009- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – כה -כז למתקדמים

009- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – כה -כז למתקדמים

פיקודי כה-כז

כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה

 

ע. כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר, וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. מלאכים ב פרק ב כתוב על אלישע לאחר שקיבל את המינוי וביקש פי שתים ברוחו, וכשבא בית אל צריך היה לבקוע ולעבור את מי הירדן, אמרו לו אנשי יריחו הנביאים שקיבלו אותו עליהם, אנשי העיר אמרו לו שהמים לא טובים, הלך אלישע וע"י המלח ריפא וטיהר את המים וַיֵּצֵא אֶל-מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת  וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע, אֲשֶׁר דִּבֵּר.  רבי יוסי פתח המקרא באלישע, שכתוב: וַיַּעַל מִשָּׁם, בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן-הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים . מכאן המושג לא דובים ולא יער, אלא שנעשה נס על נס.

נערים שהיו מנוערים מכל דבר תורה ומכל מצות התורה. קטנים שהיו קטני אמונה ונתחייבו בדין של עולם הזה ובדין של עולם הבא. יָצְאוּ מִן-הָעִיר שעיר נק' אמונה, ויער מקום הס"א שיצאו מסוד האמונה שהיא מלכות הנק' עיר, וכתוב שם ולא אבא בעיר, שפירושו המלכות, אף כאן המלכות.

 

וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם

 

עא. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם. וייפן אחריו, שהסתכל לאחוריו, אם יחזרו בתשובה או לא. ויראם, ראה בהם שזרע מתוקן אינו ראוי לצאת מהם. ויראם, שנעשו בליל יוה"כ שאז הזיווג אסור, שאז התעבּרה אימם מהם. מיד, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה. ידע שיום הכיפורים מבטא את הנקודה הפנימית, ומאחר ובאו בנקודה החיצונית אין להם כפרה. ולא פחד אלישע על עצמו, אלא ידע שכך צריך להיות.

עב. וייפן אחריו, הסתכל בהם, אם ייענש עליהם. ונפנה מדבר זה, כמו שאומר ויפן אהרן, שנפנה מצרעתו. וכאן שנפנה מעונש שלהם. ויראם, שראה אותם שעתידים לעשות כמה רעות בישראל ואסור לרחם על אכזרים, שמי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים.  אלישע ירש את אדרת השער מאליהו, כלומר את בחינת הניהול הנכון של ההשתוקקויות הנפשיות שלו

עג. וייפן אחריו כמ"ש: ותבט אשתו של לוט מאחריו, מאחורי השכינה. וראה שכולם התעבּרו אימותיהם מהם בליל יוה"כ. מיד, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן-הַיַּעַר. שניים דובים, היה צריך לומר. אלא נקבות היו, והיו עימהם בניהם, ע"כ אומר דובים ולא דובות. ותבקענה מהם ארבעים ושניים ילדים. שהם כנגד קורבנות של בלק. ארבעים ושנים מרמז על שם מ"ב המסמל את שלימות התפשטות האור שהייתה לפני צמצום ב' כאן היה לאלישע מאבק גדול עם כוחות הרע שהם שם מ"ב מהצד האחר המבטאים השתוקקות חזקה מאד, שהרי על דוב אומרים שוקק. כאשר מתעוררת השתוקקות צריך להרוג את צד הרע שבה.

אדם צריך לדעת שהוא נלחם בתשוקה שאינה אמיתית, אין שם לא דובים ולא יער, אלא אחיזת עיניים של הס"א.

לאותם נערים, שנער גימ' ש"ך כנגד המלכים שנשברו, את הבחינה הזאת יש לנצח. כשבלק ובילעם רצו לקלל את ישראל, העלו 42 קורבנות וקיבלו מכך כוח. לכן אדם צריך להיזהר, שכאשר הוא מקריב קורבן לס"א, הדבר ישפיע על נפשו.

