015- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי מג-מה למתקדמים

015- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי מג-מה למתקדמים

פיקודי מג-מה

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים

שואל האם האלף על העמודים, האם זה חול או קודש.

חול אומר שהפעולה היא בצד הגשמי מחוץ לקדושה וזו טואמה, רק חול המצטרף לקודשה ראוי. וכך קליפת נוגה טוב ורע השייכת ביהודי ונמצאת באמצע היא הנפש הבהמית שבו, והיא בחינת המידות שבאדם, לתלוי למה מצרפים אותה, לצד הפנימי הקדוש, או לחוץ לקליפות הטמאות.

העמודים בחינת נצח והוד, שעומדים מחוץ לת"ת הגוף, לכן שואל האם הם חול או קודש.

קיט אמר רבי יצחק: האם זה מלאכת הקודש או חול? משום שכתוב: ואת האלף. וכתוב שם, כרמי שלי לפניי, הָאֶלף לך שלמה. שם האלף חול, האם אף כאן האלף חול?

קכ אינו כן, כי אם היה חול, לא היה נעשה מהם ווים. ועוד, כי שם כתוב: האלף, ולא יותר, אבל כאן כתוב: את האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים. וא"כ אין להשוותם זה לזה. האלף שם חול, שכתוב: האלף לך שלמה. זה חול, משום שכל חול אינו בצד הקדושה כלל, חול מצד הטומאה, וע"כ יש הבדלה בין קודש לחול, משום שצריכים להבדיל בין קודש לחול. כמ"ש: ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור. חול זה חומר גלם, מקום העבודה, וקודש זה כבר שימוש בחול לצורך קדושה, כמו שימוש בשמאל לצורך קו אמצעי.

קכא ועכ"ז, אע"פ שיש הבדלה לקודש מחול, יש לחול חלק אחד מהקדושה, משמאל דקדושה. כמ"ש: האלף לך שלמה, שהם אלף ימים של חול. והם הימים של הגלות. כמו שיש אלף ימים בקדושה. כך יש אלף ימים לצד האחר. וע"כ העירו החברים, שימי הגלות אלף שנה הם.

ד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה. המובאים ביחזקאל. הנוגה, מחזה ולמעלה היא קודש, ומחזה ולמטה חול. הנוגה כולה משמאל, שממשיכה החכמה שבשמאל, וע"כ כשממשיכה מלמטה למעלה היא קודש, וכשממשיכה מלמעלה למטה היא חול. וכשהיא דבוקה בקדושה, ששמורה שלא להמשיך חכמה מלמעלה למטה, אז נעשית כולה קודש. וכשהיא דבוקה בטומאה, שממשיכה מלמעלה למטה, אז כולה טומאה, שאפילו החלק שמחזה ולמעלה נופל לטומאה.

יש לחול חלק אחד מהקדושה, משמאל דקדושה, החלק שמחזה ולמעלה דנוגה, שהיא מצד שמאל, קדושה. והם הימים של הגלות. כשחטאו ישראל גרמו שהנוגה התדבקה בטומאה, אשר אז גם חצי פרצופה שמחזה ולמעלה נופלת בטומאה, ויש לטומאה כל אלף ימים דנוגה, כל הע"ס שלה, שהם החכמה, הנקראת אלף.

ושלמה, אחר שתיקן הנוגה והדביק אותה בקדושה, כתוב עליו, האלף לך שלמה, כי הוציא מהטומאה גם חצי הפרצוף דנוגה שמחזה ולמטה והחזיר אותה לקדושה. ונמצא שתיקן את אלף הימים של ימי החול, שהוא כל הע"ס דנוגה. וע"כ כתוב: האלף, של חול, לך שלמה. כי החזירם לקדושה.

כמו שיש אלף ימים בקדושה, המשכת החכמה שנקראת אלף, כך יש אלף ימים לצד האחר, שהם ע"ס דנוגה. שגם הם ממשיכים חכמה משמאל. ואע"פ שמחציתה קודש, אמנם המדובר הוא מימי הגלות, שאז נפלה כולה לטומאה. האלף לך שלמה אומר האלף הם ימי החול שהחזיר אותם לקדושה, שהיה לו לב חכם. באופן רגיל אדם לא יכול לעשות זאת, ולא יכול לקבל חוכמה ללא קו אמצעי.

