008- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – כב -כד למתקדמים

008- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – כב -כד למתקדמים

פיקודי כב-כד
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב

למה רשעים צריכים לפרוח, אלא הם פורחים כמו עשב שאין לו תכלית, הם כאילו פורחים אך אין האילן גדל, הם "פורחים" רק בעולם הזה.
סא. רבי אבא רבי יוסי ורבי חזקיה היו יושבים ועוסקים בתורה, אמר לו רבי יוסי לרבי חזקיה הרי אנו רואים שהקב"ה חפץ בדין בכל דבר, לערב זה בזה, חסד בדין, ועכ"ז הוא מאריך הדין לרשעי עולם. אם רוצה בדין, למה מסיר אותו מהרשעים, כלומר שמאריך אפו? כמה חכמים נעקרו דהיינו ראו שאינם כל כך חכמים, כי לא ידעו טעם האמיתי לפרש את הדבר למה מאריך אף עם הרשעים. אבל כמה דברים גילה רבי שמעון בזה.
סב. הדין, שהקב"ה חפץ בו, הוא דין ברור מהסיגים ויכול להערב עם קו ימין, המעורר אהבה ושמחה, דין דקו שמאל, אחר שמתייחד עם קו ימין, שאז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. וכן הוא זהב. אבל הרשעים, כשהם בעולם, הם כולם דין הזוהמה, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל. וע"כ לא צריכים לערב דין קדוש בדין הזוהמה, עד שדין הזוהמה נכלה מאליו ומאביד הרשע מעוה"ב, שדין הזוהמה שבו מאבידו מהעולם כלומר שיש דין, עונש שהוא תיקון, ויש דין שלא בא בקו אמצעי, דין רע שבא להאביד הרשעים מהעולם בדרגה השביעית של הגיהנום ממנה אין חזרה.
סג. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד. כמו עשב שאין להם תכלית והולכים לאבדון, כעשב באדמה יבשה. יבש, כשנותנים עליו מים, פורח, והיבשות פרחה ממנו. וכאילן הקצוץ החוזר וצץ, ואינו אלא פְּאַרוֹת לצד זה ולצד זה, שהם רק ענפים עולים, ולעולם אינו עולה אילן משם, כמו האילן שהיה מתחילה. כלומר, ויציצו כל פועלי אוון. וכל זה כדי, להישמדם עדי עד, לעוקרם משורשם ומהכול. לכן אל יאמר אדם לעצמו אחטא ואשוב, שמא יחטא ולא ישוב, שיש גם דין להאביד רשע.
סד. הקב"ה מאריך אפו לרשעים בעוה"ז, משום שעוה"ז חלק הס"א כלומר גם כשיבולע המוות לנצח לא תהיה ס"א. ועוה"ב חלק הקדושה, חלק הצדיקים, שיהיו בו הצדיקים האלו בעטרה של כבוד אדונם וישמשו לו ככתר. וב' צדדים אלו עומדים זה מול זה, עוה"ב, צד הקדושה, ועוה"ז, צד של הטומאה. זה עומד לצדיקים וזה עומד לרשעים. והכול זה כנגד זה. אשרי הם הצדיקים, שאין להם חלק בעוה"ז, אלא בעוה"ב

מ"ב קורבות של בלק
סה. הכול ניתקן ונגלה לפני הקב"ה. ואע"פ שבלק ובלעם לא התכוונו, בקורבנותיהם אל הקב"ה אלא לס"א נגד עם ישראל, הכול הוא מיתקן לפניו, ואינו גורע משכרם בעוה"ז כלום. בזמן ההוא שלטו על ישראל ע"י שגרם הקורבן שלהם, שיסתלקו מישראל 24000 איש, חוץ מכל אלו שנהרגו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. ועד עתה תלוי הקורבן ההוא להיפרע מישראל. שבעה מזבחות בנו והקריבו עליהם בקורבנות, בחשבון מ"ב (42) שמראה על שלמות ומקבלים על זה שכר בעולם הזה.
סו. אמר רבי שמעון: אלו מ"ב קורבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מס"א אל הקב"ה. וע"כ היה תלוי הקורבן שייטול אותו ס"א, שנקראת קללה, מישראל, ועד עתה עוד לא לקחה מהם. וכתוב באלישע, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, ויפן אחריו, אחורי השכינה, כי הס"א עומדת לאחור. ויראם, הסתכל וראה, באותם מ"ב ילדים, ס"א הנקראת קללה, וראה אותם שראויים לעונש. וע"כ: וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה. בשם ה', להוציא שם ה' מהחיוב של קורבן, שהקריבו בלעם ובלק. והכול מיתקן לפני הקב"ה, ודבר לא אבוד. כעין זה, מיתקן הכול לפני הקב"ה, הן לטוב והן לרע גם הס"א צריכה לקבל משהו מהקורבנות של בלק ובלעם, אותם ראינו במ"ב הילדים שאלישע קילל.
כל הזהב העשוי למלאכה
סז. דוד, שברח מפני שאול, וע"כ גרם שנאבדו כל הכוהנים של עיר נוב, ולא נשאר מכולם חוץ מאביתר לבדו, שברח. וזה גרם כמה רעות לישראל, שמתו שאול ובניו, ונפלו מישראל כמה אלפים ורבבות. ועכ"ז החטא ההוא היה תלוי על דוד להיפרע ממנו, עד שכל בניו של דוד נאבדו ביום אחד, ולא נשאר מהם אלא יואש בלבד, שנגנב ע"י יהושֶׁבע בת יורם, כמו שלא נשאר מאחימלך אלא אביתר בלבד. ועד היום תלוי החטא ההוא, לעשות דין על נוב, על החטא ההוא של נוב שכתוב: עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד.

סח. הסתכל הקב"ה, כשנתנו ישראל הזהב לעגל, והקדים להם זהב זה לרפואה, כי הקדים להם זהב המשכן לזהב של העגל. כי כל הזהב שהיה עימהם, נתנו לתרומת המשכן. כי הייתכן, שנמצא עימהם זהב כשעשו את העגל, והם פירקו אוזניהם לקחת זהב ההוא? כמ"ש: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, אשר באוזניהם. וע"כ הקדים זהב התרומה, לכפר על מעשה העגל הרפואה היא חיבור הסופיות לאין סופיות, הבלתי שלם לשלם, להתחבר לקב"ה.
סט. בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, בצלאל מצד המלכות, עשה את כל אשר ציווה ה' את משה. כי כל אומנות המשכן ניתקנה בהם ועל ידיהם. בצלאל עשה המלאכה, ומשה התקין אח"כ את הכול. משה ובצלאל כאחד היו. משה למעלה, ת"ת, ובצלאל תחתיו, יסוד. סיום הגוף הוא כגוף, כי יסוד ות"ת אחד הם. בצלאל ימין, חסד, ואהוליאב שמאל, דין. והכול אחד, שכלולים זה בזה. ומשום זה כתוב: בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. ואיתו אהוליאב בן אחיסמך למטה דן.
יש דין לצדיקים בימין ושמאל יחד, הוא תיקון בעזרתו ניתן להתקשר באהבה ושמחה, ויש דין לרשעים בשמאל בלבד, לאבדון.
דין הוא שימוש ברצון לקבל. והרי הקב"ה עשה את הרצון לקבל כדי ליהנות לניבראיו, אלא יש להשתמש ברצון לקבל בתבונה בדרך השם, דהיינו ליהנות רק מהאמת.

אין תגובות

להגיב