על ההשתוקקות הפסולה של אשת פוטיפר, מלמד רש"י "ויהי יוסף יפה תאר" כיוון שרא עצמו מושל התחיל מסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתעבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב מיד: "ותשא אשת אדוניו וגו"

 

זָהָב מִמַּטַה לְמַעְלָה וְכֶסֶף מִמַּעֲלֵה לְמַּטַה

 

עד  ויהי זהב התנופה. למה נקרא זהב התנופה, ולא נקרא כן, כסף התנופה? שניים נקראים כך, זהב התנופה ונחושת התנופה. ולא נקרא כסף התנופה, משום שתנופה היא הסתלכות למעלה שצריך את כוח הדחיה בצד הנקבה שבנפש. זהב הוא הארת החכמה שבקו שמאל, נחושת היא ת"ת, קו האמצעי הכלול מחכמה, שהארת חכמה מאירה רק מלמטה למעלה. יש כך למטה, בקליפות, ואינו זהב התנופה. כי הס"א ממשיכה החכמה שבשמאל מלמעלה למטה לקבל לעצמה, ואינם בתנופה כמו הקדושה. תנופה פירושו הרמה למעלה ולא להוריד למטה. כסף הוא חסדים ומותר להמשיכו למטה, וע"כ לא כתוב כסף התנופה. השתוקקות להשפיע ניתן לפעול ממטה למעלה, אך השתוקקות לקבלה עצמית דורשת קודם כל דחיה.

עה. הארת חכמה נקראת חשבון, שכל המדרגות והמרכבות עומדות בתנופה, שמאירות מלמטה למעלה. וזהו זהב התנופה. הזהב, הארת החכמה, כל מה שמתפשט למטה, סותם המראֶה והטוב והאור שלו. וכשהוא בתנופה, מלמטה למעלה, אז הוא זהב טוב באור שלו. וכל זהב הנמשך למטה, הוא פסולת הזהב, והוא ההיתוך שלו, קליפה וס"א. כשהחכמה נמשכת מקו שמאל מלמעלה למטה, היא מבטלת את קו הימין, ונמצאת עימו במחלוקת, ונמצאת אז החכמה בלי חסדים, מימין, וע"כ נסתמת הארתה. כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. אמנם אחר שבא קו האמצעי ומייחד ב' הקווים זה בזה, אז מקיים הארת שניהם, באופן שלא יהיו סותרים זה את זה, שאור הימין יאיר מלמעלה למטה, ואור החכמה שבשמאל יאיר רק מלמטה למעלה. וכשמתייחדים שני הקווים זה בזה, מתלבשת החכמה בחסדים, ואז היא מאירה בשלמות. אבל רק מלמטה למעלה. אבל הקליפות והס"א נאחזים רק בשמאל, כשהוא במחלוקת עם ימין, וממשיכים החכמה מלמעלה למטה. אבל היא חשוכה ומלאה דינים. לכן נאמר, וכל זהב הנמשך למטה, הוא פסולת הזהב, והוא ההיתוך שלו, קליפה וס"א.

עו. וכסף פקודי העדה. כסף אור החסדים מקו ימין שמותר לקבלו שבא מצד היחד, האמונה. כל מה שמתפשט למטה כך הוא טוב. ואע"פ שאינו בתנופה מלמטה למעלה, הוא לטוב. אבל זהב, הארת חכמה מקו שמאל, כל מה שמתפשט למטה הוא לרע. ומשום זה צריכים להניף תנופה את הזהב, ולהעלות למעלה. והכסף צריך להתפשט למטה ולכל הצדדים, משום שהכול הוא לטוב כסף הוא טוב מצד ההתפשטות, הכיסופים להשם.

עז.  כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים: חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְהוָה. שמש, הקב"ה, שם הקדוש הוי"ה, ז"א, שכל המדרגות עומדות בו בנחת. מגן, השם הקדוש אלקים, המלכות כמ"ש: אנוכי מגן לךְ. אנוכי, המלכות, נקראת אנוכי מגן לך. ושמש ומגן, זה שם שלם, שמורה על ז"א ומלכות בחיבור אחד. חן וכבוד ייתן הוי"ה, שאלקים יהיה למגן, והוי"ה ייתן חן וכבוד, שיהיה הכול אחד. אע"פ שחן וכבוד נמשך בנחת, ומגן נמשך בעוז למי שיש לו אויבים, באים באחד, מחיבור הוי"ה אלקים שהוא השם השלם. כסף בלי זהב חסר את העוצמה של היחד, לכן צריך את הפרטיות, ההשתוקקות, אך כשהיא בקו אמצעי כלולה וכפופה לימין, לאמונה.

עח. לֹא יִמְנַע-טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים כמ"ש: ויִימָנע מרשעים אורם. ע"כ אומר כאן, שלהולכים בתמים לא ימנע טוב. זה אור הראשון, חסד, שכתוב בו, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. שגנז אותו מהרשעים, ומנע מהם בעוה"ז ובעוה"ב. אבל לצדיקים לא ימנע טוב להולכים בתמים.

 

אין תגובות

להגיב