קכב וע"כ יש אלף ויש אלף. יש אלף דקדושה ויש אלף דטומאה. והם אלף שנים של הגלות, שכל ע"ס דנוגה נפלו לטומאה, ואע"פ שישראל יהיו בגלות וימשכו יותר מאלף שנים, נבחן שבאלף שנים ממשיכים, שאינם מתקנים אותם, שהם אלף ימים דנוגה. ומשום זה ביארו, כל שלמה האמור בשיר השירים הוא קודש, חוץ מזה, האלף לך שלמה. אבל האלף שבווי העמודים הוא קודש, וכל מעשהו קודש, וע"כ עשה מהם ווים לעמודים. כאשר מדובר על אלף שזו בחינת חוכמה, יש לעשות הבדלה האם זה קודש או טומאה, אצל האדם זה בחינת המידות, ולכן עליו לתקן מידותיו שיהיו כלי ראוי לנפש השכלית כדי שיוכל לתקן את קליפת נוגה. גם מידות טובות שאינן קשורות לעבודת השם, יכלו לקליפות הטמאות. המידות הטובות באות מצד ההשפעה, מימין, ועל האדם לשייך אותם לעבודת השם. מידות כמו השפעה, שמחה שהן טובות, גם אותן ניתן לצרף לקליפות כאשר לא מצרפים אותן לקדושה.

גם את המידות הרעות ניתן לצרף לקדושה ביגיעה ראויה. גם את החול ברא הקב"ה, את ההנהות הגשמיות, האדם נבחן למה הוא קושר אותן, דהיינו האם הוא מקפיד לבחור להינות רק מהאמת, מהמותר. והתעסקות רבה מידי לצד הקדושה תקשה על האדם לפעול ולצרף את ההנאות הגשמיות לקדושה.

קכג בכל מקום שבא ו' בשם הקדוש, הוא רחמים. כגון, והוי"ה המטיר על סדום. והוי"ה אמר אל אברהם. שמורה על רחמים ודין ביחד. ומהו השינוי, שבכל מקום במבול כתוב: אלקים, למה לא כתוב: והוי"ה? בכל מקום שכתוב: והוי"ה, מורה, הוא ז"א, ובית דינו, מלכות. ואם כתוב: אלקים סתם, הוא דין בלבד.

קכד אלא בסדום נעשה דין ולא כדי לכלות העולם. ומשום זה התערב ז"א עם הדין, שכלול ברחמים. אבל במבול כלה כל העולם, וכל אלו שנמצאים בעולם. וע"כ כתוב שָם אלקים, שמורה על דין לבד, שאינו כלול ברחמים. א"כ, למה נוח ואשר עימו ניצלו? הוא משום, שהיה נסתר מעין, שלא היה נראה בעולם, כי היה בתיבה. אבל כל מה שהיה נמצא בעולם, השחית אותו לכן כשהדין בעולם יש למצוא מסתור

קכה וע"כ אם כתוב: והוי"ה, הוא בגלוי ואינו מכלה הכול. ואם כתוב: אלקים, הוא סתום, וצריכים להישמר, כי מכלה הכול. וע"כ במבול, אלקים בלבד היה. כמ"ש: ה' למבול ישב. ישב, פירושו, ישב לבדו, בפני עצמו, ולא היה נכלל עם הדין של המבול.

קכו הקב"ה סתום ומגולה. סתום מהארת חכמה, שמאיר בחסדים בלבד. ומגולה בהארת חכמה. גלוי, הוא הב"ד שלמטה, מלכות, שבה מאירה החכמה. סתום, הוא המקום שכל הברכות יוצאות משם, ז"א. משום זה, כל דבריו של אדם, שהם בהסתר, ברכות שורות עליו, וכל שהם בגלוי, מקום של ב"ד שורה עליו, משום שהוא מקום הגילוי, מלכות.

