"ר דחכמה, שהוא מספר וחשבון. ואז שורה הברכה בה. אבל מטרם שהתמעטו הג"ר, היו נמשכים דינים מקו השמאל והאורות קפאו, ולא הייתה שם ברכה. שורש ישי, קו האמצעי, מיעט ג"ר דחכמה מהמלכות, הנקראים מספר וחשבון. משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות, כי בעת שג"ר דחכמה מאירים בקו שמאל, יש מחלוקת בין הקווים, ואין שם חסדים, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ אין שם ברכה. אמנם אע"פ שהחכמה התמעטה ע"י קו האמצעי לו"ק דחכמה, מ"מ אי אפשר שתצא ו"ק דחכמה בחיסרון של ג"ר, אלא מתחילה צריכים להאיר כל ע"ס דחכמה בשלמות, ואח"כ מסתלקות הג"ר דחכמה ונשארים הו"ק דחכמה. ונאמר, ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שמתחילה צריכה לצאת גם הג"ר דחכמה, הנקראים חשבון, כי אי אפשר שייצא ו"ק בלי ג"ר. אלא שמסתלקים תכף. ועל הפעם הראשונה כתוב: אלה פקודי המשכן. אבל אח"כ מסתלקים הג"ר ונשארה בו"ק.

כט. משכן עומד בחשבון. המלכות נקראת משכן, קו שמאל ולכאורה יש בעיה, שבמקום שיש חשבון אין ברכה, שמשם החשבון. וע"כ נצרכה לתפילת משה, קו האמצעי, המאחד ימין ושמאל, ומשרה בהם ברכות, כדי שישרה עליה ברכות. כמ"ש: ויברך אותם משה: יהי רצון שתשרה ברכה על מעשה ידיכם. וברכות אינן שורות על חשבון, עד שקשר אותו משה במשכן של מעלה, הבינה, כמ"ש: אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה. משכן העדות הוא בינה. ואם לא נעשה החשבון ע"י משה, שימעטו מג"ר דג"ר, לא יכלו הם לעשות חשבון, שכתוב: אשר פוקד על פי משה.

ל. כתוב באליהו: וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹר  קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, לְכַלְכְּלֶךָ צרפתה אומר שעליו לצרף ולזכך הסיגים מטרם שיבוא לעולם, ציווה הקב"ה, בגזרה שלו למעלה על העורבים, להביא מזון לאליהו, ולאישה ההיא שתיתן מזון לאליהו. כאן רואים שהייתה ברכה למרות שישנה ספירה מלוא כף קמח, אלא שנעשה תיקון ע"י אליהו.

לא. כתוב: ותאמר חי ה' אלקיך, אם יש לי מָעוג, כי אם מלוא כף קמח. כף הייתה המדידה בקמח, והיה ראוי שלא תשרינה בו ברכות, מפני שעומד במידה. אלא כתוב: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה – קו אמצעי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וע"כ, משום ברכה זו, שרו בהם ברכות, אע"פ שהיו במידה  גם כשישנו מניין וחשבון, אפשר ויתקבל האור, במידה ופועלים שמאל דרך קו אמצעי. חשבון או מספר אומר שאפשר לחלק את המדרגה ולדעת כמה פרטים יש, דהיינו מופרדים אחד מהאחר, ובפירוד אין ברכה. ניתן לספור פרטים הגב הכלל, כמו למשל שעושים ספירה ע"י מספר מילות הפסוק, שהפסוק עצמו הוא כלל.

לב. קוראים, תֵת ה' גשם, וכתוב: תתן ה' גשם. משום שבכל הדור לא נמצא מי שיזכה לזכות כמו האישה ההיא, וע"כ כתוב: תתן וקוראים תת, את תיתני מטר על העולם, משום שזכותך רבה.

לג. וכתוב: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ. כי קמח שעמד במדידה, עכ"ז לא נפסקו ברכות ממנו, משום הדיבור של אליהו שכתוב: כד הקמח לא תכלה. משכן העדות מדרגת הבינה, אע"פ שעמד בחשבון, כיוון שנפקד על פי משה, כש"כ שורות בו ברכות. וע"כ כתוב: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.

לד. רבי חזקיה פתח: וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ גרש את אשתך, מֵעַל רַגְלֶיךָ, שהפריד אותו הקב"ה מאשתו, כדי שיתדבק בשכינה, שכתוב כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא. אדמת קודש זו היא השכינה, דבקות קדושה שהתדבק משה בשעה ההיא למעלה.

לה. אז קשר אותו הקב"ה בחביבות של מעלה והתמנה ממונה עליון על הבית, המלכות. שנעשה מרכבה לז"א, עליון על המלכות. והוא גוזר והקב"ה עושה כמ"ש: קוּמה ה', שוּבה ה'. וכתוב: אשר פוקד על פי משה. על פי משה ניתקן המשכן ופקד בכל. פקודת המשכן, המלכות, הייתה ע"י משה, שכתוב: פָּקוד פקדתי אתכם. שמשה היה קול, ז"א, המוציא לדיבור, למלכות, ועשה לה פקידה לצאת מהגלות. ועתה, הצטוותה להמשיך קדושה מלמעלה למטה. כמ"ש: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.

לו. וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. אמר רבי יהודה: בצלאל צד ימין אמונה, חסד, התקין תיקון הכול. כי יהודה היה שליט ומלך על כל שאר השבטים, ע"כ יצא ממנו מי שהתקין כל המשכן. בצלאל, בצל אל, בצילו של אל, ימין, כי החסד נקרא אל. מצד זה התקין הכול, וירש חכמה לעשות כל המלאכה.

לז. וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן צד שמאל, דין קשה. דן, מצד שמאל, דין קשה. משני צדדים אלו, ימין ושמאל, נעשה המשכן, המלכות, וניתקן בהם, להתקשר בהם, שתהיה בין ימין לשמאל

אין תגובות

להגיב