קכז עד שהמלך במסיבו שסובב ג קווים כדי להאיר את החוכמה לתחתונים. בהתחברות והעונג של עדן העליון, חכמה עליונה, הנמשכת לבינה, בשביל הסתום והגנוז שלא נודע, יסוד דאבא, ומתמלאת ממנו ויוצאת בנחלים ידועים, נה"י דבינה לבושי מוחין. נרדי נתן ריחו, ים האחרון, מלכות, שברא עולם התחתון של מלכות שהתכללה בבינה, על כן ברא עולם זה כעין העליון כעין של מעלה, בינה, והעלה ריח טוב עליון, הארת חכמה, לשלוט ולעשות, והוא יכול ושולט ומאיר באור העליון. כאשר יש התחברות של העונג העליון, החוכמה, אין החוכמה יכולה להתפשט ללא לבוש הבינה, שאז מתלבשת היא בסוד ל"ב נתיבות החוכמה.

יכול, ע"י קו ימין, שממתיק המלכות בבינה, והשיגה בזה יכולת לקבל אור. ושולט, ע"י קו שמאל, שמקבלת ממנו הארת חכמה, שמשם השליטה. ומאיר, ע"י קו האמצעי, המלביש חכמה דשמאל בחסדים דימין, ואז מאירה החכמה. שמטרם שבא קו האמצעי, היה השמאל חושך ולא אור.

קכח בשעה שהנֵרְד הזה, מעלה ריח למעלה, הארת חכמה, אז האהבה מתקשרת, אהבת דודים הבאה משמאל, ועולה הנרד הזה להתאחד למעלה שעלו אח"פ לעליון במצב הגדלות, להאיר מלמטה למעלה. וכל המרכבות הקדושות, מקבלות מנרד הזה. וכולן מעלות ריחות להתעטר למעלה, להאיר מלמטה למעלה כטבע הריח. אלו המרכבות כולן נקראות עֲלָמות שיר, כמ"ש: על עלמות שיר. וכתוב: ועלמות אין מספר. מספר שזה חסדים, הארת חכמה. ומשום שאין להם חשבון, חכמה, ע"כ כתוב: ועלמות אין מספר. שאין בהם הארת חכמה. וע"כ נקראות עלמות, לשון העלם. וע"כ הן צריכות לקבל הארת חכמה מנרד. כשמאירים  חסדים ללא חוכמה, דהיינו אין מספר, אין חוכמה, אזי צריך להעלות האח"פ הנפולים כדי שיהיה מ"ן שבעזרתו מושכים חוכמה, שזהוא בחינת האלף, הנרד. וכאשר הוא בא בקו אמצעי יחד עם הימין שהיה תחילה בחינת עלמות אין מספר, אזי אפשרי להמשיך דרך קו אמצעי אור לתחתונים.

קכט ווים לעמודים. כולם זכרים שנמשכים מז"א, זכר. העולים בכבוד השמן למעלה, בז"א, כולם עומדים בעניין זכרים. ולא נקרא זכר אלא ו', שהוא שמיים, ז"א, זכרים. וכל אלו שלמטה, במלכות, נקראות נקבות. משום זה כל אלו הבאים מצד שמאל, מצד הנוקבא, המלכות, מתמנות על השיר, ואומרות שירה תמיד. וע"כ כתוב: על עלמות שיר. וכולן יוצאות באות ה', המלכות. ה' הוציאה כמה צבאות ומיניהם בו', שהם זכרים. ו' הזכר, העומד לתת מזון אל הנוקבא, מלכות.

קל ומשום זה כל אלו הווים שעשה בצלאל, היו כדי לתת להם לשרות על הנוקבא, מלכות. ויוצאים באלף, חשבון שלם, חכמה הנקראת חשבון. ו-700, שהם שלם, שבע ספירות חג"ת נהי"מ דבינה שספירותיה מאות. וחמישה גם שלם, חג"ת נ"ה דמלכות, שספירותיה יחידות. ושבעים, הם חג"ת נהי"מ דז"א שספירותיו עשרות. והכול אחד, כי הם בינה ותו"מ דז"א, שנפלו ממדרגתו וחזרו, וע"כ מהחשבון הזה עשה ווים. וכולם בו', שנמשכו מז"א, ו', ובצורת ו' נעשו, מקו האמצעי, והכול בעליון ובחשבון היו.

תגיות: קליפת נוגה, חיבור לקדושה

 

אין תגובות

להגיב